תשלום ביטוח לאומי בגין עובד חוץ

תשלום ביטוח לאומי בגין עובד חוץ: בית המשפט בחן טענה של קיבוצים,  כי על המוסד לביטוח לאומי, המל"ל,  להשיב להם את דמי הביטוח ששולמו בגין חברים המועסקים מחוץ לקיבוצים ואינם משובצים בתורנויות או מגויסים לעבודות לטובת הקיבוץ

תשלום ביטוח לאומי בגין עובד חוץ::האם על המוסד לביטוח לאומי להשיב לקיבוצים את דמי הביטוח הלאומי שנגבו בגין חברים העובדים משרה מלאה מחוץ לקיבוץ? זו השאלה שעמדה בפני בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין שניתן לאחרונה (29.7.19)* ומצאתי לנכון לסקרו.

על מנת להבין את הסוגיה צריך לזכור כי בהתאם להלכה הפסוקה, לא מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין הקיבוץ לחבריו. יחד עם זאת, מיום הקמתו של המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") החיל האחרון על חברי הקיבוצים את הכללים החלים על עובד (למעט ביחס לדמי אבטלה). זאת, מכוח הוראת סעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי "לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד, ואת האגודה רואים כמעבידו".

כידוע, מעסיק משלם דמי ביטוח לאומי באחוזים משכר עובדו השכיר. לאור מציאות החיים בקיבוצים, שבה החברים אינם נהנים משכר על עבודתם, נקבע הסדר מיוחד לתשלום דמי ביטוח בגין חברי הקיבוץ. לפי הסדר זה, הכנסתו של חבר היא ההכנסה הרעיונית המורכבת מסכומים שהוציא הקיבוץ לכלכלת חבריו, בצירוף עלות הזכויות הסוציאליות וגילום מס ההכנסה כשהם מחולקים במספר חברי הקיבוץ.

שינויי העיתים ותמורות חברתיות וכלכליות נתנו אותותיהם על מרקם החיים בהתיישבות העובדת. בין היתר, השינויים במציאות החיים בקיבוצים באו לידי ביטוי בתופעה שהלכה והתרחבה של שיוך כוח העבודה של חבר הקיבוץ לחבר עצמו, באופן שחברי הקיבוץ מועסקים לעיתים מחוץ לקבוצה בהתקשרות אישית וישירה מול מעסיק חיצוני. על רקע זה, הוציא המל"ל, בשנת 1999, את הוראה 327 שהינה תולדה של מו"מ נמשך בין נציגי ההתיישבות העובדת לנציגי המל"ל.

הוראה זו באה להתמודד עם סוגיית תשלום דמי הביטוח לחבר אגודה שיתופית במציאות שהשתנתה ומשתנית. ההוראה מגדירה סוגים של חברי אגודה מבוטחים ואת שיעורם של דמי הביטוח שיש לשלם עבורם. בין השאר, נקבע בהוראה כי "חברים העובדים מחוץ למשק במשרה מלאה ומקבלים שכר" – האגודה השיתופית חייבת בדמי ביטוח עבורם לפי עשירית הבסיס שנקבע לחבר משק, וזאת בנוסף לדמי הביטוח המשולמים בגינם על ידי מי שמעסיקם מחוץ למשק לפי גובה שכרם אצלו.

באפריל 2009 שונתה ההוראה ועובדי החוץ פוצלו לשתי קבוצות. כך, לגבי עובדי חוץ העובדים מעת לעת גם בקיבוץ ממשיכים להשתלם דמי ביטוח בשיעור עשירית מהבסיס, ואילו לגבי עובדי חוץ שאינם עובדים בסידור העבודה הפנימי, ואין כל אפשרות או פוטנציאל כי ישובצו בו בין בכוח ובין בפועל,  (כאשר לצורך קביעה כזו נדרשת בהתאם להוראה החלטה של האסיפה הכללית של הקיבוץ, יחד עם הודעה לחברים עובדי החוץ כי "אינם רשאים לעבוד בכל עבודה בקיבוץ לרבות גיוסים ותורנויות") – נקבע כי הקיבוץ לא ישלם בגינם דמי ביטוח.

הקיבוצים טענו, כי משבוטלה הוראת נוהל 327 על המל"ל להשיב לקיבוצים את דמי הביטוח ששולמו בגין חברים המועסקים מחוץ לקיבוצים ואינם משובצים בתורנויות או מגויסים לעבודות לטובת הקיבוץ. הקיבוצים סברו כי המל"ל מחויב היה לשנות את נהליו עוד לפני שנת 2009, בהתחשב בכך שהשינויים באורחות החיים התרחשו אצלם בתקופה מוקדמת יותר.

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שדן תחילה בתיק, קיבל את עמדת הקיבוצים לפיה במציאות שבה חבר האגודה השיתופית איננו עובד בפועל במסגרת האגודה השיתופית, לרבות בתורנויות וגיוסים, לא היה צורך בשינוי חקיקה על מנת לפטור את הקיבוץ מתשלום דמי ביטוח ביחס לחבר שכזה, ואם המל"ל היה ממשיך לגבות דמי ביטוח בגין עובדים אלו סביר להניח שהתביעה נגדו הייתה מתקבלת. עם זאת, בית הדין קבע כי השינוי בהוראת נוהל 327 בשנת 2009, לא נגוע בשיהוי או במחדל מצד המוסד, ודווקא הקיבוצים הם אלו שהשתהו בתביעתם, ועל כן דחה את הדרישה להשבת הכספים.

על קביעה זו ערערו הקיבוצים לבית הדין הארצי לעבודה.

במסגרת פסק דינו קבע הארצי כי עצם השינוי בנוהל בשנת 2009 אינו מעיד על אי חוקיות הגבייה בתקופה שקדמה לו. נהפוך הוא – הוראת 327 ביקשה לתת פתרון למעמדם הייחודי של עובדי חוץ שביצעו (או יכולים היו לבצע) מעת לעת גם גיוסים ותורנויות בקיבוצם, באופן שהיה מוסכם על נציגות הקיבוצים. כאשר הסתבר – בעקבות השינויים ההדרגתיים שחלו באורח החיים הקיבוצי והתפרשו על פני שנים רבות – שאין עוד צורך בכיסוי הביטוחי האמור שכן קיימים עובדי חוץ שאין כל אפשרות שישובצו לביצוע משימה כלשהי בקיבוץ עצמו – תוקן ההסדר בהוראת נוהל חדשה, המתאימה למציאות הנוכחית.

ביחס לטענה כי השינויים באורחות החיים התרחשו לפני שנת 2009 קובע הארצי כי חובת התשלום לביטוח לאומי לא נבעה מבדיקה פרטנית ביחס לכל קיבוץ לפי היקף או מהירות השינויים שחלו בו, אלא שיקפה נוסחה אחידה שהתבססה על הנורמות ששררו בעבר בחברה הקיבוצית כחלק מרכזי ממאפייניה. נורמות אלו היוו את הבסיס למכלול ההסדר הייחודי הקבוע בחוק הביטוח הלאומי לגבי חברי קיבוץ, לרבות דרך חישוב "הכנסתם" לצורך גביית דמי ביטוח ותשלום גמלאות. לפיכך, בית הדין הארצי קובע כי פסיקת בית הדין האזורי לפיה לא חל שיהוי בהתייחסות המל"ל לפניות הקיבוצים ועל כן הערעור נדחה.

*עב"ל (ארצי ) 66496-09-14 קיבוץ אלומות ו- 58 אח' – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 29.07.2019)

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם נרשם אחרת.

* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי