בלא מעט קיבוצים קיים נוהל ביקורת פנימי ולפיו ועדת הביקורת היא גוף עצמאי, ולכן לכאורה בסמכותה למנות מבקר ובסמכותה גם להעבירו מתפקידו. איך זה יכול להתנגש עם "תקנון הביקורת" הפנימי בקיבוץ? ומה עושים במקרה כזה? אתם שואלים, "משפט חברים" משיב
שאלה
אספת החברים מינתה את ועדת הביקורת אצלנו בקיבוץ. הוועדה המליצה לאספה על מינוי מבקר הפנים. לאחרונה החליט ועד ההנהלה בקיבוץ על פיטורי מבקר הפנים, בלי דיון מקדים באספת החברים. האם הוועד מוסמך לעשות זאת? הייתכן ש"גוף מבוקר" מפטר את "הגוף המבקר"?
תשובה
תחום ביקורת הפנים אינו מעוגן בצורה רחבה ב"דיני האגודות" ואין תקנות מפורשות לעניין זה (בשונה, למשל, מתחום ביקורת החשבונות). אין חובה באגודה שיתופית לקיים ועדת ביקורת, אלא אם האגודה קבעה במפורש חובה שכזו בתקנון שלה.
כן קיימת חובה, מכוח תקנה 30(ג) ל"תקנות רשויות האגודה", שלכל אגודה יהיה מבקר פנים, שימונה בידי ועד ההנהלה ו"יהיה בעל כישורים מתאימים". המבקר "כפוף ליו"ר ההנהלה של האגודה", ויסייע לוועדת הביקורת של האגודה לפי בקשתה. מינוי המבקר טעון אישור רשם האגודות (בפועל דרישת אישור זו אינה נאכפת). כפיפותו של מבקר הפנים לגוף המבוקר (הנהלת האגודה) מייצרת לכאורה ניגוד עניינים מובנה (שניתן להתגבר עליו, באמצעות כללי עבודה מתאימים). מצב דומה קיים גם בחברות ציבוריות, בהן לפי כללי הממשל התאגידי מבקר הפנים ממונה בידי הדירקטוריון לפי הצעת ועדת הביקורת.
עו"ד גיל דגן (שלמה כהן ושות') מסביר כי מאחר שהמבקר ממונה, לפי הדין, בידי ועד ההנהלה, קיימת לוועד גם הסמכות לכאורה לפטר אותו. לפי "חוק הפרשנות", הסמכות למנות, משמעה גם הסמכה להתלות את תוקף המינוי, לבטלו, להשעותו ולפטר את מי שמונה (כלל זה הוחל בפסיקה גם על אגודות שיתופיות). עו"ד דגן מציע אפוא לבחון, לפי ההחלטות הפנימיות בקיבוץ, מי מינה את המבקר, האם קיימות הוראות הנוגעות למבקר או לוועדת ביקורת בתקנון האגודה או בנוהל ביקורת פנימי, ואם נקבע בהסכם ההעסקה של המבקר מי מוסמך באגודה להחליט בדבר סיום העסקתו. בלא מעט קיבוצים קיים נוהל ביקורת פנימי ולפיו ועדת הביקורת היא גוף עצמאי, ולכן על פניו, יש לה, לצד הסמכות למנות מבקר, גם את הסמכות לכאורה להעבירו מתפקידו.
עניין זה, מעיר עו"ד גיל דגן, מעורר "התנגשות משפטית" בין תקנות האגודות (הקובעות כי הסמכות למנות נתונה לוועד, ולפי "חוק הפרשנות", גם הסמכות לפטר), לבין "תקנון ביקורת" פנימי בקיבוץ (לפיו לוועדת הביקורת הסמכות למנות את המבקר ואם כך נקבע באותו תקנון, גם הסמכות לפטר).
ב"הנחיות לוועדת ביקורת באגודה שיתופית", שהוציא רשם האגודות בשנת 2018 הוא המליץ כי מינוי המבקר ייעשה באישור ועדת הביקורת של האגודה (או באישור האספה), וכי "הפסקת עבודתו של המבקר תיעשה בהתאם להחלטת הוועד ברוב מיוחד, ולאחר קבלת עמדת ועדת הביקורת".
לדעת עו"ד דגן אם אין בתקנון הביקורת הפנימי, עליו החליטה האסיפה, הוראה מפורשת בדבר הדרך לסיום תפקידו של המבקר (שאז יש לנהוג לפיה, ככל שהיא תקפה), ניתן ללמוד מהמלצות הרשם וגם להקיש מחוק החברות, ולקבוע שסמכות העברת המבקר מתפקידו מסורה אמנם לוועד, אך עליו לקבל קודם את עמדת ועדת הביקורת. נכון לאפשר למבקר לטעון בפני הוועד טרם קבלת ההחלטה. על הוועד לשקול שיקולים עניינים בלבד לטובת האגודה וחבריה, במיוחד כאשר הוא פועל לסיום כהונת המבקר טרם סיומה.
בין השיקולים העניינים להפסקת כהונת המבקר טרם השלמת כהונתו ניתן למנות: אי השלמה של דוחות ביקורת במועד וללא הצדקה לעיכוב, הפרת חובת סודיות מצד המבקר, חריגה מתקציב הביקורת, מעשה או מחדל מצד המבקר שגרמו נזק לאגודה וחבריה וכיו"ב.
