שורה ראשונה
שומרים. שומרים על מה? קיבוצים אינם מלח הארץ – הם אחד מאבות המזון שלה.
שומר תמיד – שומרים. שומרים על מה?
שומרים. שומרים על מה? שומרים על מי? שומר תמיד שומרים תמיד. אוי למי ששובר שמירה. אוי למי שלא עומד במשמרת. אוי למי שנוטש את משמרתו. לא זוכר שמישהו החתים אותי על טופס שמירת קבע, שמירת תמיד. שומר תמיד היה התחייבות שחייבה אותנו. היה ברור מה נדרש ומה מצופה מאתנו. מה התמורה? איזו תמורה? מי חשב בכלל על תמורה? מי דיבר על תמורה? כמו בתנועה אחרת – גויסנו בעל כורחנו לכל החיים. משורה ישחרר רק ה….
סודות מהמוסד
דיברנו על חוויות וגם על סודות מהמוסד. היושבים בשולחן הסמוך נדרכו בכל פעם ששמעו את מי מאתנו אומר את המלה – מוסד. בשלב מסוים מבטיהם עלינו הפכו תכופים יותר וניכרה על פניהם הבעת פליאה. באיזו רשות ובאיזו סמכות, חשבו מן הסתם, השכנים התוהים, הם מעזים לחשוף כך את סודות המוסד. האם הם לא מחויבים לשמור סוד? בשלב מסוים, אחד מהם לא התאפק ושאל – "הייתם במוסד?" השבנו בחיוב. התפתחה שיחת הא-ודא קטנה, אשר במהלכה אמרנו שהמוסד הוא שמו המקוצר של המוסד החינוכי, שבו התחנכנו ולמדנו לפני שנים רבות. "האמת?" אמר כמגלה סוד, "בשלב מסוים בשיחה שלכם חשבתי שמדובר במוסד לחוסים או למשוגעים".
השטח הגדול בקיבוץ הקטן
אחת התוצאות המוחשיות המובהקות ביותר של ההפרטה בקיבוצים, היא חשיפתם של שטחים גדלים מאוד בתוך "המחנה"; מקומות שבהם נותרו צריפים ובתים ישנים מאוד, איים של קוצים, מראה לא מרנין של עזובה. כאשר דחפורים מפנים את השטח ומיישרים אותו נחשף, במפתיע, גודלו העצום. הכשרת השטח המיועד לבנייה בכלל והתקנת התשתיות הנדרשות לה בפרט, מוכיחים גם עד כמה ישנות ובלתי מספיקות הן התשתיות הקיימות, עד כמה חסרות תשתיות לבנייה מודרנית. מפתיע עד כמה בלתי מנוצלים היו, שנים על שנים, שטחים בקיבוצים, שעמדו ריקים ועזובים והנה הם מתמלאים תשתית, בנייה, זוגות צעירים על ילדיהם. חיים של קיבוץ.
אי נוחות זמנית
בשנים האחרונות מבקשים מחברים בקיבוצים מופרטים סליחה לעתים תכופות. סליחה על אי הנוחות הזמנית הנגרמת בגלל הצורך לסגור כביש פנימי בגלל חפירות, גידור שטח מסוים לצורך בנייה ועוד. אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל מצד שני – עדותו של מי אמינה ונאמנה מעדותו? אעיד אפוא על עצמי: אני מקבל לא רק בהבנה את אי הנוחות הזמנית, אלא בברכה. אני יודע שהזמן הקטן של אי הנוחות יסתיים בתוך זמן קצר וכי הזמן הגדול של הנוחות והרווחה יתחיל בעוד זמן לא רב.
מעשה שהיה באמת
אחד משני המקררים שלנו עומד במרפסת האחורית. באחרונה גילה חתול אפשרות ובעיקר יכולת – התאמן כי תתיכן? – לפתוח במו רגליו את דלת המקפיא. הוא הוציא משם בשר. לאחר שגילה בפעם הראשונה את המטמון הניעה אותו תאוות הבשרים החתולית לנסות זאת מדי יום. אלא שהפעם הראשונה הייתה גם הפעם האחרונה. התקנו מנעול על דלת המקפיא. ימים אחדים לאחר מכן שב החתול ומנסה לפתוח. מעניין מתי הוא יתייאש. האם יודע מי מהמומחים בחתולם, מתי, אם בכלל, יגלה החתול כי מאמצי הסרק העקרים שלו לשווא הם?
המרוץ האנושי למיליון
אין מטרה נעלה וראויה יותר למרוץ למיליון מאשר גיוס המונים של סכום זה בתוך פחות מיממה אחת, יוזמה פרטית מוערכת ומבורכת, לטובת דקלה, אלמנתו של אופיר חסדאי ז"ל, שנורה למוות במה שכונה "ריב על מקום חנייה" והותיר אותה חולה, נכה ומוגבלת ואת שתי בנותיה הנכות חסרות כל. נוכח הגילויים הרבים של הישראלי המכוער – במירכאות ובלעדיהן שהציפו אותנו בימים האחרונים, לרבות מקרי רצח על לא-כלום, מרגש להיווכח שעל רקע הנסיבות הטראגיות מגלה גם הישראלי החומל והיפה את יכולתו להתגייס למען נזקקים.
זריחה ושקיעה
פעם אחת לקחו אותנו לראות זריחה בהרים ופעם אחת- שקיעה בים. זו וזו היו תנועותיה היפות של השמש. אין מראה יפה יותר משמש בוקעת מההר ושוקעת בים. יפה שחשבו עלינו. יפה שדאגו לנו. יפה שהשקיעו בנו, בזריחה ובשקיעה, כדי שניווכח במו עינינו בקסם הבריאה וביופיה.
שורה תחתונה
מי שחושב שבא לציון גואל שיידע, כי גואל עדיין רחוק מאוד מציון.
