יבול שיא
הרפת והחלב
חיילים בודדים גלאון

לא בודדים – בגלאון פתחו בית לחיילים הבודדים

2 דק' קריאה

שיתוף:

בגלאון פתחו בית לחיילים הבודדים: מנהלת הקהילה, מירב גורדון אמרה "קהילת גלאון גאה על פתיחת בית לחיילים בודדים בקיבוץ. השבוע בהתרגשות רבה, התחלנו לאכלס את הבית, וקלטנו שתי חיילות וחייל מקסימים. ההחלטה נובעת ממניע אידיאולוגי ערכי – מתן עזרה ממשית לאוכלוסייה המתנדבת ותורמת למדינה וממניע חברתי – אנו שמחים לקלוט צעירים וצעירות"

בגלאון פתחו בית לחיילים הבודדים: קיבוץ גלאון הצטרף השבוע לנבחרת המכובדת של קיבוצים (וחברי קיבוצים) המארחים חיילים בודדים. הקיבוץ שיפץ מכספו את "בית רקפת", שעד לפני מספר שנים היה בית סיעודי לכל דבר ועניין, והפך אותו לבית חיילים בודדים מעוצב ומזמין לשמונה חיילים בודדים.
שלושת החיילים הראשונים להיכנס לבית הם ילידי הארץ – "חסרי עורף משפחתי", אשר מעולם עד היום לא זכו לחדר פרטי משלהם. שלושתם התחנכו בפנימיות וחלקו חדר עם צעירים נוספים.
בשבוע שעבר נחנך הבית באירוע חגיגי. באי אירוע הפתיחה מספרים כי קבלת הפנים החמה של צוות חיילים בודדים שהוקם בגלאון, הבית המזמין כמו גם החדר הפרטי המרווח והמזמין, גרמו לדמעות התרגשות לחיילים שסחפו איתם את כל הבאות והבאים.
יעל אייזנר מנהלת מחלקת חיילים בודדים – "האמא של החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית": "קיבוץ גלאון עשה תהליך מרגש של בחירה בעשייה חברתית בתחום החיילים הבודדים מתוך מספר חלופות שהוצעו לו. לאחר אישור הנהלת הקיבוץ, ובהובלת מנהלת הקהילה מרב גורדון, באו עשרות מתנדבים שסייעו באבזור וארגון הבית, כמו גם עשרות משפחות המתנדבות לאמץ חיילים בודדים.
עוד טרם קליטת החייל הראשון עשיתי "שיחת הורים" חגיגית עם המשפחות שהתנדבו לאמץ חיל/ת, כדי להסביר את מציאות חייהם של החיילים הבודדים, מה נדרש ממשפחה מאמצת, ומהם האתגרים שהתנדבות משפחתית זו מייצרת. חדוות הנתינה והרצון הכן של כל המשפחות לפתוח את דלתות ביתם ולבם היו חוויה מדהימה גם עבורי".
מנהלת הקהילה בקיבוץ גלאון, מירב גורדון סיפרה: "קהילת גלאון גאה על פתיחת בית לחיילים בודדים בקיבוץ. השבוע, בהתרגשות רבה, התחלנו לאכלס את הבית וקלטנו שתי חיילות וחייל מקסימים. ההחלטה נובעת ממניע אידיאולוגי ערכי – מתן עזרה ממשית לאוכלוסייה המתנדבת ותורמת למדינה, וממניע חברתי – אנו שמחים לקלוט צעירים וצעירות."
אייזנר מוסיפה: "בשנה האחרונה נסגרים בתים סיעודיים בקיבוצים. תמורות בתחום הזקנה והרווחה (שהיו עולמי הקודם) מזמנות הזדמנויות גם לקיבוצים נוספים לעשות שימוש דומה במבנים שהתפנו. לשמחתי, בימים אלו של גיוסי הקיץ אנו כמעט בתפוסה מלאה של חדרי החיילים הבודדים בקיבוצים, ואני מזמינה עוד קיבוצים המעוניינים בעשייה משמעותית לפתוח את ביתם לאימוץ חיילים בודדים בקיבוצים.
בהקשר זה נציין בהערכה גם את קיבוץ דגניה ב' שהצטרף למעגל הנתינה החודש, עם חדר אחד לחיילת בודדה שזכתה לעולם ומלואו, מה שמעיד שככל שיש לכם יכולת ומקום – בין אם חדר אחד או רבים – יש לנו צורך ורצון לשלב חיילים בודדים אצלכם".
בבית החדש שנחנך בגלאון יתגוררו עד 8 חיילים וחילות. כל חייל/ת יאומץ על ידי משפחה מהקיבוץ. האימוץ הנו התחייבות אנושית של המשפחה לחייל/ת. המשפחות המאמצות הסכימו לפתוח את ביתם ולבם לחיילים בודדים, להעניק לחיילים פינה חמה, אוזן קשבת, חברה אוהדת, ארוחה ביתית, ובעיקר – מישהו שאכפת לו מהם. לחיילים שאומצו על ידי משפחות יש מקום להגיע אליו בחופשות, בחגים ובשבתות. יש להם עם מי להתייעץ ובמי להיתמך ולהיעזר בשעת הצורך.
כאן המקום להודות לנאור הרשקוביץ, אנדראה שמאי, לילך בן אהרון ואהרן גלוזמן שילווו את אימוץ וקליטת החיילים.
שיפוץ הבית והכנתו לקליטת החיילים בוצע עם עזרה של מתנדבים רבים מקרב הקהילה, חברים וחברות אשר הגיעו, לתרום, לבנות, לנקות, לסדר, לתלות ועוד. ברצוני להודות לכל הקהילה על ההירתמות והנכונות. תודה לצוות שלקח פרויקט זה על עצמו, ותודה ענקית למשפחות המאמצות.

חמסה עליהם שנה חדשה, גרעין חדש של חיילים בודדים. והפעם – בקיבוץ מעלה החמישה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן