הסכם ייצוא ראשון של אבוקדו מישראל ליפן
יבול שיא
הרפת והחלב
אבידור כלפה

מושבי הנגב: החברה החקלאית הגדולה בישראל

4 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

חברת "מושבי הנגב" היא החברה החקלאית הגדולה בישראל (130,000 דונם). היא נוסדה ב- 1958 ע"י המועצות האזוריות מרחבים ושדות נגב (עזתה לשעבר) וחברים בה 34 מושבים משתי המועצות וממועצות שכנות (בני שמעון, שער הנגב ואשכול)

 

בפתחה של עונת הסתיו, רגע אחרי הימים החמים, אפשר לומר רותחים, שהיו לנו פה, יצאתי לפגוש את אביגדור כלפה, איש הנגב. בימים של מסיכות וריחוק, ימים של קורונה שאינה מתכוונת לעזוב אותנו אך אנו כנראה נלמד לחיות בזהירות עם קיומה, אני פוגשת אותו על הדרך, איך לא, בשדות מושבי הנגב.

זהו שבוע שבו מתחילה תקופת "אחרי החגים" והכול מתחדש, השדות הרחבים של הנגב מתחילים לשנות צבעם. אט-אט הצהוב והחום מקבלים כתמים של ירוק, ומשטחי האדמה האינסופיים שלצד הכבישים המאובקים מתעוררים לחיים אחרי פעולת התיחוח שמבשרת על תחילת עונת הזריעה. אנשי הנגב ממתינים בציפייה לגידולים החדשים שעוד רגע יתחילו את חייהם כאן באדמה הדרומית, והאזור שרבים קוראים לו ל"אסם התבואה של ישראל" יהפוך לירוק שיישאר כאן עד בוא האביב.

אביגדור כלפה הוא מנהל תחום החקלאות בחברת מושבי הנגב. 130,000 דונמים נמצאים באחריותו ופרושים ממערב הנגב בעוטף עזה עד לאזורים המזרחיים בואכה דימונה. כלפה מונה את סוגי הגידולים של החברה אליהם הוא מתעורר בכל בוקר: חיטה, שעורה, אפונה, חימצה, גזר, אגוזי אדמה, תפוחי אדמה, תירס לתחמיץ, סיתריה, אספסת ובתחום המטעים: שקדים, אבוקדו, חוחובה, רימונים מעט נשירים. כל אלו מתופעלים בידי מנהלי אזורים, כל אחד עם הצוות שלו ועל כולם מנצח כלפה. הוא איש שטח, פחות יושב במשרד, מתרוצץ בין האתרים השונים ומוודא שהכול מתנהל לפי התכנון, אם יש בעיה הוא מוזעק לשטח ומגיע לתת פתרונות.

 

החברה החקלאית הגדולה בישראל

חברת מושבי הנגב היא החברה החקלאית הגדולה בישראל. היא נוסדה ב- 1958 ע"י המועצות האזוריות מרחבים ושדות נגב (עזתה לשעבר) וחברים בה 34 מושבים משתי המועצות וממועצות שכנות (בני שמעון, שער הנגב ואשכול). מטרת הקמת החברה היתה ונשארה עיסוק בחקלאות והיא הושגה באמצעות עיבוד האדמות שאינן כוללות את חלקות א' ו- ב' בתוך המושבים. בעיקר השלמת משבצות של המושבים ושטחים נוספים בתוך המרחב העצום עליו מופקדת החברה. בנוסף היא מנהלת גם גם את חברת "קולחי הנגב" המתפעלת מתקן לטיהור מים שלישוני. המתקן מטהר את מי הביוב של באר שבע כך שניתן יהיה להשתמש בהם להשקיית גידולים חקלאיים בשטחים שמדימונה ועד נתיבות. בנוסף, 'קולחי הנגב' משמשת כספקית המים של גד"ש הר חברון.

 


 "אני כל היום בשטח ובגלל שעברתי את כל שרשרת התפקידים אני יודע היום לתת פתרונות כמעט לכל סוגיה שעולה מהשטח. אני מכיר כל אבן באזור הזה וכל כביש ושביל, את האהבה לשטח אי אפשר לקחת ממני"


 

אביגדור התחיל את דרכו בחברה עוד כשהיה משוחרר טרי מהצבא, בתחילת שנות ה- 20 שלו. "כבן מושב שחי את החקלאות בכל יום, התחלתי לעבוד על טרקטור, לא היה לי מושג שבעוד 35 שנים אשאר באותה חברה ולשמחתי הצלחתי לעלות בסולם התפקידים וגם אם עברתי מעובד בשטח למנהל תחום – זה לא ניתק אותי מהשטח. להיפך, אני כל היום בשטח ובגלל שעברתי את כל שרשרת התפקידים אני יודע היום לתת פתרונות כמעט לכל סוגיה שעולה מהשטח. אני מכיר כל אבן באזור הזה וכל כביש ושביל, את האהבה לשטח אי אפשר לקחת ממני".

כלפה, נולד לשמעון ופורטונה שעלו מאלג'יר ומתוניס והגיעו למושב שרשרת במסגרת ההתיישבות בנגב של העולים מצפון אפריקה בשנות ה- 50. אביו, שמעון, שימש במשך 4 שנים כשליח של ההסתדרות הציונית בצרפת וכך זכה אביגדור להיוולד בעיר הצרפתית ליון. המשפחה חזרה למושב בתום השליחות ולימים, שימש האב כמנהל בית הספר מעגלים וכסגן ראש המועצה האזורית. ב- 1980 נבחר לראשות המועצה. הוא כיהן בתפקיד 18 שנים ובתקופת כהונתו הוקם פארק תעשיות נ.ע.מ (הסמוך למושב בית הגדי) והוקמה מכללת חמדת הדרום שהכשירה מאז אלפי מורות ומורים.

 


החברה מנהלת גם גם את חברת "קולחי הנגב" המתפעלת מתקן לטיהור מים שלישוני. המתקן מטהר את מי הביוב של באר שבע כך שניתן יהיה להשתמש בהם להשקיית גידולים חקלאיים בשטחים שמדימונה ועד נתיבות. בנוסף, 'קולחי הנגב' משמשת כספקית המים של גד"ש הר חברון.


 

אביגדור ורחל התחתנו ומאוד רצו להישאר לגור במושב שרשרת אך בתקופה ההיא לא תוכננה שום הרחבה לבני המושב שרוצים להישאר. הם נאלצו לעבור לעיר נתיבות ועד היום מתגוררים בה. כאן נולדו ארבעת ילדיהם וכמו שזה נראה עכשיו, לא בטוח שמישהו מהם יפזול לכיוון העיסוק בחקלאות על אף השיוך המשפחתי המכובד.

 

החקלאות כערך וכביטחון תזונתי לתושבי המדינה

כלפה מדבר באהבה גדולה ובהתרגשות על תחום החקלאות, הוא בקיא בכל הסוגיות הבוערות המציבות מכשולים בפני העוסקים בו, ונראה שהוא כואב את כאב החקלאים בכל הארץ למרות שהוא מופקד רק על אזור הנגב. שאלתי אותו איך מעבדים שטח כזה עצום ועוד ללא רציפות פיזית. "לצערי אין מספיק עובדי כפיים במדינה בכלל ובחקלאות בפרט. על קרוב ל 8,000 דונם מועסקים אצלנו רק 21 עובדים זרים. חסר לי העידוד של המדינה בעניין הזה של החקלאות. הרי מה אנחנו בעצם עושים? אנו עוסקים בשמירת הקרקעות של המדינה".

אנו עוברים לדבר על הקצאות לעובדים זרים ומסכימים שהמדינה לא עושה מספיק כדי לסייע לחקלאים: "התחושה היא שאין באמת תכנון להקצאות שתואמות את המציאות. אני חושש שעוד ועוד משקים יתמוטטו וייסגרו". משקי הנגב מעסיקה סך הכול כ- 20 עובדים זרים מתאילנד באופן קבוע ועוד 40 שמגיעים בתקופות שיא הן מרהט והן מחברון והסביבה. "פרק הזמן שעובד זר נמצא בארץ הוא לטעמי קצר. לוקח כשנתיים להכשיר עובד ולהופכו למקצועי. התחושה היא שאנו נאלצים לעשות אקרובטיקה כדי להצליח לאייש את כל העמדות והמשרות הממתינות".

 

החקלאות תמשיך להיות בראש סדר העדיפויות

בהמשך דיברנו על החקלאות כערך וכביטחון תזונתי לתושבי המדינה וכלפה נחוש בעמדותיו: "ברגע שתהיה כזו הבנה לגבי החקלאות – המסקנה תהיה שיש לקחת בחשבון את עלויות התשומות, הערמת הקשיים והתכנון. אני לא רואה שמישהו קם ומתכנן כאן לזמן ארוך בכל הנוגע לחקלאות וחקלאים". אני שואלת על דוגמה כזו שאינה קיימת בתחום התכנון ואביגדור מיד עונה ש:"יש ענפים שלמים שהולכים ומתמעטים ותכף ייעלמו מחיינו. אחת הסיבות היא כמובן היבוא שלרב אין בו צורך אך נראה שלאיש ממקבלי ההחלטות לא אכפת. ככל שהמדינה מגבירה את היבוא – כך היא מונעת פרנסה מהחקלאים ומבני משפחותיהם וממעגלים נוספים שזוכים להתפרנס מהחקלאות. גם בנוגע להצערת דור העוסקים במקצועות החשובים כמו: אגרונומים, יועצי ענפים, מיכון והדרכת מיכון – אני לא רואה שלמישהו אכפת שכיום פחות אנשי מקצוע רוצים להיות הדור הבא שיצעיד את החקלאות למצוינות".

על מנת שנוכל לסכם את המפגש עם תקווה כלשהי אני חוזרת עם אביגדור לימים בהם עבד על הטרקטור בחברת מושבי הנגב ואיך הוא רואה את התפתחותו האישית ואת התפתחות החברה: "מה שאני הכי גאה בו במשקי הנגב הוא ההון האנושי שלנו, יותר מכל דבר אחר. אני ועוד רבים כמוני מרגישים שייכים באופן מלא ולכן אנו מחויבים מכל הבחינות להצלחת הגידולים הללו ועושים הכול כדי שהחקלאות תמשיך להיות בראש סדר העדיפויות של תושבי המדינה והלוואי שגם אצל מקבלי ההחלטות".

עיתון יבול שיא – מגזין אוקטובר 2020

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פריצת דרך במחקר של חברת האגריטק AgroCulture לייצור שתילי אבוקדו בשיטה חדשנית ומהירה הביקוש לפרי האבוקדו הולך ומתרחב, אך המשתלות בארץ ובעולם נותרו ללא שתילי אבוקדו מובחרים בשל שיטת ריבוי שתילים בעייתית. את הפתרון
3 דק' קריאה
התעלומה שליוותה אותנו בחודשים האחרונים באה על פתרונה. כן גידלו אורז בימת החולה, אחרי הייבוש. הפתרון נמצא אצל החקלאי אבנר קוזוינר במושבה ראש פינה. במסגרת בסוף הכתבה הוספנו מכתב למערכת המעיד על ניסיון גידול
4 דק' קריאה
שר החקלאות ופיתוח הכפר, אלון שוסטר: "החקלאות הישראלית המפוארת היא הצלחה עולמית, ומדינות רבות מגיעות ללמוד מאיתנו כיצד אנחנו מצליחים לפתח חקלאות ישראלית מתקדמת בתנאי מדבר. על מנת להשאיר את הענף בחוד החנית העולמי
2 דק' קריאה
מה שהתחילו ירדן ואלה שחף ממושב עמיקם כגינת ירק קטנה למשפחה הפך עם הזמן למשק ירקות אורגני, שמספק את התוצרת בעיקר לשכנים ולתושבים בכל האזור. המיוחד במשק "סלסילה – ירקות אורגניים ישירות מהשדה" הוא
7 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן