יבול שיא
הרפת והחלב
עלי דרומי בודק חלת דבש ישראלי

דבש ישראלי: המכוורת של עלי והחיבור לסבא

5 דק' קריאה

שיתוף:

בגיל 15 זכה עלי דרומי, במסגרת בית הספר החקלאי בפרס על עבודתו בנושא קומפוסט: מכוורות דבורים. במכוורות שזכה טיפל תחילה סבו, יוסף דרומי. עלי דרומי, הבן הממשיך, הקים עם ניצה לבית ארזי מכפר יהושע, את ביתם במשק דרומי שבנהלל, פיתח את המשק, הגדיל את הרפת, הפך ללולן – והדבורים היו ענף משני בהיבט הכלכלי. בינתיים סגר את הרפת והיום, 42 שנה אחרי, לעלי שכבר בפנסיה יש חמישים כוורות, בהן הוא מטפל במסירות

 

עלי דרומי – דבוראי מאז היותו בן חמש עשרה. כיצד קיבל את השם עלי? זה גם סיפור שראוי לספר. במלחמת השחרור, דודתו של עלי, פנינה גרי, עמדה להתחתן עם עלי בן צבי. עלי בן צבי היה בנו היחיד של הנשיא יצחק בן צבי. לימים הפכה פנינה גרי לשחקנית תיאטרון ובמאית מצליחה. אך אז, בימי מלחמת השחרור, גרי היתה בחורה שצעירה מאוהבת בעלי. כמה שעות לפני החתונה, שהיתה אמורה להיערך בנהלל, בחצר משק דרומי, נהרג עלי, החתן המיועד. אלו היו ימים אחרים. השולחנות היו כבר ערוכים לקראת החתונה. את האוכל הכינו נשות המושב. כל מי שהיה  בסביבה הקרובה מספר על העצב הנורא שפשט במושב. במקום חתונה משמחת נערכה הלוויה עצובה של עלי בן צבי. עלי דרומי, שהוא הבן הבכור להוריו, חנה ומנחם ונכד בכור לסבו וסבתו, נקרא על שם עלי בן צבי. עלי דרומי, הבן הממשיך, הקים עם ניצה לבית ארזי מכפר יהושע, את ביתם במשק דרומי. עלי וניצה כבר בפנסיה, עלי חצה את גיל השבעים. משק הפרות נסגר. כיום הוא ממשיך וכפי שאמר, ימשיך להיות דבוראי עד יום מותו – סיפור על דבש ישראלי

 

עלי דרומי מגיל 15 בענף הדבש
עלי דרומי מגיל 15 בענף הדבש

 

התלמיד והדבש

עלי: "כשהגעתי לגיל ההתבגרות החלטתי ללכת ללמוד בכפר גלים, להיות תלמיד פנימיה. הייתי תלמיד די גרוע. יום אחד, הייתי אז בן חמש עשרה, הגיע אחד המורים ואמר, שמיליונר קנדי החליט לתרום פרס לתלמידים בבתי ספר חקלאיים שיעשו  עבודה על קומפוסט. העבודה המצטיינת, אמרו, תזכה את מי שעשה אותה בפרס.

"הילדים חולקו לשלשות וכל שלישיה עשתה עבודה. הייתי אז בכיתה הנמוכה בשכבה ברמה הלימודית. כיוון שהיינו בכיתה הנמוכה בשכבה לעגו לנו ילדים מהכיתות ברמה הגבוהה. התארגנו שלושה חבר'ה, שני חברים ואנוכי והיתה בי אמונה שנוכל להצליח. הצלחתי לשכנע את שני השותפים שלי שהולכים על זה עד הסוף. היינו מאד נחושים. העבודות נמסרו ביום המיועד לנציגי משרד החינוך.

"חלפו מספר חודשים. באחד הימים הגיע מנהל בית הספר והודיע ששלישיה מבית הספר היא המנצחת – העבודה שלנו. היה זה אחד הרגעים המאושרים בחיי! נאמר לנו שלא חינוכי לתת או לקבל פרס כספי, שעלינו לבקש משהו שהוא בעל ערך אך לא כסף. אני ביקשתי כוורות דבורים. הייתי הנכד הבכור לסבא יוסף וסבתא ציפורה. היה לי קשר מאד קרוב עם סבא יוסף. לסבא שלי היו כוורות דבורים בעבר. הוא אמר לי שהוא מקווה שיום אחד יהיו לי כוורות  דבורים. אני חשבתי לתומי שעד שאשתחרר מהצבא סבא בוודאי כבר ימות. ביקשתי שישלחו את כוורות הדבורים למשק בנהלל.

 


"לאחר ההזדווגות חוזרת המלכה לכוורת. כל הזרעים נאגרים בגופה במיכל המכיל את כל הזרעים. הם נאגרים בגופה עד סוף ימי חייה. שבוע אחרי ההזדווגות – המלכה מתחילה להטיל. העוקץ שלה הופך לצינור הטלה. הטלת הביצים נערכת בחודשים פברואר עד מאי. לא ברור איך, אך משקל הביצים אותה מטילה המלכה הוא גדול ממשקל גופה. המלכה היא המכוונת והמחליטה האם יולד זכר או נקבה. בכל כוורת יש רק מלכה אחת. יש שלטון משותף בין המלכה לפועלות. הפועלות הן המחליטות מי תחליף את המלכה האם. מתקיימת דמוקרטיה. כדי לגדל דבורה מלכה יש להזין אותה במזון  מלכות"


 

"למחרת היום סבא התקשר לכפר גלים ואמר לי שחייבים להחליף את כל הכוורות, מכיוון שכל הדבורים חולות במחלה סופנית. ניגשתי למדריך, בדחילו ורחימו, וסיפרתי לו. היה זה הלם עבורי. הבנתי, שסבא שלי הוא מקצוען בתחום הדבורים. כמובן, שמייד החליפו לנו את כל הכוורות, עוד באותו יום. סבא יוסף לקח על עצמו לטפל בכל הכוורות ובדבורים. אני עבדתי לצידו בחופשות ובחגים.

"מגיל חמש עשרה הדבורים הם חלק מחיי. התגייסתי לצבא, השתחררתי, חזרתי למשק שהיה מאד קטן באמצעי היצור שלו. פיתחתי את המשק, הגדלתי את הרפת, הפכתי ללולן – והדבורים היו ענף משני בהיבט הכלכלי. הדבורים והטיפול בהם היה הענף שקישר אותי לסבא שלי ולידע שהנחיל לי. בשנים הראשונות היה חדר רדיית הדבש בסלון בביתם של סבא וסבתא. סבא הביא מכונת רדייה קטנה ידנית מחברו הטוב פרנץ. סבא יוסף בנה שולחן רדייה שקיים עד היום. פעמיים בשנה היינו מפנים את הסלון ורודים את הדבש. גם הייתה לנו חבית לאגירת הדבש. סבא יוסף היה דמות מאד משמעותית בחיי."

 

החיבור עם סבא

וכך, לאורך כל הדרך, על אף שהיה זה ענף חקלאי – היה זה גם התחביב של עלי. במרוצת השנים צבר עלי ניסיון וידע. היה זה מקום לברוח אליו, הדובדבן שבקצפת בעבור עלי. כל ענפי המשק החקלאי של עלי היו בעבור פרנסה. הכוורות והדבורים הם מקור של הנאה והקשר המיוחד של עלי עם סבא יוסף. היום, 42 שנה אחרי, לעלי יש חמישים כוורות.

 

ספר על הדרך בה אתה עובד עם הדבורים והכוורות ?

עלי: "את הכוורות שלי, אני מפזר בשלושה מוקדים, רק בנהלל. הדבורים הם חלק מהטבע ולמרות שעברו טיפוח, הם אינם יצור מתורבת. גם אני רואה  את עצמי כחלק מהטבע, בראיית העולם שלי, בצורת המחשבה שלי. יש השקה ודמיון רב ביני לדבורים."

 

ספר לי קצת על חיי הדבורים.

"בכל כוורת חיה משפחה של דבורים, המורכבת מהמלכה, הפועלות ומספר קטן של זכרים. כל הפועלות הן אחיות מצידה של האם המלכה. כשהזכרים מזדווגים עם המלכה הם מתים. הפועלות חיות מספר חודשים. המלכה – שנים. ההזדווגות נעשית כאשר הדבורה המלכה רק בת מספר ימים, אז נעשית ההזדווגות. בדרך כלל הדבורה המלכה יוצאת לצורך ההזדווגות לאזור מרוחק ומתמקמת  על ענף של עץ. לא ברור איך, אבל הזכרים מזהים אותה, מגיעים אליה בדרך כלל עד ארבעים זכרים.

 

דרומי ליד כוורות דבש
דרומי ליד כוורות דבש

 

"לאחר ההזדווגות חוזרת המלכה לכוורת. כל הזרעים נאגרים בגופה במיכל המכיל את כל הזרעים. הם נאגרים בגופה עד סוף ימי חייה. שבוע אחרי ההזדווגות – המלכה מתחילה להטיל. העוקץ שלה הופך לצינור הטלה. הטלת הביצים נערכת בחודשים פברואר עד מאי. לא ברור איך, אך משקל הביצים אותה מטילה המלכה הוא גדול ממשקל גופה. המלכה היא המכוונת והמחליטה האם יולד זכר או נקבה.

"בכל כוורת יש רק מלכה אחת. יש שלטון משותף בין המלכה לפועלות. הפועלות הן המחליטות מי תחליף את המלכה האם. מתקיימת דמוקרטיה. כדי לגדל דבורה מלכה יש להזין אותה במזון  מלכות."

 

איך הן מייצרות תקשורת ביניהן?

"הדבורים מתקשרות ביניהן בעיקר על ידי חוש הריח. לכל ריח יש פירוש שהדבורים יודעות לפרש. במשק דרומי יש דבש מיוחד, דבש מפרחי ינבוט. הינבוט הוא שיח קוצני. באחד מספריו כתב הסופר מאיר שליו, שלינבוט שורשים עד מרכז כדור הארץ. אי אפשר להשמיד אותו. לדבש מהינבוט ארומה מיוחדת. טעמו של הדבש מהינבוט, משובח וישנה כמות גדולה. השנה, שנת 2020, הנחתי את הכוורות שלי, באזור של צמחי העולש. היתה זו שנה גשומה במיוחד."

 

מהו הכח המניע שלך בטיפול  בדבורים?

"ענף הדבורים מפגיש אותי עם כוחו הגדול של הטבע. זוהי מעבדה של הסתכלות ולמידה וכמובן התחדשות של הטבע. כל עונה יש בה מן ההתחדשות והגיוון."

 

מה לגביי דור ממשיך?

"אין אחד מילדיי שמתעניין או רוצה לעבוד בענף. אולי אחד מנכדיי יהיה – כפי שאני וסבי." במבט שטחי, ענף הדבורים נראה זניח, שולי. מסתבר שהדבורים הם כח מניע רב עוצמה של כל הכלכלה החקלאית. יתרה מזאת, איננו יכולים ללא הדבורים.

עלי: "השאלה הראשונה אותה אני שואל ילדים היא מהי התרומה הגדולה ביותר של הדבורים והדבש. איינשטיין אמר שבמידה וייעלמו הדבורים – תוך ארבע שנים תיעלם האנושות. למה? כי הדבורים עושות את ההפריות של רב העצים ורוב הפרחים. רוב הגידולים החקלאיים זקוקים לדבורים." עלי דרומי, מגדל דבורים, לכאורה ענף קטן שהוא מינורי, אבל במציאות – עלי דרומי, כמו כל הדבוראים, מוביל מנוע עצום – מנוע, המניע ואחראי כמעט על כל ענפי גידולי השדה. ניצה, האישה שאיתו, היא אחראית על מילוי הצנצנות והמכירה. זהו ענף קטן שהוא מרתק ובעל משקל סגולי עצום. על כל שולחן בערב ראש השנה יש צנצנת דבש. הדבש מסמל את המתיקות שאנו מאחלים לעצמנו בשנה החדשה. למדנו בבית הספר היסודי על הדבורים. עכשיו עלינו רק להיזכר כמה מופלא הוא הטבע. לכם הדבוראים תודה שאתם בעבודתכם, מעשירים וממתיקים את חיינו ותודה על שאתם שגרירים בעבורנו של הטבע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן