יבול שיא
הרפת והחלב
לפתוח את הבית

לפתוח את הבית, לפתוח את הלב

4 דק' קריאה

שיתוף:

לקמילה מילנר לנדסקינד (41), מנהלת אגף ללימודים קדם וחוץ אקדמיים במכללת ספיר וחברת קיבוץ ארז, ולבעלה אלון יש שלושה ילדים, שני ילדים ביולוגיים, ליה (12) ולביא (9), ונוספת שהם מלווים בשמונה השנים האחרונות, נקרא לה ב'

את ההחלטה ללוות נער או נערה מפנימייה קיבלה קמילה כשהייתה מדריכה באחת הפנימיות. "אני בעצמי פנימיסטית לשעבר, גדלתי בפנימייה, הייתי מורה חיילת בפנימייה והמשכתי להדריך. בזמן הזה נחשפתי לילדי '365 ימים בשנה', הילדים שאין להם בית יציב ובטוח ונמצאים כל השנה בפנימיות.

חלקם ילדים יתומים וחלקם ילדים שבאים מבתים מורכבים, ילדים שהוצאו בצו בית משפט, שבשלב זה הבית לא מספיק בטוח עבורם. בהיותי מדריכה נדרתי שכשאהיה גדולה המשפחה שלי תלווה נער או נערה. מאז שהחלטנו להתחתן אלון ידע שזה הסיפור".

כשעברו לבית גדול יותר ידעו שהגיע הזמן. "יש מקום פיזי. מקום בלב תמיד היה". בצירוף מקרים או השגחה עליונה, בדיוק צצה בפייסבוק פרסומת שפנימייה באזור הדרום מחפשת משפחות מלוות. "היינו צעירים וחסרי כל הבנה, בני 31 עם ילד קטן בן שנה וילדה בת ארבע וחצי. אנחנו מגישים מועמדות, ממלאים טפסים, הולכים לראיון ולא קולטים שאנחנו הולכים להיות הורים מלווים לילדה בת 10.

צריך להבין שילדי פנימיות אלו ילדים בגילי 10-9, לא ילדים קטנים, ילדים שעברו דבר או שניים בחיים, ילדים שאין להם אמון, לא במערכות ולא בבני אדם. זה לקחת אתגר לא פשוט ולתת לילדים האלה אמון ותקווה שאפשר אחרת, שיאהבו אותם, שיש משפחות שיתמכו בהם".

"משפחה מלווה" מלווה ילד פנימייה ומעניקה לו בית בסופי השבוע, בחגים ובחופשות, גם כאלה שאורכות מספר שבועות. "פעם קראו לזה בשם 'משפחה מארחת'. אני לא אוהבת את המושג הזה כי הילד נשאר 'אורח'. הוא לא אורח, ב' היא חלק מהמשפחה".

מעבר לזה המשפחה מלווה את הילד או הילדה באירועים שמתקיימים בבית הספר, ערבי הורים וכל מה שצריך. "יש מקרים שיש משפחה ביולוגית ברקע ואז המינונים אחרים. ל-ב' אין עורף משפחתי ותפקידנו ללוות, לתמוך, להיות מעורבים בחייה ולהיות שם עבורה".

איך קיבלו את זה הילדים שלכם? 

"נשאלו שאלות מאתגרות כמו 'למה אין לה משפחה?', 'למה ילדים חיים בפנימייה?', שאלות שלא שיערנו שנצטרך להתמודד איתן. יצאנו למסע והנחנו את הלב ואמרנו מה שיהיה יהיה. הילדים שלנו ממש נולדו לתוך זה, ומדהים לראות איך התודעה של הילדים מתפתחת, איך הם מתחילים להעריך דברים ולהבין מה זה אומר שאין וכמה רגישות בממדים עמוקים הילדים פיתוחו מאז שב' איתנו.  

הבת שלי ליה ביקשה לקראת כיתה א' מיטה בקומה העליונה. לב' לא היה אז חדר משלה והיא ישנה בחדר של ליה כשהגיעה לסופי שבוע. יצא שהתקינו את המיטה ביום שב' מגיעה. ליה בשיא ההתרגשות מהמיטה החדשה בגובה ואנחנו לא יודעים איך לפתור את העניין. ב' נכנסת וליה רצה אליה ואומרת לה 'יש לי מיטה חדשה. את יכולה לישון בה היום, כי לי יש אותה לתמיד'. ילדה בת שש נתנה את הפתרון בעצמה.  

בכל חנוכה היינו מגיעים לקבוצה של ב' בפנימייה ומביאים מתנה קבוצתית. כשליה הייתה בת שמונה היא החליטה שנקנה לכל ילד מתנה. אמרנו לה שזה לא אפשרי, זה הרבה כסף והיא החליטה שתדאג שיהיה. יחד עם חברות ארגנה בזאר של צעצועים יד שנייה, מכרו עוגות, עשו שעת סיפור לילדים, כדי לגייס מספיק כסף לקנות מתנות לכל הילדים בפנימייה. זאת רגישות חברתית לאחר. הילדים יוצאים מורווחים, לא צריך לפחד לחשוף את הילדים לילדי פנימיות. 

עולות כל מיני שאלות והילדים מבינים, גם כשב' עצובה או כועסת, או כשיש לה מצבי רוח. בהתחלה נורא פחדנו, מה לומר, מה לא לומר, עשינו גם הרבה טעויות. גם עם הילדים הביולוגים עושים טעויות. חשוב להבין שכל ילד והחבילה שאתו ובהתאם צריך להתאים את כל המסביב".  

היו שאלות על השבילים בקיבוץ? 

"ב' ממוצא אתיופי ולא קשה להבין שהיא לא בת ביולוגית שלנו. היא עבדה בגנים ועולות שאלות שלא תמיד קל להתמודד איתן. היה הרבה טאקט ויש רגישות גדולה וקבלה גדולה וחיבוק גדול".  

בכל זאת, יש בוודאי אתגרים? 

"בהתחלה, אחרי מספר מפגשים אמרה ב' 'אני נותנת גג שנה שתחזיקו מעמד'. זה מראה עד כמה הילדים האלה אין להם אמון והיא העבירה אותנו כל המבחנים האפשריים. זה יכול לייאש, יש נקודות שבירה, יש דברים לא פשוטים. אלו נערות ונערים שעברו חיים מאתגרים והעבר שלהם מלא בצלקות. צריך הרבה נשימות. בסוף מבינים שברגע שאתה נכנס לזה אין דרך חזרה, הילדים עברו כבר כל כך הרבה משברים וטלטלות ובגידות. חשוב להבין שיהיו קשיים ויחד עם זה לצאת למסע באמונה שזה לכל החיים. כמו שאתה לא מחזיר ילד שלך כשקשה, אתה לא מחזיר את הילד הזה. זה לא ילד שמארחים ופעם ראשונה שיש כעסים זה נגמר. זה כל הזמן להחזיק תקווה ואמונה שיש אור, שהדברים מסתדרים, להעניק תקווה לילדים, מודלינג למשפחה, תפיסה אחרת לחיים, אמונה באנשים. 

מבחינת הזוגיות, צריך לבחור את זה יחד. אני ואלון יחד בתוך הסיפור וזה אחד הדברים הכי משמעותיים. זה היה הנדר שלי, חלום שלי, אם אלון לא היה אתי יחד בזה, זה לא היה מצליח". 

ב' הגיעה למשפחה כשהייתה בת עשר והיום היא כבר בת 18 ומבחינת קמילה ומשפחתה המסע רחוק מלהסתיים. ישנם 1,500 ילדים ללא עורף משפחתי וקמילה מקיימת מפגשים ומספרת את סיפורה כדי שמשפחות נוספות יחשפו לנושא ויבחרו להצטרף.

"לפזר אהבה" מפגש הכרות וחוויה עם אומנה לילדים ונוער וליווי לנערים ונערות מפנימיות

יעל רז לחייני, מאגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית, שארגנה את הכינוס בזום מספרת: "באחד הימים נקלעתי לשיחה עם חברה שהיא אמא ליווי כבר כמה שנים. היא סיפרה על המצוקה הקשה שיש כיום בארץ במציאת משפחות ליווי לילדי פנימייה. ברגע שזה נאמר לי ידעתי שאני לא נשארת אדישה. גייסתי צוות מוחות מתוך התנועה הקיבוצית  וגייסנו שותפים וסיפורים אישיים, ובנינו מפגש זום. את התאריך קבענו לערב יום האהבה, כי המטרה בסוף היא לפזר אהבה – ליצור היכרות עם תוכניות האומנה והליווי ולהפעיל את השריר הזה בלב – שגורם לא.נשים לפתוח את ביתם ואת התא המשפחתי שלהם לנערים ונערות שכל כך זקוקים לזה. כולי תקווה שמפגש זה יעורר עוד משפחות הגרות בקיבוץ לרצות ולקחת חלק בהרחבת המשפחה". 

מפגש הזום יתקיים ב 14 בפברואר ב-20:30 לפרטים: יעל רז לחייני 054-7917271
לפרטים נוספים: טלי חלף, מנכ"לית ארגון אור שלום 054-2400312 (אומנה)
הדר בנימין, ראש תחום ילדים נעדרי עורף משפחתי ומשפחות מלוות בעמותת ילדים בסיכוי 050-8992825 (ליווי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
בכנס, בהשתתפות עשרות רפתנים מהדרום ונציגים מהרשות הפלסטינית, הוצג המיזוג בין חברות פרוג'קט בר והרמן שיווק וכן הובאו סקירות מקצועיות להעשרת הידע של ציבור הרפתנים. בכנס הוצגה השותפות החדשה בין 'פרוג'קט-בר', בבעלות 50% של
2 דק' קריאה
בזמן שמכונות תעשייתיות ענקיות טווות שטיחים, רוקמות דוגמאות, ומייצרות ברבע דקה את מה שאמור להיות מיוצר בהקפדה ובתשומת לב – יש את מי שעושה את המלאכה כמו פעם, באופן הרבה יותר ידידותי לסביבה והרבה
12 דק' קריאה
שיר אור גורדון ממושב בית זית, מדריכת יוגה ומטפלת גוף נפש, מספרת על הרצון לפתוח מרחב תרגול יוגי רוחני.   אומרים שהתרגיל הכי קשה בתרגול יוגה הוא להניח את המזרן על הרצפה. וכן, להתחיל להגמיש
4 דק' קריאה
אורי גנני מספר על ילדותו בכפר ויתקין, על מעשי קונדס שערך עם חבריו במושב ועל העצב העמוק שבהתבגרות  האוצר ממרסיי  נושא , שמאד היינו ערים לו בילדותנו בכפר ויתקין, היה עתיקות. זה היה בעיקר
4 דק' קריאה
להיות רווקה מזדקנת במושב זה גרוע יותר מאשר רווק מזדקן. לרווק מזדקן יש אחות שתדאג לו. רווקה מזדקנת לעולם תהיה עוול על אחיותיה ואחיה ובסופו של דבר על הקהילה. סוף החורף. אני השתדלתי לעשות
לרגל הוצאת ספר הילדים "לשרהיה שיר שמח" מספרת השחקנית והמחזאית רובי פורת שובל, כיצד למדה להשתמש בשמחה ככלי להתמודדות עם מצבי לחץ – ועל העולם הקסום שגילתה בסבתאות הספר "לשרהיה שיר שמח" הוא לא
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן