פסל האריה השואג נמצא בבית הקברות בכפר גלעדי, תל חי – הפסל, מצבה ואנדרטה – לזכר שמונת ההרוגים בקרב על תל חי 01.03.1920.
יריב ואפרת בן עמי מהמושבה מטולה, בעלים של חברה חקלאית גדולה שעוסקת בגד"ש ופרי הדר, אנשים מופלאים. יריב קיבל מסרים ברורים מעבריינים שאם הוא לא ישלם פרוטקשיין (דמי חסות) – יעשו לו צרות לעסק. יריב לא התקפל ועמד איתן כמו פסל האריה ואמר שהוא לא מוכן לשלם. כעבור זמן קצר הגיעו העבריינים ושרפו לו קומביין מיוחד בשווי מיליוני שקלים.
מכת הפרוטקשן והטרור העסקי הפכה לצערנו לשיטה ולצורת חיים לגיטימית בחסות מדינת ישראל באזורי הצפון והדרום. המדינה לא עושה כמעט כלום על מנת לעקור מן השורש את התופעה הארורה הזו.
המשטרה חסרת אונים, בתי המשפט נעדרי כלי ענישה הולמים וחברות הביטוח לא מוכנות לבטח עסקים לאחר שנחשפו לטרור העסקי. והאזרח, האזרח שומר החוק, שרק רוצה להתפרנס ולחיות בכבוד – משלם את המחיר.
יריב הזמין 20 חבר'ה מאזור הגליל, כדי לעשות שיחה ולחשוב יחד מה ניתן לעשות כי אי אפשר להמשיך ככה. הוחלט לערוך כנס על מנת לעלות את המודעות. לאחר שבוע הגיעו 250 איש לחצר של יריב. לכולם יחד היה ברור שחייבים לעשות מעשה. ככה קמה תנועת "עד כאן – מאוחדים נגד הפרוטקשיין".
היום חברים בקבוצות הווטסאפ של "עד כאן" כבר מאות בעלי עסקים מהגליל. בתאריך ב-7 בספטמבר התקיים כנס גדול באנדרטת האריה השואג עם המסר – כולנו יחד נלחם כנגד הפרוטקשן, נכריח את המדינה להגיב ולפעול כדי שכל אזרח יוכל לעשות עסקים, לשלם מיסים, להתפרנס ולפרנס בכבוד!
מעבר חד לענף ההדרים
בימים אלו מתחילים להרגיש את הסתיו. בערבים יש רוחות נעימות, החום כבר לא מעיק על הנשמה. יחד עם הסתיו עולים החצבים, רואים נחליאלי, מתחילים לחשוב היכן אנחנו חוגגים את החגים – ויחד עם כל זה מתחילה לאט לאט עונת ההדרים.
בימים אלו התחיל קטיף לימון האינטרדונטו והסצומה. אני מקווה שמי שקוטף את האינטר בודק שיש לפרי אותה כמות מיץ כמו בסצומה, ואילו מי שקוטף את הסצומה בודק שהיא לא חמוצה כמו הלימון.
אנחנו מגדלים, יש לנו אחריות אחד כלפי השני, אנחנו אחראים פרדסן אחד כלפי האחר (כמובן שהנ"ל כנ"ל לפרדסניות). מה זה אומר? בכל תחילת עונה אנחנו שומעים את המשפט המזעזע "מתוק בכיס חמוץ בפה". חשוב להבין שכאשר יגיע לשוק פרי לא ראוי לאכילה, אנחנו נפגע באמון הצרכנים וככה יימנעו הצרכנים מקנייה חוזרת.
אז בפרי הראשון שנכנס לשוק (ואינו ראוי לשיווק) ונמכר, הצרכן מרגיש מרומה והאמון בינו לבין הפרדסנים נפגע. כתוצאה מכך, הפרי הטעים, האיכותי שיגיע כמה שבועות לאחר הפרי הראשון לא יצליח למצוא קונים, כי הצרכן לא מוכן ליפול שוב פעם בפח.
החקלאים שמוכרים פרי בוסר הורסים לנו את השוק לפירות הטובים. אני חולם שנגיד את המשפטים – "הפדיון מצוין כשיש מיץ במיכל", "כיס תופח כשהשמוטי זורח", "מר בפה, את הפרי לא אקנה" ואתם יודעים מה עוד יתפוש – אתם יותר יצירתיים ממני.
אני מאחל לכל הפרדסניות והפרדסנים שנת גשמים מפוזרים שיתחילו בסתיו ויסתיימו באפריל ושהפרדסים יניבו יבולים לתפארת. אני מאחל ששערי המטבע ירקיעו לשחקים ובריאות לכם ולכל משפחתכם. תעשו אהבה ושלום ומעשים טובים.
שנה טובה!
