יבול שיא
הרפת והחלב
A9R7uvcpk 1vcyiad akk

ההורים שלי סגרו את הרפת

2 דק' קריאה

שיתוף:

יעל ברמן – פורסם ברשתות החברתיות –12.1.2019 כפר ביאליק

ההורים שלי סגרו את הרפת.
ההורים שלי, שהכירו דרך הרפתות של הסבים והסבתות שלי, שהמשיכו את בניית הרפת בעצמם, שעבדו לאורך השנים לבד, הם ולא מלאך, הם ולא שרף, הם ולא תאילנדי.

הרפת שנולדנו לתוכה, שלמדנו לשרוך סינרים ולנעול מגפיים בזכותה, שבילינו שעות משחק ועבודה, בה ומסביבה. הרפת שבה קפצתי מגובה בפעם הראשונה, מהחבילות במתבן. הרפת שבזכותה הייתי יוצאת מבית הספר לאיזה שבוע בכל אביב, כי עושים תחמיץ. הרפת שבזכותה הכרנו את עארף, יאסין ופואד מגיל אפס, ואפילו רציתי להיות ‘שופליסטה’ כמותם. הרפת שבנתה לנו לו”ז ארוחות – שונה מרוב המשפחות. הרפת שלימדה אותנו טעמים שונים כמו חלב היישר מהפרה, או תערובת.

ההורים שלי סגרו את הרפת.
הרפת שהיתה מקור גאווה כשבאו לבקר מהגן או מבית הספר וכשחברים או קרובי משפחה ‘עירניקים’ היו מגיעים לראות פרות. הרפת שהייתה מקור לכעסים, כשלא באו לראות אותי בטקס, כי צריך להישאר לחלוב. הרפת שהייתה מקור שמחה והשתאות כשנולדים עגלות או עגלים קטנים. ועצב כשמתים. הרפת שעוררה דאגה רבה בתקופות של גניבות. הרפת, שגידלה אצלי אשמה, על זה שלא למדתי לחלוב, וכשרציתי, כבר הרגשתי שמאוחר מדי לבקש ורק עשיתי עבודות של מסביב. הרפת שעוררה אשמה על כך שבחרתי בחינוך או שלא מצאתי בן זוג רפתן. הרפת, שהייתה נדבך נוסף באידיאולוגיה, במלחמות צדק, בשיחות על דת ו/או מדינה.

אז והיום. דובה ואני טועמות את התערובת לוודא שהיא טעימה לפרות.

 

 

 

 

 

 

 

ההורים שלי סגרו את הרפת.
הרפת שאפשרה לנו רגעים של ביחד, כשסבא וסבתא עוד היו יכולים לחלוב. או כשהיה צריך להעביר עגלות לתא אחר. או כשהיה צריך לנסוע לשדה. הרפת שהוציאה מאיתנו יצירתיות בכל תהלוכת שבועות. הרפת שסיפקה הרבה רגעי עניין, גם כשהצלחנו לטוס ביחד לחו”ל. גם שם, מעבר לים, תמיד היו ביקורים ברפתות, ואפילו לינה באחת.

והרפת זה מה שהם מכירים. הם גדלו לתוכה, המשיכו לטפח אותה, להשקיע בה, לזכות בפרסים על עמלם היומיומי, הקשה. יום-יום שמתחיל מוקדם מאד בבוקר ומסתיים מאוחר. יום-יום. עשרים וארבע שבע, יום-יום שיוצאים אליו באהבה רבה גם כשחולים, גם אם נמאס, גם כשחג. יום-יום שמלווה כבר שנים רבות בגזרות שונות ומשונות מהמדינה.

הגזרות מהמדינה הפכו רבות כל כך. המושב שינה פניו. והקמטים, בפנים ובגוף כבר נותנים את אותותיהם. ההורים שלי סגרו את הרפת.
זה עצוב לי מסיבות רבות אך בעיקר, כי אני מי שאני בזכותם. בזכות אמא ואבא שלי שגידלו אותי “בתוך הרפת” או בפרדס, או בשדה.
קשה לי לדמיין חיים אחרים, עבורי ובטח שעבורם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תערוכת יומנים ויזואליים של נשות בארי כחלק מתערוכה לציון שנה לטבח *תמונה ראשית: פרח פילו מבארי לצד עבודותיה. בשבת השחורה חדרו מחבלים לביתה של פרח בת ה-75 והתבצרו בו. רק בראשון לפנות בוקר הגיעו
< 1 דק' קריאה
אין אפילו גרם אחד של הבדל מהותי בין להיות אדם מאמין ואיש השומר הצעיר, אומר גיל זמיר, שמקיים אורח חיים דתי בקיבוץ העירוני רות גיל זמיר הוא חבר קיבוץ רות, קיבוץ עירוני של תנועת
6 דק' קריאה
למה כשמישהו מת אנחנו הופכים חלקות קרקע טובות למדבר צחיח של אבן מעובדת ומתה במקום לטעת עץ פרי על כל נפטר? הדי בן עמר מעדיף את הדרך האורגנית היינו לפני שבוע, חניה זוגתי-לחיים-ארוכים ואני,
4 דק' קריאה
מבית הקברות בבארי רואים את השדות מערבה ובימים צלולים גם קו כחול רחוק של ים. עמדנו בלי צפירה, בלי שקראו לנו לעמוד. עמדנו בשקט וזכרנו את כולם על הגגיום ראשון. זאת אומרת, לא יום
3 דק' קריאה
תושבי קיבוץ כפר עזה יעברו בקרוב ליישוב זמני בקיבוץ רוחמה תושבי קהילת כפר עזה יקלטו בחודש הקרוב בשכונת כפר עזה שנבנתה עבורם בקיבוץ רוחמה.במסגרת המעבר נבנו 179 מבני דיור וכן 12 מבני ציבור ובהם
< 1 דק' קריאה
הוא אומר שהמטרה של התנועה היא להחזיר את אנשי הקיבוצים הביתה, לצד הטיפול גם במי שבחרו לעזוב, וחושב שהיה הכרחי להוביל את החיבור של מרצ והעבודה למרות הביקורת על זיהוי התנועה עם השמאל בלבד.
7 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן