בין האסטרטגיה לטקטיקה במרכז שמאל: מבחינה אסטרטגית , היריב האמיתי של המרכז שמאל בבחירות הקרובות הנו "הליכוד" בראשות נתניהו והימין הקיצוני, בעוד שמבחינה טקטיקת, המתמודדת המסוכנת ביותר בתחרות על משבצת המצביעים הטבעיים של "המחנה הדמוקרטי" ו"העבודה" – הנה דווקא "כחול לבן" . עמיר פרץ, המנהיג שעמד מאחורי המהלך המוחמץ, שהובל ע"י אהוד ברק, לאיחוד בין ה"מחנה הדמוקרטי" ו"העבודה" לגוש אטרקטיבי גדול ומאוחד – דחה בעצם חבירתו הצרה עם "גשר" של אורלי לוי את היד המושטת ובו זמנית גם את האופציה התיאורטית ליצירת גוש אלטרנטיבי .
בין האסטרטגיה לטקטיקה במרכז שמאל
הסכנה המיידית המאיימת על רשימת "העבודה", בצד 'קריצה' עלומה למצביעי הימין הרך, מצויה אי-שם בספק שבין סימן השאלה הגדול לבין הפיק ניוז, לגבי האפשרות להיותם של "העבודה" ו"גשר" כ'קביים' המלאכותיות של "הליכוד" לחציית קו ה-61 המנדטים (בהסתמך על הערכותיו של דוד ביתן ושות') . זאת , בצד החשש העמוק הרווח בשטח, לאובדן קולותיהם של וותיקי המפלגה והספק המרחף באוויר לראשונה בהיסטוריה לגבי חציית אחוז החסימה .
בבחירות אפריל 2019 עבר המחוז הפוליטי של העבודה בתנועה הקיבוצית טלטלה מהמעלה השנייה, בשעה שמספר המצביעים ל"כחול לבן" , יוצרי האילוזיה שהמפלגה הגדולה ולא הגוש הגדול תוביל להחלפתו של נתניהו, היה כפול ממספר המצביעים לעבודה! והנה, עוד בטרם יבש הדיו על הבחירות, ובטרם התאפשר דיון נינוח והסקת מסקנות הנגזרות מהמצב, להתעשת ולבצע חבירה פוליטית טבעית עם בעלי הברית הקרובים ביותר "המחנה הדמוקרטי " – נקלענו , לאחר הבחירות הפנימיות האחרונות ליו"ר "העבודה", במתווה הקורלס הצר לנתיב עיוועים של חזיונות שווא .
