יבול שיא
הרפת והחלב
קיבוץ רמת השופט חוגג 80

קיבוץ רמת השופט חוגג את שנתו ה-80

3 דק' קריאה

שיתוף:

קיבוץ רמת השופט חוגג את שנתו ה-80. הקיבוץ, השוכן ברמות מנשה, נוסד ב-2 בנובמבר 1941 ויש בו כיום כ-300 בתי אב

קיבוץ רמת השופט חוגג 80

היו הרבה תוכניות לשנת ה-80, חלקן השתבשו בעקבות הקורונה אך לשני פרויקטים גם הקורונה לא יכלה. האחד הוא תערוכה אינטראקטיבית הנודדת ברחבי הקיבוץ "מסביב לקיבוץ ב-80 שנה", תערוכה שאורגנה לפי נושאים, מבנים ונקודות דרך משמעותיות מקום הקיבוץ ועד היום.

את התערוכה הכינו צוות של נשים חרוצות במשך יותר משנה. ציבור החברים עבר בין שמונה נקודות ברחבי הקיבוץ: בתי הילדים, האולפן, מגרש הכדורסל ועוד ונחשף לסיפורים ההיסטוריים.

פרויקט נוסף לחג המשק היה "חוגגים 80", במסגרתו הוקדשה תערוכת צילומים לחברים ולחברות שחצו את גיל ה-80.

נועם רז ואסתר תורן ראיינו את החברים הוותיקים במסע חייהם וסמנתה קרצמר צילמה כל אחד ואחת מהם במקום משמעותי עבורו. 32 תמונות הוצגו בתערוכה, שבהמשך הוצגה גם באולם האזורי. שניים מהסיפורים מובאים כאן.

דוד שטיגמן, 83

דוד שטיגמן
דוד שטיגמן

נולדתי בגרמניה של לפני המלחמה. שני הוריי לא היו יהודים וכך גם אני, ילד נוצרי בשם דיטר. בשנות ה-30 אחות של אמי התחתנה עם בחור יהודי. במלחמת העולם השנייה אבא גויס לצבא הגרמני. הוא לחם ונפל בשבי הרוסי. שם הוא נפטר בכלא הרוסי.

אמא הייתה חולה וכשהבינה שהמלחמה עומדת להסתיים, ביקשה מאחותה שאם היא לא תוכל לטפל בי בעצמה, האחות תאמץ אותי, בנה היחיד, ותיקח אותי לאן שתלך. אחותה הסכימה ואחרי שאמי נפטרה, היא אימצה אותי כבן.

בשנת 1948, בגיל 12, הגענו לארץ. היינו במחנה עולים בפרדס חנה ומכיוון שלא הייתי יהודי, דודה שלי שאלה אותי אם אני רוצה להיות יהודי. אמרתי לה שכן. בגיל 13 עברתי ברית מילה וככה הפכתי ליהודי.

הרבי נתן לי את השם "דוד".

חבר של המשפחה שהיה בהסתדרות שוחח עם הדודה שלי ויחד הם החליטו שאני חייב להיות בחברה. הייתי בודד. הוא היה פעם ברמת השופט והמליץ לה לשלוח אותי לשם. ככה הגעתי לרמת השופט, לחברת נוער יחד עם יצחק וייסברג ואברהם רמון.

אני גאה שהקמתי יחד עם חנה דורות של יהודים במדינת ישראל, 11 נכדים ו-11 נינים. זה מאוד מרגש אותי. אני מתגעגע מאוד לחנה, שנפטרה לפני שמונה שנים.

הייתה לי כלבת תחש שמאוד אהבתי, סנדי. 14 שנה היא הייתה איתי. לפני חודש וחצי היא נפטרה וזה עדיין מאוד עצוב וקשה לי. היא לא עזבה אותי לרגע. אני מתנחם בכך שבני המשפחה מצאו לי גורת תחש חדשה. מתוקה ממש. חודשיים היא ינקה מאמא שלה וכשנגמלה הגיעה אליי. קראתי לה דייזי והיא מביאה שמחה גדולה לחיי.

אני מאושר שאני עדיין יכול לתפקד כמו שצריך, גם אם אני מקבל עזרה מליריו שמטפלת בי ודואגת לי. פעם רצתי מרתונים, בעיקר יחד עם מירון. היום אני מסתפק בלהצליח לעשות את הדברים הפשוטים.

גאה במשפחה שלי ובילדים שלי. כולם היו שחיינים מצוינים שלמדו לשחות כאן אצלנו בבריכה. אייל אפילו הגיע עד לאולימפיאדות וייצג של ישראל בלוס אנג'לס וסיאול.

רוב השנים עסקתי בתיקונים ואחזקה, חצרן במוסד "הרי אפרים" ובקיבוץ. היום אני בונה כסאות וצעצועים מעץ.

מה התקווה שלי? שכולם יהיו בריאים. זה העיקר, לא?

רחל האס, 80

רחל האס קיבוץ רמת השופט
רחל האס קיבוץ רמת השופט

נולדתי, גדלתי, התבגרתי ועוצבתי בקיבוץ, אותו אהבתי ואוהבת עד היום. בבית האנושי והקהילתי הזה פסעתי בצעדים שונים: לעתים הססניים, לעתים ברורים ומכוונים ולעתים בתנועת ריקוד…

שמחה בחלקי על הנתינה והתרומה שלי לקיבוץ: לחינוך, לתרבות, לוועדות ולהושטת יד לעזרה. יודעת גם להודות על מה שקיבלתי בחזרה (התפתחות מקצועית, הערכה ותודה).

בצעירותי, בלימודי הוראת החינוך הגופני ב"סמינר הקיבוצים", התוודעתי לקשר החזק שבין הגוף לנפש. לימים התחברתי ליוגה ולמדיטציה, שפתחו בפני את השער לעולם עם דגשים חדשים: הקשבה לעצמי ולאחר, פתיחות, קבלה וניסיון להגיע להרמוניה.

יישמתי ערכים אלה כדי לבנות את עצמי וכן להיעזר ביכולות הנ"ל בשיעורים עם ילדים ומבוגרים, כדי להגיע למטרות אותן הצבתי.

לא אסתיר ואומר, שבמקצוע ההוראה, כבחיי הפרטיים ובחיים בכלל, עלו לא מעט שאלות, בעיות והתמודדויות קשות. נעזרתי בכלים שרכשתי, בפעילות גופנית מגוונת, בבני המשפחה הגרעינית והמורחבת, החברות הטובות ולמידה בלתי פוסקת.

הקמנו, מירון ואני, משפחה שהיא הדבר היקר לי ביותר. המשפחה היא מקור חוזק ושמחה עבורי. במשך כל השנים, עד היום, סובבים אותנו הילדים והנכדים.

אנו אוהבים ונהנים מהם, גאים בהם ועוזרים תמיד כמה שיכולים.

בגיל 80 אני יכולה להתרווח ולומר שאמנם תמיד חסרות לי כמה שעות ביממה להכיל את כל רצונותיי ואת הטיולים בטבע (אני קצת איטית…), אבל יש לי זמן, אני רק בת 80. אני חזקה, מפוקחת, מפויסת ובעיקר שמחה עם מה שיש לי.

כשאני יושבת בביתי מול החלון הפתוח, או בגינה, בידי ספר (התחלתי לקרוא בגיל מאוחר, אבל אני מה זה מאושרת בכך) וכוס קפה, זו השעה היפה של היום, מרגיעה ומזמינה המשך חיים בריאים וטובים.

קיבוץ רמת השופט | צילום: שלמה מנדל

תגובה אחת

  1. אשה יפה בפנימיות ובחיצוניות אצילית מורה בחסד ומלאת אהבה ונתינה שפע בריאות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן