יבול שיא
הרפת והחלב
סיוון אליהו והילדה

"אני אסיר לך סיר" יולדת? את לא לבד!

7 דק' קריאה

שיתוף:

במושבים רבים בארץ ובאחרונה גם במושב נבטים, מספקות נשות המושב עבור נשים שילדו לא מכבר – אוכל טרי וטוב שמהווה עבור רבות אוויר לנשימה, או פינוק קטן בחודש שאחרי הלידה סיון אליהו שיזמה את מיזם "בישלולה": "זאת הזדמנות של הקהילה לתמוך אחת בשנייה, להגיד 'מזל טוב' ופשוט לעשות טוב"

יולדת את לא לבד: משהו טעים קורה במושב נבטים, הממוקם בנגב הצפוני, ממזרח לבאר שבע… אם לפני אלפי שנים נשים היו יולדות במסתרי המערה – הרי שכיום בתי החולים בארץ ערוכים ללידות מסוגים שונים, בעוד שתהליך ההיריון והלידה, מלווה בקבוצות הכנה, שיטות שונות ללדת ומודעות גדולה יותר בנוגע לצרכים הפיזיים והרגשיים של האישה.

לאחר הלידה מגיעה האישה לביתה, מותשת מהלידה ולעתים אף דואבת ועליה להתמודד עם המציאות החדשה של דאגה לתינוק וכמובן ליתר בני משפחתה. כאן נכנסת הקהילה במושבים רבים ודואגת לתמיכה ליולדת ולבני משפחתה, באותה תקופה לא פשוטה. נראה כי במושב נבטים יש ללידה גם משמעות קהילתית עמוקה – נשות נבטים מספקות לנשים שילדו לא מכבר – אוכל טרי וטוב שמהווה עבור רבות אוויר לנשימה, או פינוק קטן בחודש שאחרי הלידה.

המיזם, ידוע בשמות רבים כמו "בישלולה" במושב נבטים, "סירי לידה", "כיבוד יולדת" וכדומה. חשוב מכל הוא לציין שהפרוייקט מלווה ברוך ואהבת נשים שילדו וזקוקות לאוכל טוב ובעיקר בריא ומזין.

"באמצעות הבישולים שלנו – היולדת יכולה להוריד מעצמה את עול הבישול," מספרות הבשלניות ממושב נבטים, "זאת גם הזדמנות של הקהילה לתמוך אחת בשנייה, להגיד 'מזל טוב' ופשוט לעשות טוב.." הן מוסיפות. בשיחה עם נשים אשר מבשלות אחת לשנייה, ומעניקות כל כך הרבה נחת ליולדת – הבנתי מה זאת אהבה של קהילה.

 

סיוון זסלבסקי אליהו – התחילה את המיזם
אסתר נחמיה במטבח. "פעם הקהילה הייתה קטנה וכולם היו דואגים לכולם"
סיון זסלבסקי אליהו – יוזמת מיזם "בישלולה" במושב נבטים

 

סיוון זסלבסקי אליהו (32) נשואה לרומן פלוס ילד (ועוד אחד בדרך), הכניסה את היוזמה לחלק מחיי היום יום של הקהילה במושב נבטים. זאת לאחר שגילתה כי אחותה שגרה בקיבוץ, מקבלת אוכל לביתה לאחר הלידה.

"אחותי גרה בקיבוץ וכשהיא ילדה, גיליתי שבישלו לה והביאו לה דברים טובים. סיפרתי על כך לחברות שלי שאינן מהמושב והן סיפרו שהיוזמה קורית גם אצלן, במושבים בהם הן גרות. בשלב זה חשבתי לעצמי 'למה זה לא קורה אצלנו?!' משום שבהחלט צריך את זה – וכך הבנתי מהן היתרונות של המיזם, שכולל גם הכרות עם נשים שחיות במושב, שלא הכירו אחת את השנייה קודם.

"חשוב לדעת כי מלבד האוכל הטוב, נשים המשתתפות ביוזמה מחליפות מילים על הדרך, משוחחות, בודקות שהכול בסדר – והדבר מעודד את ההכרות ביניהן ויש לו פן חברתי. לכן, כדי לקדם את הנושא דיברתי עם בנות במושב והסכמנו שיחד נרים את היוזמה. פתחתי קבוצה בוואטסאפ והצעתי לנשים להצטרף אליה. כמובן שלא מעט נשים הצטרפו ואז חיכינו שתהיה יולדת ראשונה."

סיוון מספרת כי נולדה במושב נבטים ולאחר שנת שירות ועשר שנים במהלכן התגוררה במושב ינון, (בו הדריכה בפנימייה) – חזרה אל נוף ילדותה וכעת היא חלק מקהילה פעילה וחמה. "יש אנשים שקוראים ליוזמה 'סירי לידה' ויש כאלה שקוראים לזה 'בישלולה' – אבל מדובר באותה יוזמה. זאת גם הזדמנות של הקהילה לתמוך אחת בשנייה, להגיד 'מזל טוב' ופשוט לעשות טוב." "כאשר היוזמה ממש החלה אצלינו, כולן אמרו 'איזה מדהים!' וממש חיכינו שמישהי תלד! המון נשים התגייסו, וכאשר הייתה יולדת – כולן קפצו על זה. את הטבלה עם הלו"ז שהכנו מראש מילאנו במהירות. ואז הגיע השלב שבו אמרנו: 'בנות, תשמרו את הכוחות שלכן… יהיו עוד יולדות…' כעת מחזיקות הנשים שמשתתפות ב-'בישלולה' רזומה של 4 לידות והן רק התחילו. והנה! כבר יש יולדת חדשה ואנחנו מספקות לה אוכל, שלוש פעמים בשבוע."

סיוון מספרת שכל אחת מהמבשלות יכולה להביא מה שביכולות שלה, ו"מה שזורם לה". כאשר כל אחת מבשלת פעם אחת על פי שיבוץ מתאים לרשימה של תאריכים פנויים: "הדבר לא קשה מידי ונמשך 4 שבועות אחרי הלידה," היא מסבירה. "הבנות התלהבו ממש ואמרו 'וואו איזה יוזמה! איפה היינו עד היום?' ישנו צורך עמוק לכך שמישהו יהיה שם בתקופה של אחרי הלידה. רבות אף העידו, כי היוזמה מורידה מעמסה ופותרת את נושא הבישולים. בעוד שהאוכל המוכן, זה נותן ליולדות קצת זמן לעצמן.

"החודש הראשון ליולדת מאד קשה," מציינת סיוון "וכאן יש תמיכה אחרי הלידה. בעבר, אנשים היו חיים בקהילות והסבתות מהבניין היו דואגות ליולדת. כיום זה כבר לא ככה. לכן צריך את זה, לחדש את זה בעיקר עבור נשים שילדו אשר זקוקות לתחושת קהילתיות."

כמה זמן היית רוצה שזה ימשך?

סיוון: "כל הזמן! אני מאמינה שיוזמה כזאת יכולה להמשך שנים רבות. זכור לי ששמעתי על המנהג הזה עוד שהייתי ילדה, ואני בטוחה שפעם גם הייתה עזרה קהילתית ליולדות. אולי זה לא היה רשמי, אבל בוודאי שהיו נשים שבישלו ליולדות אחרות – מעין שבטיות שלצערי עברה מהעולם."

המתכון של סיוון:
מוקפץ ברוטב קרם קוקוס וקארי
מצרכים:
בצל גדול קצוץ
2 גזרים קטנים או אחד גדול
חצי גמבה אדומה חתוכה לרצועות דקות
חופן אפונה עדינה סנפורסט
חופן במיה סנפורסט
קצת יותר מחופן שעועית סנפורסט
5 שיני שום כתושות
אטריות ביצים
חלב קוקוס
כפית תבלין קארי צהוב

אופן הכנה:

מטגנים מעט את הבצל, מוסיפים את הגמבה ואת הגזר וממשיכים לטגן מספר דקות.. מוסיפים את כל הירוקים + פחית אחת של קרם קוקוס (כמה שיותר אחוזי שומן יותר טעים!) כפית קארי, מלח ופלפל.. ולבסוף, כותשים את השום מבשלים את האטריות במים 5 דקות מסננים ומקפיצים עם הרוטב והירקות.
בתאבון!

