יבול שיא
הרפת והחלב
בן ממשיך

הוא דורש שאעביר לו את הזכויות על המשק שלי

4 דק' קריאה

שיתוף:

המשק שלי:  "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" אומר שירו המפורסם של יענקל'ה רוטבליט וגם במושב – לא פעם קשה להורים להשלים עם דרישות צאצאיהם הצעירים, למרות שמדובר בדרישות זהות שהיו להם, כאשר היו בגילם… ההבנה שמשנה את עורה בהינף של דור אחד בלבד

המשמעות של המשפט משירו של הפזמונאי יעקב רוטבליט, שכבש את גלי האתר לפני כארבעים שנים, יכול להתנגן גם היום ברלוונטיות מוחלטת, כך התברר לי בשבועות האחרונים. בממד הראשוני רובנו נוטים להבין אותו בקונוטציה של מקומות פיזיים שונים, אבל מה בנוגע לממד של זמן או בממד של ההסתכלות השונה כל כך בין דור אחד לדור שני? הורים וילדים מתנהלים במערכות יחסים ואינם רואים את הדברים ש"רואים משם", אלא רק את הדברים "שרואים מכאן".
אני חושבת שזה מאוד טבעי ואף אנושי – ובכנות מלאה אומר, שגם אני לא פעם נשאבת למעגל נקודת המבט האישית שלי בלבד – ולא רואה את מה שראיתי, והיה לי ברור לגמרי, כשהייתי בגיל של ילדיי לפני כעשרים שנים.

להשקיף מממדי זמן שונים

המשק שלי, "מריבה גדולה," תיאר בפני יואב את המשבר שמתחולל בינו ובין הבן שלו בשנה האחרונה. "הוא דורש שאעביר לו את הזכויות על המשק שלי בעודי בחיים!" אמר נסער, ואף תיאר שהמצב הגיע לידי כך שהם לא מדברים כבר מספר חודשים, הכלה כועסת – הם אינם מגיעים לארוחות משפחתיות, יואב ואשתו לא ראו את הנכד כבר מספר חודשים – אשתו זועמת עליו ודורשת שיפתור את העניין במידי. "לא מעניין אותה איך אני אעשה את זה, והיא גם לא מוכנה להיכנס לזה. היא מחוץ להתלבטויות ולמכשולים שניצבים בפניי. היא רוצה את הבן ואת הנכד קרוב אליה, נקודה".

יואב הוא בעליו של משק חקלאי בצפון הארץ ולאחר שיחת הטלפון הגיע אליי לפגישה. עדיין היה בסערת רגשות כשנפגשנו, וכשביקשתי שיספר לי את סיפור המשק הסערה שָׁכְכָה מעט. הוא סיפר על מטעי התפוחים המתוקים ואיך, כשהיה עוד נער, יצא עם אביו לשדות לקטוף את היבול. הוא היה היחיד במשפחה שהמשיך בדרכו של אביו, ונכנס לנעליו מיד לאחר שהשתחרר מהצבא.

"האחים שלי התפזרו, אחד נשאר בצבא והשני עבד בחוץ, ואני היחיד שנהנה עד היום מהמגע עם האדמה. לכן, כשהגעתי לגיל שלושים, אבא שלי כבר העביר אליי את הזכויות על המשק, כי היה ברור שאני זה שימשיך לנהל אותו. זה הסתדר מצוין, ואבא שלי פינה לי בשמחה את מקומו והתפנה בגיל 64 ליהנות מדברים נוספים בחיים."

בעניין המשק בצפון – האם זה אומר שיואב צריך בהכרח לפעול כפי שפעל אביו, כשיואב היה צעיר בן 30? התשובה לכך אינה חד־משמעית ומורכבת מעשרות גורמים שמשפיעים, כמו הרכב המשפחה אז והיום, הסיפור של המשק כיום, ההסתכלות המשפטית בממד עדכני, השינויים שחלים על המשקים החקלאיים ועוד

המשפט "דברים שרואים מכאן…" זעק מתוך הסיפור שלו, אבל יואב לא הבחין בזה. בכל זאת כנראה שהבחין במבט שנשקף מעיניי ולכן נעצר והביט בי בתמיהה. שאלתי אותו מה מבקש הבן שלו היום, ויואב הסביר שהוא רוצה לבנות בית על אדמת המשק ורוצה להבטיח שהבית יישאר שלו גם בעתיד, ולכן ביקש מאביו שיעביר אליו את הזכויות על המשק בעודו בחיים.

בעדינות עזרתי ליואב להבין שמה שבנו מבקש ממנו היום, הוא למעשה מה שיואב ביקש וגם קיבל מאביו, כשהוא היה בגילו של בנו – המשק שלי

ההבנה שמשנה את עורה

הסיפור של יואב החזיר אותי פנימה, לסיפורים קטנים שמתנהלים בחיי היום־יום המשפחתיים שלי, ובטח גם שלכם – אותה גברת בשינוי אדרת. הבן שלי שהתגייס לאחרונה קיבל חזות בוגרת בהרבה מובנים וכולנו בבית חשים בזאת. כשהוא מגיע לחופשה בסופי השבוע, נכנס הביתה גבר חסון שלבוש בבגדי זית, שלא מזמן הערתי בכל בוקר להסעה לבית הספר, הכנתי לו כריכים והסעתי לחוגים, ועכשיו הוא לוחם ושומר עלינו.

זה מרגש מאוד. אבל לצד זה, שנייה אחרי שהוא מחבק ומתפנק בארוחה חמה, הוא נעלם מהבית – הולך לפגוש את החברה והחברים. אני רוטנת על כך בפני בעלי, ולא פעם. איך זה שהפכתי מאימא במלוא מובן המילה לשירותי הסעדה, כביסה וניקיון עבורו. זה ממש לא ברור לי.

"אני מודה שהסיפור של יואב החזיר אותי לפרופורציות הנכונות והזכיר לי את הזמנים שבהם אני הייתי חיילת. גם אני כמו בני, לא חשבתי באותם ימים לבזבז רגעים יקרים על שיחה עם ההורים בסלון, החברים היו כמו חמצן בשבילי, והייתי זקוקה לו בכמויות גדולות. אז איך זה ששכחתי? מסתבר שאני לא היחידה בעניין, כי באותה נשימה הופתעתי לגלות איך ההבנה משתנה אפילו אצל הבן שלי. כשהיה טירון הוא קיטר על דרישות המפקדים שלו, וברגע שני אחרי שסיים את המסלול והפך ללוחם, שינה את עורו, ובהמשך לזה גם את נקודת מבטו.

השורשים מוטבעים בנו

אולי תהיה זו נחמה לומר, שלא משנה מה עובר על ילדינו כשהם מפלסים לעצמם חיים חדשים, תמיד יישארו בהם סימני ההטבעה מהבית. את זה אפשר היה לראות באופן ברור בתוכנית "הכוכב הבא של האירוויזיון", כשהשופטים בתחרות אותגרו במשימה – לשיר שיר ילדות. בין השופטים נמצא גם בן אל תבורי, שהוא ואביו שימי תבורי מנהלים סכסוך מתוקשר במיוחד וארוך שנים, שהגיע לידי מצב שהנכד והסבא לא נפגשו. באותה תוכנית התבקש בן אל לשיר שיר בביצועו של אביו "אלירן שלי", ולא רק שעמד באתגר, אלא שכל מי שצפה בו שר, לא יכול היה לפספס את הדמיון המוחלט של הביצוע לזה של אביו. חפשו ביוטיוב.

באותו יום הבנתי שלא משנה אם בן אל יסדר אחרת את שערו, יתלבש בצבעוניות מתריסה, יסגל לעצמו אורח חיים שונה, וכך ינסה לעקור את הקשר שלו עם אביו – בסופו של דבר הגנטיקה תישאר טבועה בו, וכשהוא יעלה לבמה, ינוע וישיר "אלירן שלי" – כולם ידעו מאין הוא בא.

בחזרה ליואב

ובעניין המשק בצפון – האם זה אומר שיואב צריך בהכרח לפעול כפי שפעל אביו, כשיואב היה צעיר בן 30? התשובה לכך אינה חד־משמעית ומורכבת מעשרות גורמים שמשפיעים, כמו הרכב המשפחה אז והיום, הסיפור של המשק כיום, ההסתכלות המשפטית בממד עדכני, השינויים שחלים על המשקים החקלאיים ועוד.

אבל לצד כל השיקולים החשובים הללו, אני תמיד משאירה מקום לשיקולי הלב, ומזכירה ללקוחות שלי, וגם לעצמי, שדברים שאנחנו רואים כיום כשעל ראשנו מונח כובע ההורות, לא ראינו אז כשהיינו צעירים. והכי חשוב, זה שנזכור זאת כשאנחנו מקבלים החלטות כאלה ואחרות בחיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן