יבול שיא
הרפת והחלב
ציון בחממה
5 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

ההבטחה לחקלאי ממבטחים: ריאיון עם ציון ממן – חקלאי ממושב מבטחים ועם עופר סורין – מחברת שחם גבעת עדה

"אם אני משווה את השימוש בקומפוסט לשימוש בכופתיות, אפשר לומר בבירור שהכופתיות מביאות איתן פחות מחלות, פחות פסולת ובעצם אין נזקים למי שמשתמש בהן" "הכופתיות המשופרות המועשרות בסידן ומגנזיום ובדשנים כימיים נותנות פתרון לחוסרים שנוצרו בעקבות שימוש במים מותפלים"

 

תביאו לי את בן גוריון

ציון – הצעיר מבין 10 אחים, למשפחת ממן שעלתה ב- 1956 מקזבלנקה שבמרוקו – זכה להיוולד, כאן, בישראל. את הסיפורים על מרוקו הוא שמע, ורק יכול היה לדמיין את החיים שם אך את המורשת שהמשפחה הביאה איתה ושמרה עליה – הוא זכה לחוות ואפילו לשמר את מה שניתן. ציון יוצא לרגע מהמשרד וחוזר כשבידו תמונה ממוסגרת. "זה אבא שלי", הוא מצביע על האיש הגבוה שבתמונה, את הנמוך עם השיער הלבן אני מזהה לבד.

ציון ממן ועופר סורין  צילום"יפעת בן שושן

 

אביו, שלימים היה אחד החקלאים הגדולים כאן באזור וגם שימש כרב המושב, התחיל בכלל כנגר במרוקו וכשעלה לארץ והגיע למושב מבטחים הרחוק בנגב, המשיך לעסוק בנגרות בקיבוץ מגן השכן. לעיסוק בחקלאות המסמל את הקשר החזק לאדמה קדם סירוב היסטורי: "אבא לא היה מוכן לרדת מהמשאית שהביאה את המשפחה עם משפחות נוספות למבטחים. הוא פשוט סירב ונשאר על המשאית. לקח זמן עד ששוכנע שהמקום טוב ושכדאי לו להישאר כאן.
הוא דרש לראות את בן גוריון. דרש וקיבל. המנהיג המפורסם הגיע למושב מבטחים ופגש את העולה החדש ממרוקו שמאוד התרגש אך גם העז לבדוק מה הולך להיות כאן וממה יתפרנסו האנשים. את הביקור הזה בן גוריון זכר היטב כי הוא הבטיח באופן אישי לאדון ממן שאין לו מה לדאוג וכאילו נחתם ביניהם הסכם בעל פה שלימים, כך מסתבר, שני הצדדים כיבדו אותו.
עם כניסתו לעולם עובדי האדמה, הפך ממן האב לחקלאי גדול שכל שטחי החקלאות שלו התקיימו בשטח הפתוח תחת קרני השמש הדרומית היוקדת ללא רחם. העבודה הייתה לא קלה אך משהביאה פרנסה למשפחה הגדולה, נתנו כולם יד בהפעלת המשק.

אימא אדמה

ציון ממן, לא עסק בחקלאות עד שנות ה- 80 המוקדמות. הוא החליט לנסות את מזלו בתחום אך ממקום שבו יוכל לשנות וכך להקל בהמשך. "עד שנכנסתי לעזור במשק, אבא גידל הכול בשטח פתוח, היה לי מאוד קשה לשכנע אותו לנסות משהו אחר. בתחילה היתה זו סוגיית הקמה של בתי רשת ומאוחר יותר חממות". מה עוד הבנת שחשוב לשנות כדי לשפר? אני שואלת אותו בציפייה שאולי יגיע עכשיו סיפור על ויכוח גדול או חלילה מריבה. אחרי הכול, ציון הוא הצעיר בבני המשפחה ולא תמיד שינויים כאלו מתקבלים בברכה אצל דור ההורים, בעיקר אם הם כבר מבוגרים וגם יודעים דבר או שניים על חקלאות.

כאן מתחיל שיעור קטן שאני מקבלת על העשרת הקרקע במינרלים לקראת שתילה של גידולים חדשים. "טיוב הקרקע" בשתי מילים. "במשך כל השנים בהם אבא ניהל את המשק המשפחתי, אבא העדיף רק את הקומפוסט וזה מה שהתרגלנו אליו. כשאני נכנסתי לעסקי החקלאות המשפחתיים כבר הבנתי שלקומפוסט אמנם יש יתרונות אבל יש לו גם הרבה חסרונות. התחלתי לשמוע על שיטה אחרת, והחלטתי ששווה לנסות. למדתי קצת את הנושא ואת ההבדלים בין השיטות ובתור חקלאי צעיר שבילדותו חווה את השיטות השונות דרך העיניים של אבא – רציתי להצליח ולהשתמש בחומר שיהיה מצד אחד הכי טוב לטיוב הקרקע ומצד שני יביא איתו כמה שפחות אילוח בעשבי בר ומחלות. אנחנו, אנשי האדמה, חייבים לדאוג שמה שאנו מכניסים לאדמה – יהיה הטוב ביותר כי האדמה מחזירה אלינו את החומרים או יותר נכון, את התוצרים שלהם בתוך הירקות והפירות שאנו מגדלים ואוכלים. כך יצא שגיליתי את הכופתיות של שחם גבעת עדה ואני יכול להעיד שהתוצאות מצוינות בעיניי".

כיום מגדל ציון עגבניות, עגבניות שרי, פלפלים ואבטיחים על 220 דונם. בדיוק כשאני מקבלת הסבר על הכופתיות, נכנס טל, בנו של ציון. טל, בן 34 נשוי ואב ל- 3 ילדים לקח על עצמו את תפקיד דור ההמשך של משפחת ממן בחקלאות. מיד לאחר שחרורו מהצבא הוא ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות. "ההמשכיות חשובה לי. סבא וגם אבא הורישו לי את האהבה לאדמה ולתחום החקלאות ואני משמר את העיסוק בתחום."

ציון ובנו טל צילום: יפעת בן שושן

 

טל שינק את עבודת האדמה מיום שנולד מיד צולל אל תוך השיחה שלנו ומוסיף: "הכופתיות מעניקות את הבסיס הראשון להצלחת הגידולים, אני יודע שהשימוש בחומר הזה השפיע לטובה על החקלאות ובעצם הסיר דאגה מליבם של החקלאים בכל הנוגע להעשרת הקרקע בעיקר אחרי שהגיעו הכופתיות המשופרות המועשרות בסידן ומגנזיום ובדשנים כימיים והן נותנות פתרון לחוסרים שנוצרו בעקבות שימוש במים מותפלים."

מה עוד? אני שואלת, והוא עונה: "אם אני משווה את השימוש בקומפוסט לשימוש בכופתיות, אפשר לומר בבירור שהכופתיות מביאות איתן פחות מחלות, פחות פסולת ובעצם אין נזקים למי שמשתמש בהן".

בכל מפגש שלי עם חקלאים בשנה האחרונה, אני מנסה לבחון את המוטיבציה של דור ההמשך (בתנאי שיש כזה) לעסוק בחקלאות. טל, שעובד לצד אביו במשק, למוד אכזבה על היעדר עידוד של החקלאים הצעירים מטעם רשויות המדינה : "לצערי אני לא מרגיש שהמדינה רוצה כאן דור המשך בתחום החקלאות; אולי רשויות המדינה לא מספיק מבינות את הערך שבעיסוק בתחום הזה. למזלי את החקלאות אני אוהב ומעריך ומבין שחשוב לשמור עליה באיכות הגבוהה ביותר".

מה עושות הכופתיות בלילות?

עופר סורין, אגרונום בהשכלתו, תושב אשקלון החל את דרכו לפני שנים בחברת "שחם גבעת עדה" שהוקמה לפני יותר מחמישים שנים. החברה ביקשה לתת לחקלאי פתרון זיבול בזבל אורגני להשבחת הקרקע ולהזנת הצמח. "בעבר, השימוש הנפוץ ביותר היה בזבל טרי, לא מעובד, שהכיל גושים ואפילו אבנים ובעצם כלל המון פסולת. המפעל שבו התחלתי את דרכי המקצועית, טיפל בחומרי הגלם כך שהזבל יעובד ויגיע לאדמה בצורת גרגירים וניתן יהיה לפזר אותו באופן אחיד באמצעות מיכון" החברה, שלפני 4 שנים נרכשה על ידי "רמנוע תעשיות אורגניות", ממשיכה לייצר את ההיי-לייט שלה: הכופתיות של שחם גבעת עדה. בתחילת הדרך כאיש השיווק, היה עופר עובר בבתי החקלאים במושבים בכל הארץ, מדלת לדלת, נכנס ומסביר על יתרונות השימוש בכופתיות ומביא איתו דוגמיות לכל שומע.

 

"בעבר, רמת הזבל הייתה נבחנת בעין אך לא ניתן היה לומר דבר על המרכיבים שהעידו בסופו של דבר על איכות ירודה. את זה ניתן היה לגלות רק בבדיקות מעבדה קפדניות. אפשר בקלות לגרום לנראות של חומר להיות נוצצת בלי שיהיה מושג לגבי המרכיבים".

אז מה בעצם גרם לחקלאי הממוצע לעבור משימוש בזבל טרי שנוצר לרב בסביבתו (זבל עופות, שאריות מזון, זבל בקר ועוד), אחר כך לקומפוסט ולבסוף לכופתיות?

ציון ועופר מסכמים את היתרונות שבשימוש בכופתיות שבעצם גורמים לחקלאי להבין שככל שהשימוש יהיה מדויק, כך יחסכו ממנו דאגות:

"איכות חומר הגלם – אנו משתמשים בקומפוסט באיכות טובה, זבל עופות שעבר תהליכי עיבוד, מנופה ועם בקרה לאורך כל התהליך.

נוחיות היישום – הפיזור של החומר על הקרקע הפך לנוח בשל האחידות המתקבלת מהגרגירים (להבדיל מגושים גדולים יותר, פחות "מטופלים").

ניקיון יחסי – בעיקר ממחלות וזאת הודות לתהליך למניעת מחלות שעובר חומר הגלם.

התאמה מיטבית לכל סוג של גידול – ההרכבים השונים שאנו מייצרים מאפשרים להתאים במדויק את החומר לסוגי הגידול.

סביבה בריאה – בייצור הכופתיות החשיבה הבסיסית היתה לשפר את איכות חיי הצמח וגם של החקלאי מכל הבחינות ולכן כשאין לו צורך לעסוק בפינוי פסולת כתוצאה מזיבול השטח – זה אחד היתרונות הגדולים.

אני חוזרת לציון ממן שמאשר את הדברים ומהנהן בראשו למשמע הדברים והיתרונות ואז אומר לי: "אני, כחקלאי, לא תמיד יודע מה ההרכב של הזבל או הקומפוסט שבהם השתמשנו בעבר. את התוצאות של היעדר המידע הזה הרגשתי היטב על הגידולים שלי לאורך השנים. מאז שעברתי לכופתיות – הקליטה היא של מאה אחוזים. אני מודה שכשהשימוש בכופתיות צבר תאוצה, הייתי קצת סקפטי ולכן לקחתי לי זמן ללמוד את המוצר ולהגיע לסיור במפעל הייצור כדי להבין לעומק את התהליכים ולעמוד מקרוב על ההבדלים באיכויות הגידול עם הכופתיות ובלעדיהן. לאחר ששיניתי את תהליך הזיבול בכל המשק מקומפוסט לכופתיות – ירדו ממני דאגות רבות בעיקר כאלו הנוגעות לקליטת הצמח ומאוחר יותר לשאריות שלא קיימות, מה שמביא את המשק שלי לאיכותי יותר לסביבה."

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כמידי שנה התכנסו הבוקרים, חברי אגודת "מרעה", לאירוע המכירה הפומבית של עגלי רבייה. המכירה הפומבית, שהפכה עם השנים לאבן שואבת למגדלים ובוקרים מכול הארץ, מתקיימת זאת השנה החמישית. "לבחירת הגזעים חשיבות רבה באיכות הבשר"
< 1 דק' קריאה
מצד אחד  השנים האחרונות מאוד מיטיבות עם הקיבוצים, מבחינת המצב הכלכלי והפריחה הדמוגרפית. מהצד השני ישנם מאבקים  לא פשוטים מול מוסדות המדינה, בעיקר בנושאי קרקעות ומיסוי. ניר מאיר מסכם ארבע שנים בתפקדי מזכ"ל ומסביר
11 דק' קריאה
 להתחיל לצייר בצבע בגיל 75 איננה משימה פשוטה, למי שמעולם לא נגע במכחול. התוצאה, אצל יוסי עמיר ממזרע בן ה-82,  מפתיעה ברעננותה, ביכולת הטכנית, ובאיכות המצטברת ההיכרות האישית שלי עם יוסי עמיר מקיבוץ מזרע
4 דק' קריאה
תערוכתו של דני מיכאל רוזנברג – "חיקוי לחיים" המוצגת עתה בגלריה בכברי’ משקפת ובוחנת במבט רווי הומור עצמי המתובל בסמליות אחר תהליך הספרציה-אינדיווידואציה של האמן לאורך תחנות חייו השונות: ינקות, התבגרות ובגרות.  בתערוכה מוצגים
4 דק' קריאה
הצעירים של היום הם המחר! הכשרה למובילי תחום הצעירים בקיבוצים בשבוע שעבר פתחה רשת הצעירים של התנועה הקיבוצית בשיתוף פעולה עם מרכז הצעירים גליל עליון ומרכז המועצות האזוריות קורס ייחודי מסוגו למרחב הקיבוצי. בשנים
2 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן