הדרך בה הצלחתי להבין מה זה הייטק
חיל החלל: ילדות פרועות היינו אני ואחותי. רבות מכות עם בנים, צועקות מהחלון אל עוברי אורח (טוב, את זה רק אני עשיתי) ובעיקר מתקוטטות אחת עם השנייה בכל שעה פנויה. בין היתר, בחודשי החורף, היינו בודקות את סף הכאב שלנו באמצעות שפשוף צעיפי צמר אחת על צווארה של השנייה, ולעיתים היינו מתיכות את סוליות הגומי של נעלי הבית שלנו ונהנות מריח הפלסטיק החרוך… עם השנים בגרנו וכל אחת בחרה במסלול אחר, שאינו כולל משחקים סאדיסטיים או בדיקות גבולות האש. אחותי התגייסה לצבא לפרויקט החץ – (החץ היא מערכת נשק ליירוט טילים בליסטיים שפותחה בישראל) ואני הייתי חלק מהפרויקט של הקב"ן.
עם השנים פניתי לעסקי המילה הכתובה ואחותי החלה לעבוד בחברת הייטק מצליחה. כיום כשאחותי מספרת לי על תפקידה בחברה, אני בעיקר מהנהנת ונעלמת אל 'המקום השמח שלי', כי מה לי ולהייטק? מה לי ולעסקי המדע? את הגיגי אני עדיין כותבת על גבי פנקס צהוב ומרוט בעזרת עפרון (כדי שאוכל לשכוח למחרת למה התכוונתי כששרבטתי בפנקס "למדור: משהו לגבי פיל ירוק"). גם בנוגע לשירותה הצבאי של אחותי: הכול אצלי לוטה בערפל. אני לא יודעת מהו 'חץ' (חוץ מכך שזהו שמו של רועה בלגי שהכרתי מזמן), ואיני יודעת מה התרחש שם בבסיס חיל האוויר, מאחורי הקלעים של המדינה.
אז למה אני מספרת לכם את כל זה? כדי לאפשר הקדמה הומוריסטית לסדרה קומית מעניינת, שעלתה בחודש שעבר לצפייה בנטפליקס. סדרה בשם 'חיל החלל', שסוף סוף עשתה לי סדר בעניינים ועזרה לי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת – הציגה לי תמונה, אמנם קומית, אודות פעילותם של חיילים ומפקדים שמשגרים טילים לאוויר – וגם תרמה במובן כלשהו להבנה שלי את תחום ההייטק המסתורי.
'חיל החלל' היא סדרה קומית מבריקה החושפת את העולם שאנו האזרחים הקטנים, לא מכירים. עולם של חישובים, פרבולות, נוסחאות, תוכניות, מזעור נזקים ופתרון משברים – שאת כולם יוצרים בני אדם, שבאופן פרדוקסאלי גם נחלצים לפתור את אותם המצבים – להם גרמו בעצמם. מצב אבסורדי זה הינו לב ליבה של הסדרה ובלתי ניתן להציג את העלילה בצורה אחרת, ללא הפרדוקס המושלם הזה.
'חיל החלל', מבית היוצר של גרג דניאלס וסטיב קארל (שגם מככב בסדרה), מציעה תסריט גאוני וקאסט מרשים של שחקנים, שבדרך כלל מופיעים בקומדיות מהוללות, ביניהם: ג'ון מלקוביץ, בן שוורץ, דיאנה סילברס, ליסה קודרו וטאוני ניוזום. שחקנים מעולים שאסור לפספס בסדרה הספציפית הזאת. העלילה השנונה והמשעשעת (שמהלכה קצת מזכיר את מהלכי 'הבית הלבן' רק אווילית ורצופה בקומדיית טעויות אנינת טעם) מתמקדת בטייס קרב מנוסה ובעל עבר צבאי עשיר, שהיה בטוח כי התפקיד הבא שלו יהיה כמפקד חיל האוויר של ארה"ב. אלא שאז ההחלטה מתבטלת והמפקד המיומן מוצא עצמו בתפקיד פיקודי בכיר בחיל חדש בשם 'חיל החלל', שמטרתו לשגר אסטרונאוטים לירח ולמאדים.
הגילוי המפתיע זורק אותנו יחד עם הדמות הראשית כמה חודשים קדימה, אל הבסיס הסודי שנבנה עבור המשימות שמעבר לאטמוספירה ואל קומדיית מצבים מבריקה, שבה אנו מגלים כיצד עובדים מדענים שמשגרים לוויינים לחלל, כיצד פועלת מערכת צבאית משומנת ואיך כל זה המערך הזה קשור לשליחה של כלבים לחלל ואימון שימפנזים לרתך חתיכות לוויין אחת לשנייה, אחרי חבלה שביצעה רוסיה בלוויין ששוגר. בקיצור, הפרדוקסאליות שבעלילה שמה דגש בעיקר על שאפתנות של מדינות להתקדם הלאה אל מעבר הזמן, אל גילויים חדשים בעוד שבשל פעולות כאלה ואחרות – כאשר העיסוק העיקרי של חיל החלל הוא בתיקון שגיאות שנוצרו על ידי אותם מומחים, שכעת נאלצים למצוא להן פתרון.
'פרויקט חלל' מצחיקה ומלאת הומור, אבל חשוב מכך: היא שופכת אור קומי (ולאו דווקא מציאותי) על מה קורה מאחורי הקלעים בצבאות אמריקה / ישראל / הסינים ושאר צבאות, שתפקידם להוות חוד החנית, בכל הנוגע לפיתוח טילים וחלליות. הסדרה חכמה וכיפית, אבל גם מציגה באור מסקרן את הדרך שעושה המפקד בניווט החיל השישי הדמיוני של ארה"ב – בתוך ספינה אנושית, ואת ניסיונותיו לבצע זאת במינימום נזקים או טעויות (למשל לצלוח שיגור טיל תוך שמירה על שפיותן של לטאות שנמצאות במרחב ועלולות לפתח טראומה כתוצאה מההדף של השיגור).
לסיכום, מבחינתי 'חיל החלל' היא הדבר הטוב הבא, בעיקר בשל ההנאה בצפייה בקבוצת גאונים חדורי מטרה. העלילה שעוסקת באינטליגנציה הבלתי נגמרת של בני האנוש, כמו גם בטיפשות שלהם, בהמצאת תקלות ותיקונן, היא בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להבין את עולם הטכנולוגיה ואת מרחקו מעולמי הצנוע, על אף שגם אני שואפת להגיע לכוכבים בדרכי שלי רצופת הנסורת, הדיו ומקשי המקלדת.
('חיל החלל' עונה 1, נטפליקס)
