נשים בחקלאות – יוּבל אלעזרי-וולקני, יוצרת ואשת אופנה

גדלתי במושב צופר בערבה התיכונה, דור רביעי להורים חקלאים. אני בוגרת טרייה של התואר לאופנה וצורפות בבצלאל. 

פרויקט הגמר שלי הושפע ממספר תחומים בולטים ומשפיעים בחיי. חקלאות – אני דור רביעי למשפחת חקלאים. אופנה – בגיל 11 הורי קנו לי את מכונת התפירה הראשונה שלי מכיוון שמגיל קטן אני תופרת ויוצרת. סביבה – הניסיון לשמור על הסביבה, האהבה הגדולה שלי ל"זבל" והניסיון לתקן ולהקנות חיים חדשים לחומרים שסיימו את חייהם.

בגיל 11 הוריי קנו לי את מכונת התפירה הראשונה שלי, כיוון שמגיל קטן אני תופרת ויוצרת.  סביבה, הניסיון לשמור על הסביבה, האהבה הגדולה שלי ל"זבל" והניסיון לתקן ולהקנות חיים חדשים לחומרים שסיימו את חייהם.

סבא רבא שלי, מרדכי אלעזרי-וולקני היה חוקר בתחום החקלאות וניהל את תחנת הניסיונות הראשונה בארץ, על שמו נקראת חוות מרדכי. למרדכי היו מספר אחים, ביניהם: יצחק – היה אגרונום וכלכלן, פיתח והשפיע על ענף החקלאות בארץ עד ימינו ועל שמו נקרא מכון וולקני ומושב 'בית אלעזרי'. מאיר – היה סופר ומזכיר ועד הצירים, כתב סיפורים שעסקו בחקלאות ובעלייה לארץ.

הנטייה האומנותית שלי גם היא תמיד הייתה סביב עולם זה, שם אני מרגישה בנוח. החינוך והערכים שקיבלתי בבית היו פשטות ושמירה על איכות הסביבה. 

אימא שלי תמיד משתמשת בקיים ויוצרת בעצמה כמה שיותר. הוריי למדו בפקולטה לחקלאות. אבא שלי כיום מגדל תמרים ופלפלים ואימי מעבירה חוגי חקלאות לילדי המושב. שניהם ביחד מפעילים את מסעדת "גן ירק" בה הם מכינים ארוחות בוקר מגידולי הגן שהם מגדלים בשיטה ביו אורגנית ומעבירים סיורים עם הסבר חקלאי קצר לאורחים. 

לאחר שירותי הצבאי הקמתי חנות יד שניה נודדת, הסתובבתי בארץ ומכרתי בגדי יד שניה, ותוך כדי – עבדתי בחקלאות בכל מיני מקומות בארץ ובעיקר אצל הוריי. לאחר מכן הדרכתי בתיכון לחינוך סביבתי. 

בעת לימודיי בבצלאל – בכל עבודותיי השתדלתי כמה שיותר להשתמש בחומרים משומשים או חומרים מן הצומח. למדתי לימודים המשלבים אופנה וצורפות ובשבילי העבודה סביב החומר עצמו הייתה העיקר. כשמתחילים מחומר מסוים שאינו מוכר, קודם כל לומדים את תכונותיו, הרבה ניסוי וטעייה עד מציאת עמק השווה בינך ובין החומר. 

כל פעם מצאתי חומר שמצא חן בעיני והתחלתי לעבוד איתו ולמצוא דרכים לקרב אותו אליי וליצור ממנו אופנה.

בזמן העבודה על פרויקט הגמר בבצלאל באתי לבקר את הוריי במושב צופר. זמן האיכות שלי ושל אבא זה בזמן הנסיעה לשדה, בזמן הזה אנחנו מקשקשים ומתעדכנים. אמרתי לו שחשוב לי לעבוד עם זבל וביקשתי שניסע למזבל'ה. בדרך כלל הוא משתדל לא לעבור איתי ליד המזבל'ה כי הוא יודע כמה אני אוהבת זבל ויודע שאם ניסע לשם אני פשוט אמלא את הטנדר בזבל, אבל הפעם הוא זרם איתי ואפילו עזר לי לדחוס דברים לאוטו. מזל שהסכים. חצי מעבודת הגמר שלי מורכבת מהמזבל'ה החקלאית של מושב צופר.

זבל מאז ומעולם 'קרץ' לי ונתפס אצלי כחומר מבוזבז. מילדות אני אוספת, משפצת, מתקנת, מפרקת ומנסה להקנות חיים חדשים לפסולת שאני מוצאת סביבי. בשנים האחרונות אני אף מנסה לייצר כמה שפחות אשפה ביתית. כך גיליתי שאריזות הן המרכיב העיקרי שנמצא בפח האשפה שלנו. מה ארוז? כל דבר… גם אנחנו אורזים את עצמנו. בפרויקט בבצלאל חָברתי לאנשים הקרובים לי, ובפסולת המאפיינת את היום־יום שלהם, שיחקתי, יצרתי ועיצבתי בחומר פריטים שעוטפים וכאילו אורזים את הגוף מחדש. יחד הם יוצרים סדרה מהמשאב הכי גדול ולא מנוצל שלנו: זבל.