 

אסתר נחמיה במטבח. "פעם הקהילה הייתה קטנה וכולם היו דואגים לכולם"
אסתר נחמיה במטבח. "פעם הקהילה הייתה קטנה וכולם היו דואגים לכולם"

 

'מתאימה את התפריט ליולדת' – אסתר נחמיה

יולדת את לא לבד: נבטים הוא מושב שעד לפני כעשור, היה מיושב בעיקר על ידי בני העדה הקוצ'ינית. כעת, הקהילה מתחדשת עם הרחבה ובכך משנה את גווניה. "פעם הקהילה הייתה קטנה וכולם היו דואגים לכולם," מספרת אסתר נחמיה (51), הנשואה למוטי ואמא לשני בנים חיילים (יובל, קצין בגולני ושליו בחיל-האויר). "היום המושב גדל, אנשים בקושי מכירים זה את זו, והצורך בתמיכה גדל…," היא מסבירה.   אסתר פעילה מאד במושב ומספקת "אוכל שמתאים לנשים אחרי לידה," לדבריה. "עד היום בישלנו לשלוש יולדות ואנחנו עכשיו בבישולים עבור יולדת רביעית."

אסתר מספרת לנו על הפעילות, בדיוק בזמן שהיא עומלת על הכנת מתנה ליולדת: "אני בדיוק ברגע זה מכינה מתנה ליולדת!" היא מספרת בשמחה, "כל היוזמה החלה כאשר לפני שמונה חודשים, נפתחה  קבוצה לנשים שרוצות לבשל לאחרות. נשלחה הודעה כללית בוואטסאפ של המושב, ומיד הצטרפתי! "בגדול, אנחנו מקבלות הודעה מסיוון (מנהלת והיוזמת של הקבוצה), כאשר היולדת מגיעה הבייתה מבית החולים. סיוון שולחת לנו את הלו"ז וכל אחת משבצת את עצמה מתי שהיא רוצה.

"אני אישית נוהגת להכין מאכלים בהתאם למצב בבית. לדוגמא: אם מדובר בילד ראשון אני מרשה לעצמי להכין אוכל לבעל עם חריף אוכל קוצ'יני וכדומה. אם יש יותר ילדים בבית, אני שולחת שוקולדים, ממתקים ודברים שיתאימו גם לאחים. אני משתדלת שהאוכל יתאים לגופה של היולדת ויחזק אותה. לכן אני מכינה מאכלים, כמו: עוף, דגים ומאכלים שמכילים ערכים תזונתיים כמו פשטידות רכות וכדומה.

"אם זאת יולדת קוצ'ינית אני משתדלת להכין מאכל מסורתי ומה שאפשר כדי לגרום לה להרגיש טוב. לאחר הבישולים, אנחנו מתאמות עם היולדת, באות אליה ומעניקות לה את המאכלים. באמצעות הבישולים – היולדת יכולה להוריד מעצמה את עול הבישול. "יש לי כעת משלוח ליולדת חרדית שהכשרות שלי לא מתאימה לכשרות שהיא זקוקה לה. אז אני מכינה מתנה לילדים שלה, כדי שגם הם יקבלו משהו נחמד. אני שולחת מתנה במקום סיר אוכל. זה לא תמיד רק בישול – זה יכול להיות עוגה קנויה, ממתקים ואפילו ציוד שצריך. הכול כדי להקל על היולדת."

ואיך זה תורם מבחינה חברתית?

נחמיה: "זה מאד מגבש! אנחנו מגיעות ליולדת, בודקות שהכול בסדר, אני שואלת אם היא צריכה משהו נוסף וכך אנחנו גם מתגבשות כקבוצה. התגובות שאני מקבלת הן ממש 'וואו!' הייתה יולדת עם הלידה בראשונה שלה, שמאד התרגשה כי הכנתי לה מה שצריך לפי מתכונים של סירי לידה."

המתכון של אסתר:
קציצות עוף עם עשבי תיבול
לוקחים בשר עוף טחון ומערבבים אותו עם עשבי תיבול קצוצים דק, כגון: שמיר, כוסברה, פטרוזיליה, עלי קארי, עלי נענע, כרפס, בצל ירוק ובצל יבש. לתערובת הבשר ועשבי התיבול מוסיפים פתיתי קוואקר וביצה ומתבלים איך שאוהבים.
בסיר רחב מטגנים בצל – מוסיפים רסק עגבניות, עגבניות מרוסקות ותבלינים. אז מביאים לרתיחה ולאחר מכן מכניסים את הקציצות ומבשלים על אש נמוכה למשך 45 דקות. אל הסיר אפשר להוסיף גרגירי אפונה.
בתיאבון!

