יבול שיא
הרפת והחלב
יובל

נבחרת המעפיל בכדורעף – איך שהזמן עף!

3 דק' קריאה

שיתוף:

אני שוכב ער ומסרב להירדם. כבר אחרי חצות, זאת אומרת שהזדקנתי על פי השעון בעוד שנה (היום יום הולדתי).  פנסיונר עם קבלות, מתקרב בקצב של קורונה לקראת הבאות. כידוע הקורונה יש לה תכונה של איבוד זמן. מקצרת טווחים. רק קמים בבוקר וכבר ערב. מה הפלא שקשה להירדם. אני משחזר את יומי שעבר:  מסכה  על הפנים, הגנה הדוקה במצוות המשפחה.  קובעים ללכת לאירוע ציבורי  ונזכרים שאסור. הרעיון מבוטל. כבר אחרי אחת בלילה. אני קם לעבר החבר הלילי שלי – המקרר. המחשבות רצות לסיכומו של יום. לא נותנות מרגוע. מתגברות על כדור השינה. חוזר למיטה ולהרהורים. אז מה היה לנו היום? מה הדבר הזה שמקשה על ההירדמות? אני בגבעת -חביבה. טלפון  מליזר: (אליעזר כגן – שחקן כדורעף מהולל בהפועל המעפיל בשנים עברו)  צוות הסרטה בדרך אליך. צוות הסרטה  כדי להכין סקיצה לתכנית מצולמת על ההגמוניה הקיבוצית בכדורעף בשנות השישים שבעים של המאה העשרים. ליזר שלח את הצוות אלי לארכיון ללא תיאום מראש בתקווה שיהיה בסדר.

הסכמתי לקבלם לראיון בהפסקה בין שתי פגישות שתוכננו ביומן מבעוד זמן. אם יישאר זמן לאחר מכן ניפגש שנית בסטודיו שלי בהמעפיל. הכדורעף זו חוויה קצת נשכחת מלפני חמישים שנה. איך שהזמן רץ. עוד אני מדבר עם צוות ההסרטה, מגיע טלפון ממאמן כדורעף ידוע, רב זכויות  ותארים. מבקש שאחפש לו דבר מה בארכיון. איזה תזמון. לפני המון שנים אימן את לאה אשתי בנבחרת ישראל בכדורעף. מסור ד"ש הוא אומר. שנים שלא נפגשנו. החלפנו זיכרונות על אהוד דקל ז"ל (עין שמר). כמה שעות מוקדם יותר שחקנית עבר, אף היא מהנבחרת המהוללת שזכתה במקום טוב באליפות  אירופה לנשים, מבקשת את עזרתי. כיצד מתחברים הטלפונים סביב נושא אחד שהתרחש לפני שנים,  כמו באגדות (על הכדורעף אפשר באמת להגיד שזו אגדת דשא…). ביום אחד שלושה טלפונים וצוות הסרטה אחד, סביב הכדורעף של פעם. השיחה מתגלגלת, והמצלמה מצלמת.

נבחרת המעפיל בכדורעף

אני מסכם: במרחב הקולקטיבי הקיבוצי הנוקשה (קולקטיביות רעיונית) של פעם, חישוקים אידיאולוגיים, חינוך משותף, ולשמאל שור!… הכדורעף הקבוצתי היה דווקא מפלט של אינדיבידואליזם. אופציה ליציאה מהמסגרת, הקיבוצית הרחבה והלוחצת  אל המרחב הספורטיבי שאפשר ביטוי אינדיבידואלי רחב יותר. ביטוי למימוש אישי. אתגר חיובי פורץ דרך מול הנהגה מקובעת.  המראיינת הנחמדה מקשה, ומתפעלת: אני עירונית,   אצלנו הספורט זה כסף, בעיקר כסף. אתם הייתם אחרים.  לא הייתם רק ספורטאים, הייתה לכם גם נפש יצירתית נוספת, כזו שלא ראתה בספורט את חזות הכול. היה לכם עולם שלם מעבר לספורט! (היה לנו קיבוץ!) תודה על המחמאות, אני משיב. בליבי אני נשאר קצת סקפטי מול התיאור החיובי. אנחנו יושבים בסטודיו שלי והיא רואה יצירות אמנות, מדברת על הצ'לו והמוסיקה של אליעזר כגן, שהסתובב עם הצ'לו בין המשחקים ובמטוסים. לא ויתר על שעות אימון וניגון. החמשירים של גיורא הלפרין שהוקראו באירועים ובמסיבות. כמו פיצחה את סוד הקבוצה. זה לא רק ספורט. המצלמה ממשיכה לשוטט, לברור זוויות מעניינות לצילום. מתמקדת בפסל העץ של אלכסנדר זייד רכוב על סוס מקרשי בניין קרועים.  לילה, רבע לשתיים.  בבוקר צריך למלא מטלות משפחתיות לקראת יום הולדתי. יש לי השערות על תפקיד הקבוצה במרחב הקיבוצי של שנות השישים-שבעים. על גאוות קבוצה וקיבוץ. על אופוזיציה  נסתרת להנהגה כריזמטית שקבעה גורלות ופילוגים ובנו לא נגעה. על סולמות מילוט שהפילו חומות של נוקשות ויצרו תשתית רכה יותר לקבל את השינויים העתידיים להתרחש בעוד זמן. אפשר לקבוע שבאמצעות הכדורעף "העתיד כבר החל". ואכן, הכדורעף היה מספינות הדגל של השינוי. סלל דרך. פתח עיניים. פרדוקס: המשחק החברתי ביותר המחייב במהותו שותפות בין כל ששת שחקניו, קולקטיב קטן הפועל כמו מכונה משומנת היטב, כרסם בקולקטיב הקיבוצי הגדול והשמרני שסירב בעקשנות לזהות את העתיד להתרחש…

נבחרת המעפיל בכדורעף , זו רק סקיצה מצולמת אומרת הבמאית אנחנו עוד נפגש . אני נרדם בסופו של לילה.

נבחרת המעפיל בכדור עף, 1965. עומדים מימין לשמאל: המאמן צבי סינטו, מנהל: חיים קרפובסקי, רמי אפשטיין, עמית הללי, גיורא הלפרין, יובל דניאלי, דוד בר נצר, נסים הררי. כורעים מימין לשמאל : עודד מגן, דני הנפלינג, אבישי קרפובסקי, עמוס מינצר, בני אתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
סיפורה המרתק של טלי חזן, מושבניקית ברמות נפתלי, שהחלה את הקריירה כפקידה והיום היא בעלת חברה בינלאומית לייעוץ בפיתוח ציוד רפואי וקבלת תקנים למסחורו * במקביל לקריירה המרתקת שבנתה משמשת טלי גם כרכזת צוות
5 דק' קריאה
ביקור במושבות דרום הכרמל שהברון רוטשילד הטביע בהן את חותמו * אירוח שהוא חוויה אומנותית במלון ומרכז המוסיקה והאמנות אלמא * טיול של אמנות, יין והיסטוריה * טיול בין יקירי האמנות הישראלית לילי אלשטיין,
5 דק' קריאה
שירי קניגסברג לוי מורה לחינוך מיוחד, ממושב גיאה יזמה לפני כשנתיים את "ים של חברים", המונה כיום למעלה מ-32,000 חברים ב-42 קבוצות בכל רחבי הארץ * המורה שהתפרסמה כיוצרת סרטונים מצחיקים נרתמה לחשיפת תופעה
11 דק' קריאה
מגריפת חרא של סוסים לסינגל ראשון בגלגל"צ. נועם כשרי מכפר גלעדי היה הראשון שנתן במה לשי קולבר מגונן ולהקת "שאזאמט" בפסטיבל "גלילאו" שנערך מידי שנה בצפון גלילאו הוא פסטיבל מוזיקה שנערך מזה עשר שנים
5 דק' קריאה
עמותת "בשביל המחר" מוציאה לוחמים ולוחמות משוחררים למסעות בטבע כדי להתמודד עם החוויות הקשות שהותירה בהם הלחימה ומארגנת קבוצות תמיכה להורים של נפגעי פוסט טראומה  עמותת "בשביל המחר" מסייעת ללוחמים ולוחמות שהשתחררו מצה"ל, המתמודדים
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן