הודעת המדינה לבית המשפט, שנמסרה בימים האחרונים, ולפיה היא סבורה שיש לאפשר כניסת הציבור לנחל האסי,מחד, והצורך לעשות זאת תוך אי הפרעה לתושבי הקיבוץ,מאידך, הינה רק עוד חוליה בסאגה הארוכה והמתמשכת.
מהתבוננות קצרה בשורשי המחלוקת ניתן בנקל להבין שעניינו בעוד מחלוקת שבה שני הצדדים צודקים! אני מדמיין את עצמי כמתמנה להיות היועץ המשפטי של שני הצדדים – לכל אחד מהצדדים טיעונים מצויינים לחיזוק עמדתו בסכסוך.
אלא שבסכסוכים בהם שני הצדדים צודקים תחילת הדרך למציאת פתרון הינה לא במציאת עוד ועוד טיעונים משפטיים ואחרים למה "אני" צודק אלא בהבנה של כל אחד מהצדדים שגם הטענות המועלות על ידי הצד האחר ראוי שתישמענה ואולי יש בהן גם אפילו מעט מן הצדק.(וכמה שזה נכון גם לסכסוך הישראלי – פלשתיני .. אבל זה לא הנושא הפעם).
אף אחד לא יוכל ( ואסור שכך יקרה) לפגוע בזכויות הענקיות של קיבוץ ניר דוד כראשון ישובי חומה ומגדל בישוב הארץ , גאולת הקרקע והחלוציות שהובילה את המחנה , כן בלי טיפת ציניות, להישג המופלא של הקמת המדינה והתבססותנו בה.
מנגד , עדיין מהדהדת האמירה של השר לשעבר דוד לוי, איש בית שאן, בעניין " אנשי עיירות הפיתוח אשר שימשו כרזרוואר כוח האדם של הקיבוצים".
אמירה זו ומה שהיא סימלה, גם אם אנו אוהבים זאת או לא ( וקל לזהות שאני באופן אישי – ממש לא ) עדיין משפיעה מאוד על דפוסי ההצבעה וההתנהלות במדינת ישראל גם בשנת 2021.
מדינת ישראל של 2021 טרם "נרפאה" מתחושות הקיפוח והעיסוק בשאלת "הצדק והחלוקתי" (או ליתר דיוק, אי הצדק הנטען). מה שהחל איפשהו בימיה הראשונים של המדינה מלווה אותנו ,לצערי,גם היום והלאה משפיע על חיינו וכן, גם על דפוסי ההצבעה הפוליטיים.
ואולי, כשמכל עבר נשמעים הקולות בדבר הצורך "לאחד", " לרפא" ועוד שלל סיסמאות שנשמעות ,כשבמקביל כל צד ממשיך ביתר שאת לטעון את טענותיו, יעשו הצדדים שימוש במחלוקת זו , בהידברות ישירה ולא דרך בתי משפט, למציאת פתרון כזה שייתן ביטוי לכך ששני הצדדים צודקים! יהא בכך בבחינת מעשה "חלוצי " חשוב מאין כמותו שהלוואי ויהיה סמן דרך לעוד הרבה מחלוקות מורכבות שכאלה.
אבי רוזנר
נחל האסי | צילום שלומי מישאלי
