"הבונים דרור" ותדמית התנועה הקיבוצית בתפוצות: מה שלא רואים מכאן

הבמשך כמעט שבעים שנה, "הבונים דרור" היא תנועת אחות של הנוער העובד והלומד (הנוע"ל) בארץ. בשנות ה-90, עקב השינויים מרחיקי הלכת בארץ בכלל ובתנועה הקיבוצית בפרט, פסקה עליתם של המגשימים מהבונים דרור לקיבוצים. חל משבר רעיוני ב"הבונים דרור",  בפרט בארצות דוברי האנגלית. בצר להם, פנו מנהיגי "הבונים דרור" מאנגליה למחנכים בתנועה הקיבוצית אשר הכירו, בבקשה לעצה. אלה יעצו להם לפנות אל הנוער הנוע"ל לסיוע.  בתקופה זו, כבר החלה הנוע"ל לפעול בכיוון של הגשמה בקומונות עירוניות – תהליך אשר הביא ליסוד תנועת "דרור ישראל" ב-2006.   מהלך השתלבותם של מגשימי "הבונים דרור" במפעלי הנוע"ל ומחנות העולים, הביא להתחדשות עליית מגשימים – בפרט מארצות דוברי אנגלית.  התכניות החינוכיות של "הבונים דרור" בארץ והמשרד של העולמי של "הבונים דרור", עברו לידיים של בוגרי התנועה אשר הגשימו. רובם נהיו חברי "דרור ישראל".  בוגרים אלה גם  הקימו עמותה, "החלוץ", בשנת 2003, על מנת לגבות את הפעילות שלהם.

ב-2015, עקב אירוע נקודתי באחת התכניות של תנועת "הבונים דרור" בארץ, החליטה מזכירות התנועה הקיבוצית להדיח את הצוות של בוגרי "הבונים דרור" (כעת, חברי "דרור ישראל") ממשרדה העולמי של התנועה באפעל.  במקום הצוות  של בוגרי "הבונים דרור" שיבצה מזכירות התנועה הקיבוצית צוות משלה, חברים ללא קשר עם "הבונים דרור".  מהלך זה היה גם על רקע מתח גובר בין מנהיגות "דרור ישראל" ומזכירות התנועה הקיבוצית.
מגשימי "הבונים דרור", כעת חברי דרור ישראל,  המשיכו לעמוד בקשר עם תנועות האם שלהם – בפרט בצפון אמריקה. אנגליה ואוסטרליה.   הדבר היה לצנינים בעיני מזכירות התנועה הקיבוצית.  אך תנועות הנוער בתפוצות הן אוטונומיות. הן העדיפו להמשיך את הקשר שלהם עם בוגריהם באמצעות עמותת "החלוץ".

בינואר 2019 כפתה מזכירות התנועה הקיבוצית הסכם על הנוע"ל/דרור ישראל. על הנוע"ל/דרור ישראל לנתק כל קשר חינוכי עם תנועת האחות שלהם, "הבונים דרור", בתפוצות. הסיבה שנתנה מזכירות התנועה הקיבוצית:   התערבות הנוע"ל/דרור ישראל בענייני תנועת "הבונים דרור" העולמית. בכך היה מעשה של דיסאינפורמציה.  ״ההתערבות״ (קרי: המשך מעורבות חינוכית) הייתה של בוגרי "הבונים דרור", כעת חברי דרור ישראל, בקשר עם תנועות האם שלהם.  כאמור, "הבונים דרור" עולמי היה (והינו) צוות מטעם מזכירות התנועה הקיבוצית. אך בכך הגדישה מזכירות התנועה הקיבוצית את הסאה. ההסכם האומלל עורר  סערה גם בארץ וגם בתפוצות. בארץ, עוררה החלטת המזכירות להקפיא את תקציב הנוע"ל כ״עונש״ בגין הקשר החינוכי עם הבונים דרור בתפוצות, מורת רוח אצל רבים בתנועה הקיבוצית.  מזכירי תנועה לשעבר וחברים אחרים מחו נמרצות  נגד החלטת המזכירות.  אך כאן התגובה בתפוצות, והשפעת המעשה על תדמית התנועה שם עסקינן.

המבוכה בתפוצות

במפעלי דרור ישראל העירוניים.  בארץ, מגשימים אלה נהיים חברי דרור ישראל.  מאבקי השליטה אשר חוללה המזכירות הנוכחית של התנועה הקיבוצית מתפרשים כמאבקי סרק  בתפוצות.  הם אינם  רלוונטיים וממש מזיקים ל"הבונים דרור". אחרי שתיקה של כמה שנים, המזכירויות בתפוצות התחילו להתעמת עם מזכירות התנועה הקיבוצית.

הפנס שהמזכירות מנחיתה על תדמית התנועה הוא על כולנו, חברי התנועה הקיבוצית. ואם אנחנו כלל איננו יודעים מה המזכירות עושה, ואין זעקה – הלא זה עוד יותר גרוע.  איזה מין תנועה זאת – מנוהלת על ידי מנהלים קצרי רואי ציוני מסוג זה. ואיזה מין ציבור אדיש הוא שעובר על זה בלי ציוץ. חשוב להבין מיהם החוגים שמזכירות התנועה שלנו מרחיקה. במקרו, מדובר בבוגרי הבונים בתפוצות לדורותיהם.  בקהילות רבות הם נשארו "משפחה", דור שני ודור שלישי. אוסטרליה דוגמה מובהקת.  הם נשארו מחויבים לזהות יהודית-ציונית  על פי הבנתם.  הם נשארו מחויבים לערכים של צדק חברתי  כולל תמיכה באלה בישראל השותפים לעולם ערכי זה.

אך לא בכך תם העניין. בקריירה אישית, רבים מימשו אותה בקהילה היהודית – מנהלי פדרציות של הקהילה, מורים במערכת החינוך הקהילתי. רבים נכנסו לעולם האקדמי – בפרט מדעי חברה ומדעי היהדות. הבונים תרם רבות לעיצוב השקפת עולמם. בארה"ב במיוחד יש לכך גם ביטוי פוליטי. ברמה ארצית, לא רק תמיכה במפלגה הדמוקרטית אלא באגף היותר שמאלני שלה.  במוסדות הקהילה היהודית, הם בין מובילי ג'יי סטרית (J-Street): פרו-ישראלי, בעד שלום, בעד ישראל כבית לאומי של עם ישראל, בעד שתי מדינות לשני עמים.    הם עמוד השדרה של "עמנו", תנועת העבודה הציונית בצפון אמריקה.

ציבור זה של בוגרי הבונים עבר תהליך. ראשית: 1977 המהפך הפוליטי בארץ, עליית הימין לשלטון. שנית:קריסת האידיאלים (כפי שהם הבינו אותם גם אם לא הגשימו אותם), בתוך התנועה הקיבוצית. היותר מתוחכמים, התאכזבו אך הבינו כי בפועל, התנועה הקיבוצית עברה מסוציאליזם לסוציאל-דמוקרטיה – בדומה למפלגת עבודה עצמה. עם זאת, נהנתה התנועה הקיבוצית מהילה מסוימת – בגלל עברה, בגלל ההשוואה בין הקיבוצים, לרבות המתחדשים,  והמתרחש  בחברה הישראלית בכללותה.

בביקורים שלי בחו"ל ב-30 שנים האחרונות, יכולתי להסביר את המתרחש.  האמנתי (ועדיין מאמין) כי בפוטנציה, החברה הקיבוצית יכולה להיות, אולי חייבת להיות, תנועה של קהילות ייעוד. אך בתחום של יחסי התנועה הקיבוצית ויהדות  התפוצות, מזכירות התנועה טרפה את כל הקלפים. בוגרי התנועה, בפרט בעולם דוברי האנגלית, הוכו בתדהמה פעמיים.

ראשית, עצם מעשה האיוולת החינוכית של המזכירות, בדרישתה לניתוק  קשרים בין "הבונים דרור" ותנועת האחות שלה, הנוע"ל אינו  ניתן לעיכול. בעיני מביטים  מרחוק, התנהלות מזכירות התנועה כלפי "הבונים דרור" היא מעשה הזוי. מעבר לכך – אוהדינו אינם  מבינים כיצד יכולה מזכירות התנועה לפעול, בעיניהם בניגוד למחויבות ציונית בסיסית,  וזאת בלי שחברי הקיבוצים מתעוררים לאיוולת.  איוולת חינוכית ואיוולת ציונית גם יחד. על אף הצהרות פה ושם – התנועה אינה תנועה. כעת היא ארגון של אגודות שיתופיות קואופרטיביות – מי פחות מי יותר. מתוך שיקולים זרים, היא מבקשת לקרוע את הקשר החינוכי והציוני בין תנועות הנוער האוטונומיות בתפוצות ותנועות הנוער הכחולות כאן בארץ. וחברי הקיבוצים מקבלים זאת כדבר שולי. לא מעניין אותם.

ביוני, קיימתי ביקור משפחתי בוונקובר, קנדה.  שם הצטרפתי לתנועת הבונים לפני קרוב לשבעים שנה. בשנים האחרונות עלו בוגרי התנועה, בנים של בני דורי, למפעלי תנועות הבוגרים.  ההורים אינם מבינים את התנהלותה של מזכירות  התנועה הקיבוצית כלפי בניהם ובנותיהם  המגשימים. נבצר מבינתם כיצד תנועה – תנועה, כביכול –  מרשה להנהלתה כך לנהוג. וכאשר נתבקשתי להסביר, בפעם הראשונה בחיים שלי, התביישתי להיות חבר בתנועה הקיבוצית.

ד"ר מיכאל לבני, קיבוץ לוטן