יבול שיא
הרפת והחלב
רשת החשמל

האם באמת כל מרחבי הקרקע הענקיים שבנגב זמינים לפריסת תשתיות PV?

2 דק' קריאה

שיתוף:

מרבית השטחים בנגב הינם באחריות משרד הביטחון (שטחי אש) ורט"ג (שמורות טבע) ולטענת ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגבכמיליון דונם שבאחריותם כלל אינם מנוצלים

מדינת ישראל הציבה יעד לפיו נגיע ל-30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות – בעיקר במערכות פוטו-וולטאיות עד לשנת 2030. 10 שנים זה זמן קצר יחסית, בהתחשב בקצב שבו מוקמים פרויקטים במדינה, אחרי שעברו את כל האישורים ואת משוכות הרגולציה. חישוב שנעשה במשרד האנרגיה מעלה כי מדינת ישראל תזדקק לשטח של לפחות 180 אלף מ"ר PV כדי לעמוד ביעד הנ"ל וברור לכולם ששטחים כאלה נרחבים מצויים בעיקר בנגב ופחות בגליל ובטח שלא במרכז הארץ. זאת בהנחה שרוב שטחי ה-PV יוקמו על שטחים פתוחים.

פנינו לערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב, שהינה המועצה הכי גדולה במדינה מבחינת השטח (לא באוכלוסיה). למעשה, באחריות רמת הנגב כ-60% משטחה של מדינת ישראל. זה המון קרקע אבל האם באמת כל מרחבי הקרקע הענקיים שבנגב זמינים לפריסת תשתיות PV?

 

ערן, בזמנו אמר שמוליק ריפמן ז"ל, כי למרות שנראה שהנגב מלא בשטח, לכל שטח בנגב יש ייעוד ואין עודף שטח. האם להערכתך יהיה מספיק שטח להקמת שטחים פוטו-וולטאיים בנגב?

דורון: "שמוליק צדק מאוד ומה שהוא אמר על השטחים בנגב נכון גם היום וביתר שאת. הלחצים על השטחים ברמת הנגב הם כל כך גדולים ועל כל דונם אדמה יש פה לחצים, אם זה של משרד הביטחון, אם זה של רשות הטבע והגנים, אם זה לחצים שאנחנו רוצים ויוזמים לפיתוח החקלאות, ההתיישבות, התיירות והתעשיה ברמת הנגב. זה יכול לבוא גם לטובת תשתיות לאומיות, למשל חברת חשמל ועוד, אבל הגורמים העיקריים המשפיעים פה הם משרד הביטחון ורשות הטבע והגנים כמובן, כי רוב השטחים בנגב באחריותם. בגלל שבשטחיהם לא ניתן לעשות פרויקטים כאלה – אז ישר הולכים על משבצות השטחים הפתוחים של החקלאים.

"עכשיו, אין לנו בעיה לעשות את זה אבל יש בעיית קווי הולכה ואתה לא יכול לעשות את כל השדות הסולאריים רק על שטחים חקלאיים. צריכים להקים גם בשטחי אש לא מנוצלים ואחרים. יש פה אירוע מורכב וכרגיל – המדינה הולכת על איפה שקל להקים ועל חשבון ההתיישבות הקיימת. אני שוב אומר, אם זה משרת את ההתיישבות הקיימת ברמת הנגב אנחנו בעד אבל לא במקומות שאינם משרתים את ההתיישבות. יש מקומות רבים שהולכים על תחנות כוח גדולות של מאות מגה-ואטים, דבר שבדרך כלל בא על חשבון השטחים הפתוחים והכסף לצערי הולך לעסקים הגדולים, לחברות הקבלניות הגדולות ולא מגיע בסופו של יום למשתמש הקצה, לאיזה מושבניק או קיבוצניק, לתושבים שלנו.

"שדות פוטו-וולטאיים לא מייצרים מקומות עבודה, ה-PV לא מייצר שום תעסוקה! הוא מייצר רנטה למי שמשכיר את השטח ולמי שיזם אבל הוא לא מייצר מקומות עבודה ואני אומר עוד פעם – במקומות מסוימים זה מאוד טוב לנו, ואם זה נותן פרנסה לחקלאים או להתיישבות מרוחקת זה בסדר – הבעיה שבמקרים רבים זה לא מה שקורה בשטח. לכן אנחנו בדיעה, שלפני שישר הולכים על השטחים הפתוחים יש לייצר בשטחים המופרים ממילא על ידי משרד הביטחון. אני מדבר על סדר גודל של מיליון דונם בנגב שהם שטחים שאינם מנוצלים, שטחים נטושים – מיליון דונם שבהם אפשר היה לעשות סולארי ולצערנו זה לא קורה."

 

מומחים אומרים שנזדקק ל-10% משטח הנגב.

"בסדר, אם הולכים על השטח הקיים, כלומר, אם מוותרים מראש ולא הולכים על שטחי אש ושטחים בשמורות טבע – אתה לא יכול להגיע לזה!"

 

כלומר, רק שיתוף של כל הגורמים המחזיקים בשטח יביא ליעד שמכוונים אליו.

"נכון מאוד. גם משרד הביטחון וכמובן רשות שמורות הטבע יתנגדו ללקיחת שטחים משלהם ל-PV. אני אומר לכולם יש מקום אבל בסוף, בסוף, בסוף – ההתיישבות היא זאת שמשלמת את המחיר וזה לא צריך להיות כך. כולם צריכים לעשות וויתור ואגב, הוויתור שלהם לא יהיה גדול, יחסית לשטח שנמצא באחריותם."

לכל כתבות אופק ירוק לחצו כאן 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן