קיבוץ רשאי לקזז מתוך "חלוקת רווחים" לחבריו כספים שנדרשים כדי להשלים גרעון אקטוארי שנוצר בקרן פנסייה של חבר. כך פסק השופט אברהם אברהם, מבית המשפט המחוזי בנצרת, בעירעור שהגיש קיבוץ מרום גולן על פסיקת בית משפט השלום בטבריה ששלל את זכות הקיזוז של של הקיבוץ.
מרום גולן ביקש לחלק בין חבריו רווחים שהופקו בשנה מסויימת. אחד החברים קיבל הודעה על סכום זכאותו ברווחים, אך הכספים הועברו לקרן הפנסיה שלו ולא אל החבר עצמו. הקיבוץ פעל כך כדי להשלים גרעון בקרן הפנסיה של החבר, שנוצר כתוצאה ממשיכת כספים שביצע החבר מקרן הפנסיה.
החבר, באמצעות עו"ד סמדר ויינברג, ביקש לחייב את הקיבוץ להעביר לו כספים אלה, אך הקיבוץ, באמצעות עורכת הדין ניצן טבנקין (קופרשמיט את גולדשטיין ושות'), טען שלפי "תקנון הפנסיה" של הקיבוץ הוא רשאי להשתמש בכספים אלה לכיסוי הגירעון שיצר החבר. הקיבוץ הסביר כי אם לא יכוסה הגירעון, יהיה על הקיבוץ להשלים מכיסו את הפנסיה שתגיע למשיב בעת שיגיע לגיל פרישה, בהתאם לחובתו לפי הדין.
תקנות הערבות ההדדית
תקנות הערבות ההדדית, הסביר השופט, מחייבות את הקיבוץ להבטיח לחבריו את סכום הגמלה הפנסיונית ("פנסיית רשם"). כדי לקיים חובה זו, יכול הקיבוץ לקבוע הסדרים שונים עם החברים, כפי שקבע "תקנון הפנסיה" של מרום גולן. החבר מחוייב, בשנות העבודה שלו, להפריש כספים ממשכורתו לקרן פנסיה (לצד חלקו של המעסיק), כדי שבבוא העת יוכל ליהנות מכספי הפנסיה.
ב"תקנון הפנסייה" של הקיבוץ נקבע, ש"באחריות הקיבוץ והחבר לדאוג באופן שוטף להפקדות הפנסיוניות", והקיבוץ יכול "לחייב בכל דרך העומדת לרשותו כי גובה ההפקדה המינימאלית האישית של כל חבר יבטיח צבירת פנסיית מטרה מלאה".
לפי "תקנות הערבות הדדית", הבהיר השופט, הקיבוץ מחויב להשלים את החסר עד כדי "סכום הגמלה הפנסיונית" (40% מהשכר הממוצע במשק). התקנון נתן לקיבוץ זכות לפעול אם החבר אינו מפקיד לקרן סכומים בשיעור הנדרש או גם אם הוא כן מפריש כספים לקרן ולאחר מכן מושך אותם.
משכך, פסק השופט כי יש לקיבוץ זכות לקזז כספים מתוך סכומים המגיעים מהקיבוץ לחבר, כגון כספי חלוקת רווחים, ולהעביר אותם לקרן הפנסיה, כדי להשלים (לפי חשבון אקטוארי) את הגירעון הפנסיוני שיצרו המשיכות של החבר, ולהבטיח בכך את תשלום הגימלה המינימלית בהגיע החבר לגיל פרישה.
איך מטפלים בחוב פנסיוני
הערה חשובה, הוסיף השופט, שראוי שתעמוד בפני מנהלי הפנסיה בקיבוצים: חובת הקיבוץ לספק את צרכיו של החבר (תשלום הגימלה) היא "הוראה קוגנטית" (שלא ניתן להתנות עליה). הקיבוץ אינו מופטר מלספק בעתיד את צרכיו של החבר שיגיע לגיל פרישה, גם אם בעבר נהג החבר בחוסר אחריות או בפזיזות ולא הפקיד כספים. הקיבוץ מחויב לצרכיו של החבר, וגם אם תקנון הפנסיה קובע שבעתיד יוכל הקיבוץ לקזז מסכום הגימלה אותו ישלם לחבר סכומים שמשך בעבר החבר מקרן הפנסיה – אין ודאות שהוראה זו תהיה תקפה.
השופט דחה את טענת החבר (שהתקבלה בבית משפט השלום), כי משקיבל החבר הודעה מהקיבוץ בדבר זכאותו לכספים הם נהיו לקניינו של החבר.
השופט אימץ את טענת פרקליטת הקיבוץ, שזכותו של החבר בכספי הרווחים שהוחלט על חלוקתם היא זכות שמקורה ב"דיני החיובים" (זכות אובליגטורית, חוזית), וכל עוד לא נמסרו הכספים לחבר, אין הוא בעליהם (אין לו זכות קניין בהם), אלא רק בעל הזכות לקבלם.
לשון אחרת: זהו חוב של הקיבוץ לחבריו ומחוב זה ניתן לקזז חוב של החבר לקיבוץ. זכותו של החבר בכספים אפוא כפופה לכוח שניתן לקיבוץ ב"תקנון הפנסיה", לקזז מתוך כספים אלה על מנת להעביר לקרן הפנסיה.
סוף דבר, השופט קיבל את ערעור הקיבוץ, דחה את תביעתו של החבר, וחייב אותו לשלם לקיבוץ 10,000 שקלים שכ"ט עו"ד.
הונאה שוללת זכאות לפיצוי פיטורין
איך מטפלים בחוב פנסיוני, תמונה: באדיבות המצולמת
