המשורר טוביה ריבנר, 95, חתן פרס ישראל לספרות, נפטר ביום ב' השבוע בקיבוצו מרחביה. הוא נולד בשם קוּרְט ריבנר ברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה. ב-1941 בעת מלחמת העולם השנייה, עלה ארצה ללא משפחתו, יחד עם קבוצה של עוד תשעה נערים יהודים. הוריו, אחותו וסביו, שנשארו בסלובקיה, נשלחו על ידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ ונרצחו שם ב-1942. בארץ התחנך ריבנר כנער במספר קיבוצים וכחייל השתתף במלחמת העצמאות. עבד תחילה כרועה צאן, בכרם ובפלחה. בשנת 1944 נישא לעדה, אם בתו מרים (1949). עדה נהרגה בתאונת אוטובוס. הוא נפצע קשה באותה תאונה ולאחר מכן הקיבוץ החל להעסיקו כספרן וכמורה לספרות. ב-1953 נשא לאישה את גלילה יזרעאלי, פסנתרנית בת עין חרוד, ונולדו להם שני בנים: עידן (1956), שחי בנפאל כבודהיסט, ומורן (1960), שעקבותיו אבדו בשנת 1983 באקוודור, כשבא לבקר את הוריו שהיו בשבתון באוניברסיטת הרווארד. בדשא ברחבת חדר האוכל במרחביה, נבנה מיצב שבו שולחן וכיסא מבטון, על השולחן צלחת, בהמתנה לשובו של מורן.
המשורר טוביה ריבנר
עד 1950 כתב שירים בשפת אמו, גרמנית. שיריו העבריים הראשונים בארץ הודפסו ב-.1953. ספר שיריו הראשון, "האש באבן", יצא לאור ב-1957. בנוסף עסק בתחום הצילום ופרסם כמה אלבומים שהקנו לו שם של צלם אמן. צילומיו ליוו את ספרי שירתו. היה תלמיד וחבר קרוב של המשוררת לאה גולדברג, ונתבקש על ידי משפחתה לערוך את עזבונה. תרגומיו לגרמנית של יצירות ש"י עגנון קנו להן שם בגרמניה. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול ושנה אחר כך זכה בפרס ישראל בספרות, בתחום השירה. במשך השנים קיבל פרסים רבים נוספים. בשנת 2009, בעקבות שיתוף פעולה עם המלחין מוני אמריליו, הולחנו תריסר משיריו באלבום שנקרא שוב שמש ירוקה. בשנת 2015 יצא בגרמניה ספר מחקר של 30 פרופסורים גרמנים, שניתחו והעריכו את יצירתו.
ריבנר היה ביקורתי מאוד לגבי המתרחש בישראל ואמר ל"הזמן הירוק" בינואר השנה: "ראש הממשלה שלנו מפיץ שנאה ופלגנות. יש לו גם מעלות שאני לא יכול להכחיש אותן, אבל הפלגנות, ההסתה, השחיתויות שהוא אחראי להם עולים על הדברים החיוביים שבו. אנחנו בדרך לשלטון יחיד, לטוטליטריזם".
