ביום החמישי האחרון הובא למנוחות בבית העלמין בגנוסר האלוף אורי שמחוני. ההלוויה נערכה כטקס צבאי, כשארונו של שמחוני ז"ל נישא על כתפי שישה אלופי צה"ל
שמחוני נולד להורים חברי הקבוצה המייסדת של גנוסר ב 1936, שנה לפני עלייתו על הקרקע כיישוב חומה ומגדל. הוא היה בן לאצולת ההתיישבות העובדת:
אימו, בת עמי, הייתה ביתם של משה קריגסר-עמיעד, ממייסדי דגניה ונהלל, ושל שרה, אחותו של חיים שטורמן.
אביו שלמה שמחוני הגיע לנהלל כנער. אורי שמחוני היה בן דודו של האלוף אסף שמחוני, מי שהיה אלוף פיקוד דרום במבצע סיני, ובן דוד מדרגה שנייה של האלוף עמיקם נורקין, מפקד חיל האוויר הנוכחי.
שמחוני התגייס לצנחנים ב 1954, ושירת בפלוגה בגדוד 890 תחת פיקודם של סעדיה אלקיים (סופפו) ומאיר הרציון. הוא סיים קורס קציני חי"ר, השתתף בפעולות תגמול רבות, ביניהן מבצע כינרת (1955), וצנח יחד עם הכוח בפיקודו של אריאל שרון במיתלה במבצע סיני (1956). אחרי שחרורו חזר לגנוסר ועבד בדיג, וכן הפליג כמלח על אוניות חברת הספנות "תרשיש" של הקיבוץ המאוחד.
ב 1964 חזר שמחוני לצה"ל כקצין מודיעין בפיקוד צפון, ומילא שורה של תפקידים. הוא פיקד על סיירת אגוז, היה מח"ט גולני וקצין אג"מ של פיקוד צפון במלחמת יום הכיפורים. בהמשך פיקד על בית הספר לקצינים בה"ד 1, והחליף את דן שומרון כקצח"ר ב 1976. ב1981 קודם לדרגת אלוף ומונה לראש מערך ההדרכה בצה"ל. תפקידו האחרון במדים היה נספח צה"ל בארה"ב.
לאחר שחרורו השני עבר לשוק האזרחי, בין היתר כמנכ"ל מפעל סולתם וכאחראי במשרד החקלאות על היצוא למזרח אירופה. במאמרים שפרסם בנושאים ביטחוניים הוא תבע לזנוח את המונח "תגובה מידתית" ולנקוט ביד קשה כלפי אויביה של ישראל.
שמחוני השאיר אחריו את אשתו אילנה, אותה פגש כבת קבוצת נוער בגנוסר, ושני ילדים בוגרים. אחיו הצעיר אודי הלך בעקבותיו למסלול צבאי פיקודי, וסיים את שירותו בצה"ל בדרגת תא"ל כמפקד אוגדת איו"ש.
מתאם הפעולות בשטחים האלוף רסאן עליאן, ספד לשמחוני: "אנו נפרדים היום מלוחם, מפקד ומנהיג, אחד מטובי מגיניה ומפקדיה של הארץ הזאת…עץ הזית שמזוהה עם חטיבת גולני, שורשיו נטועים עמוק באדמת הארץ, גזעו לא נכפף, גם מול העזה שבסערות, …כך גם אתה היית בכל מסגרת עילה פיקדת".
