צוותי העבודה הסוציאלית של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי יצרו לקראת יום השואה ובמהלכו קשר יזום עם ניצולי שואה עם כ-1510 ניצולי שואה בכפרים, מושבים ובקיבוצים במחוז חיפה וגליל מערבי. עו"ס יפעת אלון, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית במחוז: מגפת הקורונה והתנאים הסביבתיים הנגרמים כתוצאה ממנה עלולים לעורר זיכרונות קשים אצל רבים מניצולי השואה. אנו כאן כדי לסייע להם רגשית, כמו גם במיצוי זכויותיהם.
ליווי רגשי לניצולי השואה בצל הקורונה : בימים אלה של מגפת הקורונה כאשר כולנו נדרשים להתמודדות עם ריחוק חברתי, סובלת אוכלוסיית הזקנים ובהם יותר מכל ניצולי השואה, שהם מטבע הדברים גם בני הגיל השלישי והרביעי, מהשלכות קשות הבידוד הכפוי, צמצום שירותי תמיכה, סגירת מועדונים חברתיים ומרכזי יום, צמצום עד הפסקת הביקורים החברתיים והמשפחתיים – כל אלה טומנים בחובם סיכון להחמרת תחלואה פיזית ונפשית.
הקורונה היא חוויה כלל עולמית, אך התגובה האישית למגיפה נקבעת על פי ניסיון החיים, משברים קודמים, משאבים נפשיים, פיזיים, חברתיים וכמובן – מחלות רקע המגדילות את הסיכון להיפגע.
ליווי רגשי לניצולי השואה בצל הקורונה
ברחבי מחוז חיפה וגליל מערבי מטפלים צוותי כללית בכ-22,710 ניצולי שואה, מתוכם 3,929 הינם מעל גיל 90. צוות העובדות הסוציאליות של כללית שנמצא עמם בקשר רצוף ועתה עורך שיחות סביב הקורונה ויום השואה, מציינות כי חלק מאוכלוסיית ניצולי השואה מתמודדים, בנוסף על אובדני הזקנה גם עם סימפטומים פוסט טראומטיים שעם השנים הולכים ומתגברים, נוכח התרופפות מנגנוני ההגנה והירידה בתפקוד. על אף ההבדלים הרבים שבין ימי השואה לימי הקורונה, השפע המוצע כיום לעומת המחסור בימי השואה הרי שהעיסוק בדאגה למצרכים ולמזון, הבידוד והסכנה האורבת בחוץ, ההימנעות ממגעים חברתיים ומגע בכלל ושלילת חופש התנועה גם אם מסיבות לגיטימיות לחלוטין- כל אלה מעוררים אצל רבים מהם זיכרונות קשים מן העבר.
לכך מתווספת חוויית ההדרה וסימון השתייכותם לקבוצת סיכון, בעטיה הם נאלצים למעשה להסתגר.
ביום השואה הזיכרונות הנחווים כל השנה עלולים לצוף ביתר שאת ובעוצמה יתרה. מסיבה זו יוזם צוות העובדים הסוציאליים של כללית, אשר מקפיד לאורך כל התקופה להיות בקשר עם המטופלים הזקנים ועם ניצולי השואה, שיחות יזומות לניצולי השואה.
כרמית שמיר, עו"ס ניצולי שואה של כללית במחוז (בתצלום) מסבירה כי בשיחות הטלפוניות נערכת הערכה ראשונית של הצרכים, כולל הצורך במזון ותרופות, לצד בחינה של מערכות התמיכה של הזקן ומצבו הרגשי. בהתאם למיפוי הצרכים נעשה, בעת הצורך, תיווך לגורמי סיוע בקהילה באשר לסיפוק חבילות מזון, הבאת תרופות, שיחות תמיכה טלפוניות ועוד. "אולם חשוב מכל", אומרים הקשישים, "היא עצם התחושה שיש מי שזוכר אותנו ומהווה אוזן קשובה."
