יבול שיא
הרפת והחלב
לאמן מחדש את שריר המשפחתיות

לאמן מחדש את שריר המשפחתיות

3 דק' קריאה

שיתוף:

אחרי שנטשנו בחוסר ברירה את הזירה המשפחתית הזו למשך שנה ארוכה, נפרדנו מארוחות השבת והחגים, אירועים, שמחות או טיול רב משתתפים – מסתמנת חזרה כלשהי לשגרה. יש את אלו שמייחלים לחזרה לימי השגרה ויש כאלה שקצת פחות, אפילו קצת חוששים ממנה

היציאה מהסגר השלישי באה לצד הבשורה המשמחת על היקף המתחסנים במעגל ראשון וגם שני, שגדל מיום ליום; ואפשר להגיד ששני אלה מצליחים לצבוע את האופק שלנו במעט אופטימיות משמחת. אני שומעת אנשים שאומרים שהחיסונים מספקים להם ביטחון לחזור לאיזושהי שגרה. יש תקווה והיא מקבלת משמעות הרבה יותר ממשית, לאור העובדה שערב פסח, למשל, מסומן בלוח השנה ועתיד להתרחש ממש בקרוב (בסוף חודש מרץ).

כששיתפתי את תומר, אחד מלקוחותיי הוותיקים, בהתרגשות שלי, הוא נראה הרבה פחות נלהב ממני, והזכיר לי שלא כולנו נמצאים באותה סירה. יש שריר ישן שלמדנו לשכלל לפני יותר משנה, ואי שם התרחקנו מהצורך להשתמש בו – הפסקנו לתרגל את המהלכים שייחודים להתכנסויות המשפחתיות רבות המשתתפים.

"רק זה חסר לי," הוא אמר לי בכנות מלאה, "לשמוע עוד פעם את אשתו של אחי מדברת בשמו. זה בלתי נסבל." כיוון שאני מכירה איך נראים "מאחורי הקלעים" של מערכת היחסים המשפחתית שלו, הבנתי את הרקע לדבריו. הוא סיכם: "השנה הזו הייתה שקטה לכולנו. אולי פשוט נמשיך לאמץ את ההתכנסויות האלה בזום, ונפטור את עצמנו מהתפוצצויות הקבועות?!"

 

לדלג מעל פליטות הפה

השבוע כשחידדתי עיפרון עיניים שנשכח במגירת האיפור שלי למשך חודשים ארוכים, השקעתי לא מעט זמן על מנת להשיבו למצבו הפעיל. זה הזכיר לי מאורע משפחתי אחר מימי טרום הקורונה, שכמעט וניפץ הסכם שערכתי לבני המשפחה.

"יופי, יופי, תמשיך את ההשתלטות שלך על המשק של אבא ואימא," זרקה לאוויר בעוקצנות דניאלה, וכיוונה את דבריה לאח שלה צחי, אחרי שהוא נכנס לעמדת המנגל במקום אביהם. פליטת הפה של דניאלה, שנאמרה ללא מחשבה, קיבלה הד עצום במשרד שלי בשבוע שלאחר מכן.

בתהליך הגישור בין האחים הנחתי שוב על השולחן את סעיפי ההסכם, ההסברים, ההבהרות ועוד. ולצידם הוספתי בנימה אישית עקרונות חשובים, שלדעתי כל אחד ואחת מהם חייב לחזק, כדי לשמור על מערכת יחסים משפחתית טובה. בהמשך שמחתי להתעדכן על כך שהשניים חידדו את הכישורים המשפחתיים – ושמרו על כבוד הדדי ועל רגישות זה כלפי זו.

 


אחרי שהתגעגענו כל כך, אני מאחלת לכולנו שהכיוון האופטימי אכן יצא לפועל, שנוכל שוב לשבת סביב שולחן לארוחות החג – ליהנות מהוויכוחים הקטנים על מקומות הישיבה, לצחוק על התפארות היתר של הגיסה מהתבשיל שהכינה "הכי טוב בעמק" – ולזכור שכל האירועים הקטנטנים האלה הם אלה שמרכיבים את התמונה המשפחתית המלאה


 

מאז מים רבים זרמו בנהר והיום, אחרי שנטשנו בחוסר ברירה את הזירה המשפחתית הזו למשך שנה ארוכה, נפרדנו מארוחות השבת והחגים, אירועים, שמחות או טיול רב משתתפים – מסתמנת חזרה כלשהי לשגרה. על זה חשבתי כשעיפרון העיניים הסתובב במחדד עוד ועוד, ושאלתי את עצמי האם אנחנו באמת מוכנים לכך. האם השריר של מערכות היחסים ישוב לחיים, ויעזור לאנשים לדלג מעל תחושות, כמו; קנאה, קיפוח, פגיעות ורגישות רבה.

 

חיסון נגד "הרגשת המשפחתית"

משרד הבריאות דואג לחסן אותנו על מנת שנוכל לממש את המפגש המשפחתי הפיזי. אבל אף אחד אינו מחסן אותנו מפני "הרגשת המשפחתית" שעשויה לנחות ולהתפשט עלינו, ללא התרעה מוקדמת. הזכרתי לתומר שאין חיסון שיצליח לעשות זאת בשבילנו. העניין תלוי אך ורק במידת המודעות שלנו. "צריך ללבוש שוב את השריון," הוא חזר בחצי חיוך על משפט שנהגתי לומר לבני משפחתו במפגשים שהתקיימו בזמנו במשרדי.

השריון לא צריך לנתק אותנו מהסובבים אותנו, אלא לעזור לנו לדלג מעל אמירות עוקצניות למיניהן, שנפלטו במקרה. אליו אני תמיד מוסיפה תבלינים כמו הומור, כי אין שני לו בהרחקת הסיטואציה המכעיסה לזירה שהיא הרבה יותר קלילה.

תבלין נוסף, הוא היכולת לדפדף את מה שנאמר לעמוד הבא. כי שום דבר אינו נצחי, והשנה הזו לימדה אותנו את השיעור הזה מצוין. לכן, גם הגיסה "המרתיחה" שזרקה בציניות אמירה שגרתית, תשמח אם נדפדף הלאה את המשפט חסר הטקט שהיא אמרה, ופשוט נעבור הלאה.

 

זה מרגש שלא להתרגש

אחרי שהתגעגענו כל כך, אני מאחלת לכולנו שהכיוון האופטימי אכן יצא לפועל, שנוכל שוב לשבת סביב שולחן לארוחות החג – ליהנות מהוויכוחים הקטנים על מקומות הישיבה, לצחוק על התפארות היתר של הגיסה מהתבשיל שהכינה "הכי טוב בעמק", לחייך כשהאח לוקח את מקומו של האב בעמדת המנגל, להתקוטט על תורנות שטיפת הכלים – ולזכור שכל האירועים הקטנטנים האלה הם אלה שמרכיבים את התמונה המשפחתית המלאה. רגעים "מעצבנים" שיכולים להפוך בהינף קל של שינוי נקודת המבט לרגעים "משעשעים".

מאחלת לנו חג פסח משפחתי פנים מול פנים.

 דברים שלא נאמרו בשקט סופם שיאמרו ברעם גדול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
מיזם אינטרנטי חדש, "מחוברים לשימור המקום", משולב בדיווחים מן השטח בזמן אמת, מעשיר ומאתגר, שאליו מוזמנים להצטרף תושבי ההתיישבות הכפרית  אין כמו קיבוצים ומושבים הפזורים על פני הארץ, שהוקמו בזעת אפיים בתחילת ובאמצע המאה
3 דק' קריאה
ריטה זילבר ודליה קרון – שתי הנשים שחלו בסרטן השחלה ועם החלמתן זיהו, שעל מנת להחלים יש ליצור את התנאים הנכונים והטובים ביותר להחלמה וריפוי של אנשים המחלימים מסרטן * מכאן מתחיל סיפור הקמת
7 דק' קריאה
גדעון חרובי מתקן אי דיוקים מסיפור אותו הלילה הארור, ביוני 1948 – הלילה בו נלחמו לוחמי צה"ל מול לוחמי האצ"ל בחוף ויתקין על אוניית "אלטלנה" – וכן אודות שני חללי צה"ל מאותו לילה: יעקב
4 דק' קריאה
מורכב, צנוע, מתחכם או בגובה העיניים. יין יכול להיות יוקרתי וגם עממי ונגיש. נעם פלד דינסטג מרמת יוחנן גילה את העולם הזה דווקא בסופרמרקט  הסיפור שלי עם יין התחיל בילדות, בקבלות שבת בקיבוץ רמת
2 דק' קריאה
מורן מוסט, מומחית בתרבות הנוער במרחב הכפרי, מנפצת את אשליית המוגנות שמאחורי השער הצהוב. איך משפיע אי הציות של המבוגרים לחוקי התנועה בתוך הקיבוץ על תרבות האלכוהול של הנוער ולמה תחושת הביטחון מסוכנת  השיחה
6 דק' קריאה
עמי וואלך (76), בן וחבר משמר העמק, הציג בתערוכות רבות. בעיות בריאות וליקוי שמיעה עזרו לו לפתח סגנון מיוחד בו פיסות מציאות נהפכות לעולם פנימי מופשט נעדר גבולות, בו הוא רואה את הקולות בצבעים 
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן