שורה ראשונה – תוצאות הבחירות לכנסת ה-23
תוצאות הבחירות לכנסת ה-23 נודעו כשלושה חודשים, בקירוב, לפני קיומן והנה הן – עיניכם הקוראות עדות – לפניכם: העם מאס בנבחריו!!!
ערכים
השאלה הראשונה של אבא ז"ל, כאשר בישרתי לו שיש לי חברה, הייתה האם היא "בת ערכית". נזכרתי
סדנת השתיקה שלי
בשעתו השתתפתי בסדנת שתיקה. לא בחרתי להשתתף בה. השתתפותי היתה בעל כורחי. היא נכפתה עליי. בגלל צרידות מתמשכת הלכתי לטיפול, כדי לאבחן את הגורמים לה, אצל המורה למוזיקה החביב יצחק דרור מקיבוץ דליה שהכל כינוהו – טוטו. אני לא יודע מה הכשיר אותו לטיפול בצרידות המיתרים אבל היה משהו מרגיע ומרפא בעצם שהייתי במחיצתו. (במאמר מוסגר, שייפתח כאן ועכשיו לזמן קצר – אגיד, כי הוא היה חביב כמעט עד גבול האפשר). יום אחד, במהלכו של אחד הטיפולים, הוא הנחית עליי את הגזרה: יהיה עליי לשתוק שבוע שלם. צום דיבור מוחלט, ללא לגימת לחישות. אתאפק. אתנזר. אצמא ככל שאצמא לדיבור- אסור. וכך, במשך שבעה ימים, הסתובבתי עם פנקס כיס קטן, שבאמצעותו תקשרתי. כתבתי מה שהייתי צריך לבקש. זה הכל. זה היה לפני עידן הטלפונים הניידים. לימים, כשדפדפתי בדפי הפנקס המצהיב, לא האמנתי שכה מעט דיברתי, כלומר כתבתי. בשבוע הזה גיליתי, הלכה למעשה, את סוד הצמצום. האם מגילוי סוד זה הסקתי כי חלק הארי של הדיבורים שאנחנו מדברים בהם את עצמנו לדעת הוא מיותר? לא. לא זו מסקנתי. מה כן? שאפשר להסתפק בהרבה פחות בכל תחום, לרבות בתחום הדיבור, שבו אין גבולות מגבילים ואין מסים מכבידים והמילים נגישות וזמינות 24/7 ובכל זאת, זה היה שבוע קסום, חלומי, לא ייאמן כי ייתכן. אני מקדיש ומייחד את המלים המעטות האלה לטוטו היקר, שהשתיק אותי למשך שבוע ובכך אפשר לי להתוודע אל סוד הצמצום ולהתנסות בו, בשתיקתי.
נטלי
גילוי נאות: אפילו אם אעמוד על בהונותיי, לא אגיע, מכל בחינה שהיא, לקרסוליה של בתי, נטלי. לאחר אחד מהביקורים המתקיימים לעתים, אשר על פי מד הגעגועים ודאי מוצדק לכנותן – רחוקות שלה, היא שיתפה את מי שנמנים עם חבריה וחברותיה ( והם רבים) ברשת ומחוץ לה, בתחושותיה. וכך כתבה: "מי שגר רחוק מההורים, כנראה מכיר את הקסם של הביקורים בבית. אחת לשלושה שבועות אני עושה את הגיחה הזאת מהמרכז אל העמק. אימא כבר למדה לחשב את סופי השבוע שאני מגיעה בהם ואין פעם שהיא לא תתכונן לבואי. מגבות נקיות עם ריח של כביסה של בית, שקיות עמוסות בשקדים ואגוזים, לימונים שנקטפו באותו הבוקר מהעץ ואיזו מתנה קטנה שמחכה לי על מיטת הילדות שלי. ככה מתחיל כל סוף שבוע אצל ההורים. השבוע, הביקור הקבוע הרגיש קצת אחרת. אולי בגלל השבועות המוטרפים שקדמו לו, מלאים בהתחלות חדשות ומרגשות, בשורות משמחות ומשמחות פחות. ואולי, כי פשוט, התגעגעתי. והרגע הזה, שנתפס בעדשת המצלמה שלי בריצה הבוקר (תמונה מקסימה של חיטה צומחת שוב) הזכיר לי שגם אחרי ימים גשומים, כשסערה מאיימת להציף את הלב, גם אחרי אותם ימים – תמיד תגיע השמש. יום חדש מתחיל עם מנה גדושה של שקט, חיבוק אוהב של בית ואוכל של אימא בקופסאות, אני לגמרי מוכנה לשבוע חדש. ברוכה הבאה שמש. חיכיתי לך ". מה אפשר להגיד אחרי מלים כאלה, כאשר המלים נעתקות, חוץ מאשר להזיל דמעה?
שטיפת מוח
תלמידים משכבה ט' בבית הספק הטכנולוגי של רשת אמי"ת בבר אילן, שמעו באחרונה הרצאה, שבה טען המרצה שכדור הארץ אינו עגול אלא שטוח. המרצה היה בוגר בית הספר ומי שמזוהה מאוד עם התיאוריה ומקדם אותה בפלטפורמות שונות. התופעה הזאת מוכיחה, לפחות לי, כי שטיפת מוח יכולה להיעשות גם, אולי בעיקר, בטכניקה ובטכנולוגיה של ניקוי יבש.
פינת הילדים
המון המון זמן, כמעט כמעט שעתיים
דיברנו, גלי ואני, ובבת אחת ושתיים.
אמרנו אחת לשנייה בדיוק באותו זמן
שהסוף תמיד מגיע כשהוא לא מוזמן.
שורה תחתונה
בבחירות הבאות, שתי המפלגות הגדולות עלולות להיענש על יד מי שלא יבחרו בהן ומצבן יהיה שווה בשווה: זבנג-זבנג…
