ורבנר נולד בווינה ב-1935, עלה עם הוריו ארצה כשהיה בן 3 והגיע לקיבוץ שריד כשהיה בן 17. נתן מילוא, חבר נוסף ב"שלישיה", עלה לארץ מאקוודור והצטרף לקיבוץ במסגרת עליית הנוער, ומנחם ראובני, החבר השלישי, היה "ילד חוץ". השלושה עברו את המסלול המוכר של המוסד החינוכי (בין היתר אצל המורה והמחנך נתן יונתן), שירות צבאי והשתלבות בענפי המשק.
ב-1960 פנה אליהם רכז התרבות של הקיבוץ כמי ששרו פעם במקהלה וביקש מהם להכין שירים למסכת חג סוכות. שני ביצועים מוכרים נכנסו מאוחר יותר לדיסק: "ימין ושמאל" ו"אתן במדבר".
ורבנר הפך לדמות המרכזית בשלישייה, היה אחראי על העיבודים היפים ועל הנגינה בגיטרה. השלישייה גיבשה רפרטואר והחלה להופיע ברחבי הארץ. בין שיריהם המוכרים: "טוב ללכת בדרכים", "דוגית נוסעת", "כאן ביתי אל מול גולן", "פנה הגשם" ועוד
איש הרדיו מאיר הרניק "גילה" את השלישייה ושיבץ אותם בתוכנית הרדיו "מועדון הזמר", כך זכו לפופולריות. על רקע הצמדים והשלישיות של אותה תקופה, בלטו עיבודיו של ורבנר על ההרמוניות העשירות והגשת השירים המוקפדת שלהם.
ורבנר, שהיה גם מלחין, (שירו "ברושים" למילותיו של חיים גורי הגיע למקום השישי בפסטיבל הזמר 1961) עזב את קיבוץ שריד לפני שנים רבות ועבד כטכנאי בגלי צה"ל.
מספר מנחם ראובני (82), כיום חבר מענית: "שלמה היה אדם רב כישרונות במוסיקה, טכנולוגיה ומחשבים. יחד עם חברים נוספים הוא פיתח בזמנו מוט ריסוס חדשני, עליו זכה הצוות משריד בפרס קפלן. במוסיקה הוא היה פנומן. הפליא לנגן על כינור, זמר בעל קול נהדר, וכמובן נגן גיטרה.
לא היה קל לעבוד אתו. שלמה היה פרפקציוניסט, והקפיד על ניקיון של כל צליל. ערב ערב נערכו חזרות, עבודה סיזיפית ובלתי נגמרת, ורק בזכותו הגענו לרמה שהגענו.
לצערי, הוא לא הלך עם הכישרון שלו עד הסוף, היה אדם צנוע. באחת ההקלטות פגשנו את נחצ'ה היימן שאמר לו: "אם היה לי הכישרון שלך, הייתי כובש את העולם". ב-2008 הופענו בבית הנשיא בפני שמעון פרס ונשיא אוסטריה, שהיה בעבר מתנדב בקיבוץ שריד והכיר את שלמה מעבודה במטעים".
ורבנר נפטר ברחובות והוא בן 86.
שלמה ורבנר שלישיית שריד | צילום: דוד (דדה) עינב