עדי לב יוסף. "פלטפורמה נשית של המושב"
עדי לב יוסף. "פלטפורמה נשית של המושב"

 

"ארוחות שהיו כמו אור בשבילי" – עדי לב יוסף

עדי לב יוסף, (30) נשואה לשקד ואמא של נעמי בת השנה ותשע, מספרת כיצד גם היא הפכה לחלק מקבוצת הנשים המאכילות. עדי מסבירה, כי יצא לה לקבל סירי אוכל בזמן שהתגוררה בישוב ספיר שבערבה התיכונה, שם עבדה וניהלה את מחלקת נוער במועצה האזורית ואף ילדה את הילד הראשון שלה. עדי מסבירה, כי: "המנהג של בישול ליולדת ידוע במגוון רחב של מושבים בערבה. כאשר הבנתי שהפרויקט מתחיל גם בנבטים – מאד שמחתי – משום שהכרתי את זה ממושב ספיר, בו התגוררתי לאחר הצבא והבנתי שאם את יולדת את לא לבד.
"לי אישית הייתה לידה מאד קשה וכשהגעתי הביתה הגיעו נשים עם אוכל וארוחות צהרים, זה ממש עזר. ארוחות הצהרים הללו היו עבורי כמו אור באמצע היום. זה היה מדהים! וגם השיחת חולין הזאת עם מי שהביאה לי אוכל עודדה אותי מאוד. מי שהביאה לי את האוכל עשתה זאת מכול הלב. זה לא כמו חתונה שאת הולכת מביאה צ'ק ואחר כך מביאים לך. יש כאן נתינה נקייה ואכפתית מאד. כי לכי תדעי מתי תהיה הלידה הבאה שלי?! אין כאן צפייה לקבל משהו בחזרה – זה נטו מהלב."

ומה לגבי קשרים חדשים? הם נוצרים בעקבות הפרויקט הזה?

"קודם כול זאת פלטפורמה נשית של המושב. יש קבוצה שנותנת הרבה כוח שמלווה אותך ונותנת הרגשה שאת לא לבד. מתחיל קשר בין הנשים אודות תאריכים, מאכלים וכדומה, ובכך הקשרים ביננו מתחילים להיווצר ואנחנו מבינות יולדת את לא לבד"
"בעבר, עד לפני 15 שנים הייתה קהילה חזקה בנבטים, אבל בעשור האחרון זה קצת התמסמס. לכן בשלוש השנים האחרונות אנחנו בונים את הקהילה מחדש. קבוצת 'בישלולה' היא אחת מהפעולות שאנו מבצעים כדי לחבר בין אנשים, בין אם הם הגיעו למושב לפני שנה לבין אם הם הגיעו למקום לפני 10 שנים."

המתכון של עדי:
דג מרוקאי של מאמות!

עדי: "הנה מתכון לדג מרוקאי שלמדתי להכין מאחת האימהות פה בישוב נבטים. "לפני הכול, יש להוציא מהדג את הריח ולשים אותו במסננת עם מלח גס ולימון, למשך 40 דקות, עד שעה. "בזמן שהדג ממתין ומגיר נוזלים, יש לחתוך עגבניות, לטגן אותן בשמן ועליהן יש לשים את הדגים. "כעת חשוב להוסיף לתבשיל גם גזר אדום ולהוסיף שיני שום בזמן שמתבלים במלח, פלפל, פפריקה, כורכום על פי הטעם. לאחר התיבול יש "לסגור" את התבשיל עם מים חמים.
"עכשיו יש ל'הבריש' את הדג עם הטעמים של הרוטב על ידי זיגוג הדגים בתוך המחבת, בעזרת כף. על גבי התבשיל אני אוהבת להוסיף חצאי עגבניות, גרגירי חומוס וכוסברה קצוצה, תוך שאני מביאה את התבשיל לרתיחה ומבשלת על אש קטנה את הדגים בערך כשעה."

בתיאבון! כי יולדת את לא לבד! 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן