יבול שיא
הרפת והחלב
אבשלום דולב
6 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אבשלום דולב מדבר

ישבתי ליד אבשלום דולב בכנס רפתנים בעמק הירדן, ידעתי שהוא גזר עליו שתיקה ואי התערבות בממשיכי הדרך – בהחלטות, בסגנון ובהולכה. 16 שנים הוא כבר אינו פעיל בענף, אבל רבים מתייעצים איתו ומבקשים את דעתו. קשה שלא לחוש את הדאגה הגדולה שלו לעתיד הענף, לנוכח מה שקורה בעשור האחרון ובמיוחד בשנים האחרונות קבענו להיפגש, פעם נוספת, בביתו בטירת צבי לשיחה על מה שקורה במדינה,  בקיבוץ, בתנועה, בענף ובכלל. הזיכרון של אבשלום מדהים וכך גלשנו למחוזות רבים. לא הספקנו הכול, אבל לענייננו, המסר המרכזי הועבר – חייבים להתעורר בענף החלב ולפעול לפני שיהיה מאוחר

שנים רבות עבדתי בשיתוף פעולה ובחברות, עם אבשלום בענף – הוא כמנכ"ל מועצת החלב ואני כמזכיר ההתאחדות כשהשיא, כמובן, היה ההתמודדות עם "הרפורמה הגדולה" של שנות ה-2000 שהתחילה ב-1999 ועליה חתמה המועצה בעוד שההתאחדות נמנעה מלחתום. רפורמה ששינתה מאוד את פני הענף ובנתה אותו מחדש בכל התחומים. הערכתי מאוד את המחויבות הטוטאלית שלו לענף – גר בקיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן (כיום עמק המעיינות), נסיעה ארוכה למשרדי המועצה במרכז הארץ, לינה של 3-2 ערבים בשבוע בתל אביב וכ-15 שנות כהונה בהובלת מועצת החלב והענף כולו. אבשלום פרש ביוזמתו בסוף 2003 עם הערכה גדולה של רבים מאלו שעבדו איתו ופנה לעיסוקים בתחומים חקלאיים אחרים – בענפי הלול והמדגה ופעילויות נוספות, כולל מעורבות עמוקה בתהליך השינוי הפנימי בתוך טירת צבי.

התכנון בענף החלב הוא הנושא המדובר כיום בקרב חברינו וגם אצל רבים ממקבלי ההחלטות. כיצד אתה מלווה, בתפקידך כמנכ"ל מועצת החלב, את התחנות המעניינות בתכנון ייצור החלב בישראל?

כשנכנסתי למועצה, בסוף 86, היא ישבה ב"בית יכין" במרכז תל אביב, מעל לקומה של מועצה הלול. בהמשך עברנו לקרליבך 10 ומשם יצאנו מתל אביב ועברנו למבנה  בכניסה לראשון לציון. בהמשך, מחליפי שייקה דרורי, העביר את המשרדים ליהוד ושם הם נמצאים עד היום. את מועצת החלב הקימו ב-56 דווקא על ידי נציגי החקלאים, כמועצה מייעצת לענף. צו החלב הראשון יצא ב-67 ומכסות החלב נוצרו על רקע עודפים גדולים בייצור חלב, שהצריכו מעורבות ושליטה מרכזית. המכסות נוהלו בכרטיסיות והיו אלפי מגדלים, שרובם היו קטנים מאוד.

בתחילת שנות ה-80 פרץ משבר גדול כשיגאל הורביץ, שר האוצר, הודיע על ביטול הסובסידיות במהלך מהיר ונוצרו עודפי חלב גדולים, עם ירידת מחירים משמעותית ויציאה המונית של כ-2,000 רפתנים שהחזיקו 10-1 פרות.
ב-89 התחלנו לעשות סדר בתהליך התכנוני ועברנו ממכסת אגודה מושבית כללית מאוד, לאגודה עם שמות של יצרנים מוגדרים ובהמשך, נתנו אפשרות לרפתנים לצאת מהאגודה לייצור עצמאי. התהליך היה מאתגר עם הרבה הפתעות בחלקים ממנו. עסקנו הרבה בנושא וכיום יש יצרנים מוגדרים עם מכסה אישית והאגודה כבר לא קיימת. בתהליך אבולוציוני, יצרנו את המשולש שמחבר בין בעל המכסה – בעל הנחלה – מגורים קבועים במושב/במשק. הפעלנו כלים משמרי תכנון לאורך שנים. כצפוי, היו התנגדויות בשטח וגם בראייה לאחור מבינים, שחייבים כללים ברורים וחד משמעיים, כי אחרת, תהיה אפליה בנושא קנייני כמו מכסות חלב.

מדוע אנחנו חשופים מאוד מול הייצור האירופאי, למרות שאנחנו עם הפרה היצרנית מכולם?

לקראת סיום תפקידי במועצה, הייתה החלטה ארוכת טווח של האיחוד האירופי, להפסיק בשלבים את התכנון לקראת 2015.  הזכרתי את זה לחברים בפרישתי מתפקידי, שביום שמדינות האיחוד האירופי עם ה-160 מיליארד ליטר שהם מייצרים, יפסיקו את התכנון, תתחיל תקופה חדשה במשק החלב הישראלי.
צריך תכנון אחר, כי המדינה זקוקה לתכנון כלשהו – 60% מהחלב הנצרך הוא חלב טרי ונגזרותיו, חלב שתייה, גבינות לבנות ומעדנים. היקף הסחר העולמי הוא כ-8% והיתר באספקה עצמית. בכל תהליך שינוי, החוכמה של הקברניטים היא לחזות נכון ועל בסיס נתוני העבר, לבנות תוכנית מקצועית שתיתן תשובות לצרכים של מדינת ישראל- חקלאים, מחלבות וצרכנים.
אנחנו עולם אחר מהמדינות האירופאיות.  שם זו חקלאות מרעה ואצלנו חקלאות חצי מדברית – מזון מוגש שחלקו הגדול מיובא. שם רפתות קטנות ואצלנו גדולות. ההתייעלות אינה נמדדת רק בגודל הרפת.
חשוב ביותר להבין את התפיסה הגיאו-פולטית של מדינת ישראל. צרכן יהודי שרוצה מזון כשר (והייבוא לא תמיד מקפיד על איכות הכשרות). כשרות מייקרת משמעותית את היייצור ברפת ובמחלבה – באירופה ובעולם עובדים כל היממה, בכול ימות השבוע, ואילו אצלנו רק כ-5 ימים בשבוע בממוצע – מקדם ההתייעלות מורע בצורה דרמטית. במגבלות האלה, חשוב לבנות תוכנית מקצועית עם משרד החקלאות. לצערנו, ברוב העשור האחרון, המנהלים שנבחרו לא מכירים את הנושא, בניגוד לאנשי המקצוע במשרד. זה נעשה מסובך יותר כאשר גם אצל מייצגי החקלאים יש פחיתה בידע המקצועי של המנהלים. אנשי המקצוע יודעים טוב, אבל הקברניטים אינם מכירים וזו עובדה – הם באו מעולם אחר ואחרי סיום תפקידם יעברו לעולם אחר.

ובכל זאת לאן הולך התכנון בענף?

הממשלה לא תעודד תכנון. יש חוק חלב לזכותו של שייקה דרורי שהגשים את החלום שלי. מפרגן להישג וזה החסם שאותו כל ממשלה תצטרך לעבור ולא פשוט לשנות. בתוך כל מגזר ברפת יש שונות ופער של כ-25% ביעילות הייצור. יודע שיש ייצור שיכול לעבור התייעלות.
להבנתי, מדיניות הממשלה היום היא – לשחוק את התכנון, להתווכח על המכסות – גודלן וחלוקתן, ליצור עודפים, ומחוסר תקציב פינוי – לגרום למועצת החלב להגיע לחדלות פירעון ולפרקה. זה תסריט חי ונושם ואפילו נוכחי.
ההחלטה להגדיל את המכסות ב-2018 הייתה שגיאה אסטרטגית, כי משק החלב אינו יכול לשרוד בשני תהליכים מרסקי תכנון:

  1. פתיחת הייבוא שתוצאותיו לא מידיות, אבל תהליך שמבשיל בהדרגה אחרי 4-3 שנים. מגדילה את ההיצע מייצור לא מקומי.
  2. הורדת מחיר – דרישה צרכנית מאז 2011 שאינה מתיישבת עם תהליך מחיר המטרה, כפי שנקבע בחוק.
    כשלמדינה נופלת הזדמנות ב-1.1.20 לשנות את תפריט מחיר המטרה ומנגד, להגדיל את הייבוא – אלו הם תהליכים מורידי מחיר ומפרקי תכנון.

הדבר הראשון שחיוני לעשות הוא להקטין את ההיצע המקומי ולפעול במתווה זהירות, שבו רף המכסות צריך להיות זהיר יותר, מתחזית הצריכה השנתית. כאשר הייבוא יותר פתוח, חייבים להיות יותר זהירים ואת זה לא עשו – קבעו מכסות חדשות ומוגדלות שמשדרות אופטימיות, להמשך הגידול, וזה בתקופה של טלטלה במדיניות הממשלה לענף – לא אפשרי. אני לא נוהג להתערב ולכן שתקתי – לא הבנתי למה מוסיפים מכסות, כי די מהר ראינו שהן בעודף. הייתי בענף הדגים וראיתי את כמויות הענק של הייבוא שהגיע לארץ, אחרי התארגנות של היבואנים. כיום שטף הייבוא מטביע את הייצור המקומי של דגי הבריכות.

מה המשמעות של שחיקת התכנון מבלי להכריז על כך בביטול חוקי?

לא יהיה מי שישלם על  העודפים שנוצרים במסגרת התכנון. לכן חייבים להקטין מיידית את היקף הייצור.  כל הוויכוחים עם מקבלי ההחלטות על הדרך כיצד להקטין, לא מעידה על כוונות של תום לב. בסופו של יום מישהו יצטרך לשלם על עודפי אבקת החלב הנצברים במחסנים וכנראה, שהממשלה לא תתנדב לעשות זאת. אירוע דומה היה בשנות ה-80, אז הורידו את הסובסידיות בין לילה (השר יגאל הורוביץ) והצריכה של חלב ומוצריו ירדה בכ-16% – נוצרו עודפים גדולים, אבל אז המדינה הייתה עריבה וטיפלה בעודפים. כאן המדינה לא תטפל ואם כן, זה יהיה בהתנייה לא קלה לחברי הענף.

כיום זו מדינה אחרת  – הענף הולך לשנות את פניו בצורה משמעותית לנוכח הנסיבות:

  • המועצה תהיה במינוס ואף אחד לא יחליף אותה, המגדלים יתחילו להתקומם, יתפתחו מאבקים משפטיים והבלגן יהיה גדול.
  • ירידה ברווחיות של המגדלים, כי מנגנון מחיר המטרה ישתנה.
  • פרישת יצרנים מואצת, כולל גם רפתות גדולות, המערכת תתייעל והפרנסה תהיה מאופקת…
  • יצירת עודפים ללא מענה.
  • הגדלה משמעותית של היצע הייבוא.
  • מחלבות רבות, קטנות ואולי גם גדולות, לא יעמדו בתנאים החדשים ויישנו פניהן.
  • משק החלב ישתנה לחלוטין.

תוסיפו לתמהיל האירועים, שני נתונים מבניים משמעותיים:

  1. משק החלב בישראל הוא היחידי בעולם המערבי, שכל המחלבות הן פרטיות, בעוד שבמערב מעל ל-70%  של המחלבות הן בשליטת  קואופרטיבים של מגדלים.
  2. התחזקות המטבע הישראלי בהליך מתמשך לאורך שנים, הגורמת להגדלת כדאיות הייבוא ולנחיתות משמעותית לייצור המקומי.
התחזית שלך נראית ממש מעבר לדלת ומדאיגה מאוד – מה אתה מציע לעשות?

ישראל אינה מדינת יצוא חלב ואינה יכולה להתחרות, יהיה לה קשה לקיים תכנון עם עודפי אבקה גדולים. קברניטי המדינה מאד לא אוהבים תכנון, ראה הצהרותיו של ראש הממשלה ופרופסור אבי שמחון בעבר הקרוב. אנו מתקרבים מאד לרגע שהצהרות יהפכו למציאות. דברי קהלת (לא קהלת התנ"כי) – הפורום בירושלים, הולכים ומשתלטים על השיח הציבורי.
ככל שהמציאות הכלכלית של הענף תחמיר, רמת הסולידריות בין יצרני החלב, בינם לבין עצמם והמחלבות, תרד מאוד. באם הענף חפץ חיים על מנהיגיו לעשות מהלכים לשינויים מבניים מהמעלה הראשונה ולהפוך ממובלים למובילים. כדאי מאד ללמוד מאירועים דומים (לא שווים) בענפי חקלאות אחרים בישראל ובעולם הרחב. זו העת להקמת צוות חירום ענפי, שיכלול את מיטב החברים שמכירים את הענף בארץ ובעולם, שיטקס עצה כיצד להמשיך ולקיים ענף חלב משגשג ופורח, לאחר הקמת ממשלה חדשה, בעתיד הקרוב, שאולי תביא רוח אחרת גם למשרד החקלאות. אסור לשבת בחוסר מעשה ולתת לתהליכים להבשיל..

 

בחזרתו לטירת צבי, שנת שירות שלישית ויצא לפקולטה ללימודי חקלאות – הגנת הצומח, ירקות ומטעים, הקורס הגבוה לכלכלה בפקולטה. התחתן עם מיכל בת קיבוץ בארות יצחק במרכז הארץ ואפילו גרו שם שנתיים.
היציאה ללימודים הייתה כדי לפתח דווקא את החקלאות באזור החם של טירת צבי ואכן, הם עברו צפונה לקיבוץ האם, לחזור לחקלאות שנעשית קשה משנה לשנה – עומס החום, המים המליחים, הגידולים המעטים והקושי הפיזי. יש גם מדגה גדול, אחד הגדולים בארץ – 1,500 דונם ומצבו לגמרי לא מזהיר ויש אומרים בקריסה טוטאלית… ב-80 גויס לניהול מקצועי של ארגון מגדלי ירקות, חבר בוועדות, כותב מדור שבועי על הנושאים המקצועים בענף הירקות ותמיד חוזר לחקלאות בקיבוץ – גזר, תפוחי אדמה ובוטנים…

פנייה מפתיעה לענף החלב

תפקידי מנכ"לי המועצות החקלאיות, התחלקו בין התנועות בהסכמה ולא במכרז ציבורי פומבי. תפקיד במועצת החלב התפנה וב-1986 פנו לאבשלום להיות נציג הקיבוץ הדתי בניהול מועצת החלב. נכון שלא היה לו ניסיון בענף ובטירת צבי לא הייתה רפת, אך זה לא הפריע לאבשלום, עם הכשרה חקלאית, להיכנס לתחום, ללמוד את הנושא לעומק ולנהל את המועצה שנים ארוכות ובהצלחה רבה, עד סוף 2003. הרבה אתגרים והתמודדויות וגם שינויים רבים שהענף עבר.. כיום, אבשלום גמלאי במשרה מלאה בקיבוץ מתחדש. שלושת ילדיו הקימו משפחות בטירת צבי ונמצאים בתפקידים בכירים בקיבוץ ובמערכת הציבורית. בחדר העבודה שלו הוא עוקב באופן אדוק, אחר מה שקורה בחקלאות ובענף החלב ועדיין מלווה תהליכים שונים בקיבוץ המתחדש, שבעיצובו לקח חלק במשך עשרות שנים

 

לגדול בחום שבעמק

אבשלום נולד בטירת צבי בשלהי מלחמת העולם השנייה כאשר אביו נפתלי, שירת בבריגדה היהודית והיה באירופה בעת שאימו ילדה לבדה בבית החולים בעפולה. האב עלה לארץ ב-36, נצר לקהילה העתיקה של וורמס בגרמניה, שבתקופתו כבר הייתה קהילה מתבוללת. האב חזר בתשובה בשנות ה-20 לחייו והצטרף לתנועת הקיבוץ הדתי, עבר הכשרה, עלה לארץ והצטרף לקיבוץ רודגס בפאתי פתח תקווה.

כשהחליטו לעלות להתיישבות, קבוצת רודגס, קבוצת האם של הקיבוץ הדתי, החליטה להישאר בפתח תקווה, בסמוך למקבלי ההחלטות ואילו קבוצה של כ-20 חברים מהקבוצה, עלו לטירת צבי ביוני 37. האם שעלתה מליטא, בת למשפחת רבנים, הצטרפה למייסדי טירת צבי ב-1937. בטירת צבי הכירה את נפתלי, הם נישאו בקיבוץ ונולדו להם 3 ילדים – אבשלום היה הבכור… נפתלי האב היה חקלאי כל חייו, בצד עבודות נוספות בקיבוץ ומחוצה לו והחקלאות הייתה נוכחת בכל העשייה של הקיבוץ וסביבתו. לצבא התגייס בקיץ 63, במקבץ של התנועה הקיבוצית לחיל התותחנים, ליחידת טילי נ"ט ובה היה צריך להשלים את כל השירות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התאחדות חקלאי ישראל מודה לשר החקלאות היוצא, אורי אריאל, על שירותו ותרומתו האישית והחשובה לקידום החקלאות הישראלית – ופונה לראש הממשלה למנות מידית שר חקלאות במשרה מלאה שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל הודיע
2 דק' קריאה
איל גרניט (40), נשוי + אחד, צלם מקצועי המתגורר במושב גבעת יערים, זכה החודש בתחרות צילום יוקרתית בלונדון. איל, שהחל לצלם כבר בהיותו ילד בן 10(!) האפיל על 70 צלמים מכל העולם, בתחרות 'קובנט
3 דק' קריאה
במושב ארבל יופעל מרכז אומנות למשפחות וצעירים והוא ישרת בעיקר את תושבי ארבל והסביבה במגוון פעילויות פנאי והעשרה בשבוע שעבר נחנך במושב ארבל מבנה הארבל-ארט, אשר צפוי לשמש מוקד פעילות קהילתיות ביישוב ועבור המרחב
< 1 דק' קריאה
בטכס השתתפו כ-100 אנשים, סטודנטים לחקלאות שמקבלים את המלגות, חוקרים, חקלאים, חברים ובני משפחת מולכו היום 31/10/2019 התקיים במרכז המחקר החקלאי בגילת טכס חלוקת מלגות לזכרו של חיים מולכו זו השנה ה-27 ברציפות. בטכס
< 1 דק' קריאה
עו"ד עמית יפרח: "המצב בתחום הקרקעות של המועצה האזורית דרום השרון דורש מאבק פרלמנטרי בכל הסוגיות עו"ד עמית יפרח, היועץ המשפטי של תנועת המושבים ויו"ר אגף הקרקעות של התנועה, התארח, יחד עם חברי סיעת
< 1 דק' קריאה
כוח אהבת אמת "לוכד הטיגריסים", מאת פאולינה סיימונס, הוא החלק הראשון בטרילוגייה שפורשת סיפור בלתי נשכח על הכוחות המיסטיים שקושרים אנשים מעבר לחלל ולזמן, על האומץ לעמוד מול הגורל ועל כוחה של אהבת אמת.
3 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן