ד"ר שלמה גץ, מנהל המכון לחקר הקיבוץ, טוען שחרף הנבואות על סוף דרכו, הקיבוץ מצליח לגלות סימני חיות, המאפשרים את המשך קיומו וייחודו. ריאיון
השינוי בקיבוץ. מה עוד לא נאמר עליו. בעשורים האחרונים הוא התנהל בקצב "אקספוננציאלי", וכרגע, לאחר שני המפצים הגדולים – המעבר לשכר דיפרנציאלי ושיוך הדירות לסוגיו – נראה כי הוא נמצא בחניית ביניים. תופעות לוואי, כבר יש: פחות קליטת גרעינים, יותר קליטת משפחות שבונות את ביתן בעצמן; שינוי דרמטי במבנה התעסוקה – יותר מקצועות חופשיים, פחות קיבוציים; פערים כלכליים, לפעמים גדולים מאוד, בין החברים; הרחבות קהילתיות, שינוי בהרכב האוכלוסייה – יותר תושבים פחות חברים; וגם תוכן החברות של הנקלטים משתנה וזוכה, עד כה, לכמה ורסיות.
ככלל יש יותר רווחה כלכלית, בשל הכנסות מעבודות חוץ, ביטול פעילויות פחות רווחיות, הוזלת עלויות השכר בענפי הקיבוץ, שהחברים הפכו למיעוט בהם; וביטול מרכיבים מרכזיים בהוצאות הקיום המשותפות – מזון, לימודים, דיור, רכב, חוגים – והעמסתם על כיסי המשפחות.
בשנת 1999, עוד בראשיתם של השינויים, פרסם ד"ר שלומי רביד (גליל ים) את עבודת הדוקטור שלו בספר "נורמות וערכים – המשכיות או מהפכה". רביד בדק את כיוון השינויים ואופיים, בניסיון להבין לאן הם מובילים וטען כי זו מהפכה שתביא לסוף דרכו של הקיבוץ כחברה שיתופית שוויונית. יהודה הראל (מרום גולן), מי שהניח לפני כארבעה עשורים, את התשתית התיאורטית לשינויים, אמר בריאיון בשנת 2009, כי "הקיבוץ מת כשיטה כלכלית וכחברה קולקטיבית, שיתופית ושוויונית."
הקיבוץ נשאר בייחודו
בפתח הריאיון עם ד"ר שלמה גץ (גדות, 71), מנהל המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה, אני תוהה מהו חושב על ההבחנות הללו.
גץ: "אם הייתי צריך להעריך מה יקרה על סמך הנתונים הקיימים, הייתי אומר שתוך דור-שניים הקיבוץ ייעלם: בחברה שמשלמת שכר דיפרנציאלי, יצטבר הון אצל חברים שמרוויחים הרבה יותר מחבריהם וכשהקיבוץ יהיה פערי מאוד, עניים ועשירים לא יוכלו לחיות בו ביחד. העשירים ירצו רמת שירותים וחינוך גבוהים, שהעניים לא יוכלו לממן; או להפך – אם תהיה רמת שירותים נמוכה, זה יבריח את העשירים. יש גם אפשרות שהקיבוץ יתחלק לשכונות לפי רמה סוציו-אקונומית. מצד שני, אינני בטוח שזה יקרה, כי בכל פעם ישנו איזו שינוי במסלול שמעכב, או משנה את התהליך הזה, ולכן אינני רוצה להתנבא לגבי סופו. אני יכול לומר שעד כה הקיבוץ השתנה, אבל נשאר ייחודי באורחות חייו ובמבנהו."
תן לי דוגמא לשינויים כאלה במסלול
"למשל, החלטת הרשם על קיום ערבות הדדית על-פי חוק, משמרת סממן קיבוצי חזק. הקיבוץ מחויב לדאוג למינימום קיום ובריאות לחבריו. זה שונה מהמושב ששם יש עזרה הדדית שאיננה מחייבת; למשל, לא חזינו את סיפור ההרחבות וחזרת הבנים, שחלקם גם מוכן להתקבל לחברות; בנוסף, יש סימני חזרה מהכוונה לשייך נכסים יצרניים ולהמירה בשיוך פירות הנכסים. זה ביטוי לתפיסה שנכסי הייצור אינם ניתנים לחלוקה. חרף השינויים, יש עקרונות שהקיבוץ שומר עליהם וממשיך להיות תופעה ייחודית. הוא יצור שדומה ולא דומה למושב שיתופי; הוא קצת דומה לקואופרטיב, אבל לא בדיוק. גם הדמוקרטיה הישירה עדיין נשמרת בו."
עם זאת, שלמה גץ איננו מפחית מערך האימים: "אין ספק שכניסת השכר הדיפרנציאלי, היא קו השבר המהותי ביותר. השני הוא האפשרות לבעלות על הנכסים. מששויכו הדירות, היורשים יוכלו למוכרן למי שאינם חברים וזה יחסל בהדרגה את הקיבוץ. אין תקנה או הסדר שיוכלו למנוע זאת. עניין נוסף הוא, שהנקלטים כיום לחברות, באים לקיבוץ עם ראש אחר. הם באים לחיות בקהילה, לא בקיבוץ ואינני יודע לאן זה יוביל. בגדות יש כמה נקלטים – בדרך כלל בני ובנות זוג של בנים חברים – שמעורבים בחיי הקיבוץ ומקבלים תפקידים, אך אינני יודע מה קורה במקומות אחרים."
מכון מחקר מקוצץ
שלמה גץ עובד חלקית במכון לחקר הקיבוץ, מאז סיים לימודי תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, ב-1985. ב-2005, עם סיום הדוקטורט באוניברסיטה העברית, הוא מונה למנהלו עד 2011, ולפני שלוש שנים, החל סבב ניהול שני. לצד לימודיו ועבודתו במכון, הוא מילא תפקידים בקיבוץ (מזכיר) ועבד בענפיו (בעיקר בפרדס, כולל ריכוזו), כך שהלימודים נמתחו על פני זמן רב. גץ גם לימד עד לפני שנה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. למשפחה יש ארבעה ילדים ושבעה נכדים, כולם מחוץ לקיבוץ. מאחוריו גם ספר ילדים בשם "עופר ואורסלן", שמקורו בסיפור שהמציא וסיפר לילדיו.
לדבריו, החיידק האקדמי החל לקנן בו עוד בבי"ס תיכון והוא בין הראשונים שיצאו ללימודים אקדמיים מטעם הקיבוץ. בעבודת הדוקטור בחן גץ את המניעים והשיקולים של הסטודנטים בבחירות הלימודיות שלהם לתואר ראשון; מה משפיע על החלטתם.
