דו"ח צוות מומחים בראשו עמד ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, קובע – רשות המים מטעה את הציבור
באפריל 2021 רשות המים פירסמה בתיאום עם אגף התקציבים במשרד האוצר מתווה כלכלי מקיף, בו מוצע להעלות את כלל מחירי המים לחקלאות ב- 45% החל מ-1.7.2022 בפריסה הדרגתית עד שנת 2028.
רשות המים טוענת כי המים שצורכים החקלאים מסובסדים בסכום שנתי של כ-556 מיליון שקל ע"י צרכי המים הביתיים בעיר.
אלא שלטענת תנועת האיחוד החקלאי המתבססת על דו"ח כלכלי של צוות כלכלנים מומחים מדובר בהטעיה. לפי צוות המומחים שבראשו עמד ירום אריאב, מדובר במסמך כלכלי שגוי מיסודו, נטול הקשר, שהנחותיו שגויות, ראייתו צרה ויישומו יהיה הרת אסון למשק בכלל ולחקלאות ולחקלאים בפרט.
לפני מספר חודשים הקים ירום אריאב (מנכ"ל האוצר לשעבר 2009-2007) צוות מקצועי בהזמנת התאחדות חקלאי ישראל, שניתח את המתווה של רשות המים.
על פי הדוח שהוגש ביולי, החקלאים מכסים את מלוא עלויות המים ולא כפי שנטען ע"י רשות המים. על פי צוות המומחים, ההצעה של רשות המים מתעלמת מחלקה החשוב של החקלאות, שהמירה שימוש בכ-400 מיליון מ"ק קוב מים שפירים, במי קולחין.
המים השפירים הופנו לצריכה ביתית ובכך חסכו הקמת מפעלי התפלה יקרים ובנוסף, יש לציין כי צריכת המים השפירים לחקלאות ירדה במחצית בעשורים האחרונים והחקלאות לא צורכת מים ממתקני ההתפלה שהוקמו עבור הגידול בצריכת המים לעיר.
מתווה רשות המים מציע להשית "דמי קולחין" – סוג של מס עקיף על גורם יצור שבעקבותיו יתייקרו מאוד מי הקולחין ויסבסדו את המים השפירים במגזר הביתי והחקלאי ויותר מכך, המתווה מציע לנתק לחלוטין את תעריף מי הקולחין מעלותם. לאחר ניתוח כלכלי מעמיק, הגיע צוות המומחים (שנוסף לאריאב, כולל כלכלנים בכירים ומנוסים בתחום: ד"ר מאיר אמיר, מתן רז בירן, וכלכלניות ההתאחדות בעבר ובהווה, רחל ברושק ואילנה דרור), למסקנה שמדובר בהצעה מופרכת מבחינה כלכלית ומנוגדת לאבן היסוד במשק המים של קביעת "מחיר – עלות".
המתווה מתעלם מעקרון בסיסי ש"המזהם משלם". על פי עקרון זה עלות הטיפול בשפכים עד לרמה שלישונית צריכה ליפול על המגזר הביתי שגורם לזיהום. ועל פי חישוב זה מחיר מי השפד"ן למשל צריך לרדת לרמה של כ-1 ₪ לקוב והיום עומד על 1.43 ובעתיד לפי המתווה יעמוד על 2.17 שקל לקוב.
דוח אריאב קובע באופן חד משמעי, כי ייקור תעריפי המים מעבר לעלותם המלאה והריאלית בשיעור המוצע יביא להשלכות שליליות על כלל המשק – ובהן פגיעה משמעותית בתוצר פגיעה בביטחון אספקת המזון מתוצרת מקומית, צמצום משמעותי בשטחים מעובדים, מעבר לגידולים לא מיטביים מנקודת ראות המשק ולבסוף היווצרות בעיות סביבתיות עקב צמצום בקליטה ושימוש במי קולחין.
לדברי ירון סולומון, מנהל המחלקה להתיישבות וראש אגף המשק באיחוד החקלאי, במידה שיתקבל המתווה שמוצע על ידי רשות המים והאוצר אפשר לסגור את החקלאות הישראלית, כי הרבה מאד גידולים לא יוכלו לעמוד במחירי המים המופקעים.
"צריך לזכור שמאז 2006 לחקלאות הישראלית אין תכנית ארוכת טווח שתבטיח את יציבותה. חייבת להיות תכנית אב לחקלאות הישראלית שתאפשר יציבות ואפשרות לדעת, שלא משנים עלויות לפי הלכי רוח של ממשלות מתחלפות. חקלאות זה לא מפעל ברגים וחייבים לתת לחקלאים את הבטחון גם בהשקעות לטווח ארוך."
לדברי עו"ד דודו קוכמן, מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי, "מאז תחילת מפעל ההתיישבות, התייעלה החקלאות הישראלית באינספור דרכים והיא המובילה בעולם לתפוקה לדונם אלא שיש גבול להתייעלות."
"בשנים האחרונות סובלים החקלאים הישראלים מלקיחת קרקעות בהיקף נרחב. המחסור בקרקע מקשה על הקמת מכוני טיהור ואיגום וקבלת אישורים עבורם וכך החקלאות הישראלית לא מסוגלת לספוג את כמויות מי הקולחין. זה מדהים שרשות המים והאוצר מנסים להעניש את החקלאים פעמיים בהקשר זה. במקום להוריד את המחיר של המים לחקלאות מבקשים להכפיל אותו ללא כל הצדקה."
