מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר קורא לראש הממשלה להקים בדחיפות את מנהלת שיקום יישובי עוטף עזה. על הזעקות לעזרה מחברי הקיבוצים שנכבשו, התגייסות הקיבוצים לקליטת המפונים והדרך הארוכה לשיקום הקהילות שנפגעו
מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר נפגש בראשון עם משה אדרי שמונה לעמוד בראש מנהלת שיקום קיבוצי מערב הנגב. לאחר פגישתם גילו השניים כי ראש הממשלה חזר בו מכוונתו להקים מנהלת שתרכז את עבודת השיקום.
"אני קורא לראש הממשלה נתניהו להפסיק לעשות פוליטיקה על גב הניצולים ולהקים בדחיפות את מנהלת שיקום יישובי עוטף עזה. השיהוי פוגע באלפי מפונים ובהנעת תהליך השיקום שכל כך חיוני לכולם" מסר מאיר. "כולנו באירוע הקשה ביותר שחוותה המדינה, מאות נרצחו, רבים נלקחו בשבי, אלפים רבים פונו והממשלה עוסקת בפוליטיקה קטנה וצינית".
מאיר הוסיף: "נדהמתי מכך שבעיצומה של פגישת עבודה ראשונה שקיימתי עם משה אדרי, שהחל לפעול כראש המנהלת מטעמו של ראש הממשלה, כבר יצאו דיווחים על הדחתו מהתפקיד החשוב כל כך עקב שיקולים פוליטיים. אני המום מהתנהלות הממשלה. מדובר בבזיון. מחדל רודף מחדל. השיקולים הזרים הללו הם משחק ציני מחליא מצד אלה שהפקירו את אלפי תושבי יישובי הנגב המערבי.
אנחנו דורשים את הפעלתה המידיית של מנהלת שיקום בהנהגת אנשי ביצוע ראויים, שיידעו לשקם ולא להחריב".
ראיתי שהחברים שלי נעלמים מהטלפון אחד אחרי השני
השבוע שלפני התקפת הטרור הרצחנית של חמאס על קיבוצי עוטף עזה, היה מבחינת ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, שבוע של שמחה והתרוממות רוח בכל הנוגע לקיבוצי העוטף. ביום שישי שקדם לאותו שבוע הוא השתתף בערב עליז ושמח שהתקיים בכפר עזה בהשתתפות חברים מבית השיטה. החיבור בין שני הקיבוצים נולד מיד לאחר מבצע צוק איתן שבו רוב חברי וילדי כפר עזה התפנו מהקיבוץ, ועם שובם חיכתה להם הפתעה בדמות פיקניק על הדשא וערב שירה וריקודים שארגנו אנשי בית השיטה. מאז נשמרה מסורת האירוח בין הקיבוצים. ב-7 באוקטובר, שהפך לשבת השחורה, היה צריך להיחגג חג ה-70 לעליה על הקרקע של נחל עוז, ויום קודם חגגו בבארי ברוב עם 77 שנים לעליה על הקרקע במסגרת 11 הנקודות.
"קיבוצי הגדר בעוטף היו בשיא הפריחה של כל הזמנים", מציין מאיר, "וככה אנחנו מגיעים ליום שבת, 6.30 בבוקר, כשמתחילה מתקפת הטילים והרקטות, ואני מקבל הודעה מפעיל בתנועה, יניב הגי מהמטה השיתופי, חבר בארי, שיש מחבלים בתוך הקיבוץ. זה היה בשלב מוקדם יחסית. בהמשך קיבלנו בווטסאפים קריאות לעזרה בכמה נושאים מכמה קיבוצים, ולא היה למי לפנות, לא היה עם מי לדבר, והתסכול היה עצום. מהדיווחים של יניב ושל חברים מקיבוצים אחרים, הבנתי את תמונת המצב. הבנתי מה קורה, וראיתי שהחברים שלי נעלמים מהטלפון אחד אחרי השני. לאט לאט פיסות המידע התחברו לתמונה ברורה יותר. התברר שלא מדובר בקיבוץ אחד אלא בקיבוצים רבים לאורך הגדר, ושזו לא חדירה לקיבוצים אלא כיבוש של מספר קיבוצים. מהרגע הזה החרדה הייתה עצומה, וחוסר האונים עוד יותר".
מה מצב הקיבוצים שבוע אחרי המתקפה?
"הספקתי עד היום לעבור ב-18 קהילות ואני בדרך אל ה-19. המצב הוא מאוד קשה. יש שונות גדולה גם באופי של הקיבוצים וגם ברמת הפגיעה, אבל צריך להבין שמי שישב 10, 20 וגם 30 שעות בממ"ד, גם אם לא היו מחבלים אצלו ביישוב, זו טראומה אמיתית שכולם נחשפים לה. הקהילות המפונות נקלטו בכמה מקומות. המארחים הקולטים עושים מעל ומעבר. מורידים בשבילן את השמיים. חברי הקיבוצים המפונים אסירי תודה לציבור האזרחי שקלט אותם, גם לבתי המלון והאכסניות, גם לקיבוצים, וגם לאזרחים שתורמים להם ציוד ואוכל וכל מה שחסר להם. גם אנחנו, התנועה הקיבוצית, עומדים איתם בקשר שוטף באמצעות מוקד החירום שלנו, ומשתדלים להשלים להם את כל מחסורם. אבל זה ברמה של אספקת הצרכים הכי בסיסיים בטווח אפס. מבחינת המחשבות לטווח הארוך יותר, יש מעט מאוד קיבוצים שאומרים בביטחון שהם יחזרו למקומם כשהמלחמה תיגמר. זה לא המצב. המצב הוא שיש שני תנאים מינימליים לחידוש ההתיישבות ביישובי הגדר: הראשון, שלא יהיה חמאס מהצד השני של הגדר. השני, שהממשלה תיקח אחריות מלאה להחזרת המצב לקדמותו, בלי טריקים, בלי שטיקים, בלי מס רכוש, בלי הערכות שמאי ובלי קשקושים. פשוט לצאת לעבוד. לאחר ששני התנאים האלו יבשילו, והקיבוצים יעברו שלב של החלמה קהילתית, רק אז נתחיל להתקדם לקראת שיקום חבל הארץ הזה".
פליטים בארצם
חלק מהקיבוצים הצליחו לבלום את המחבלים מכניסה לקיבוץ ולהבריח אותם, ובהם לא תהיה בעיה של בנייה חדשה ושיקום הריסות המבנים. לרובם הצליחו המחבלים להיכנס, לגרום לאבדות בנפש וחטיפת בני ערובה, ולהותיר הרס וחורבן פיזי של המבנים והתשתיות. אני שואל את ניר מאיר איך מתמודדים עם תחושת חברי קיבוצים כמו בארי וכפר עזה, שהיו מבוססים כלכלית ותורמים לחברה הישראלית הן במשאבים כספיים והן בפעולות אישיות, ועכשיו הפכו לפליטים בארצם. "זה מאוד קשה כמובן", הוא אומר, "בשיחות איתם מתגלה שיש שונות בין הקיבוצים גם בנקודה הזאת, והיא לא קשורה רק ברמת הפגיעה הפיזית או הנפשית. אין שני קיבוצים שהם אותו דבר. כל קהילה מתמודדת בדרך שלה, וזה יהיה מסע ארוך. מדינת ישראל עברה אפוקליפסה שכמותה היא לא חוותה אף פעם, התנועה הקיבוצית עברה טרגדיה, אבל מי שעמד בחזית הטרגדיה זה מספר יחסית מצומצם של קיבוצים שעולמם חרב עליהם בכל הממדים. להגיד עכשיו מה יהיה? זה מוקדם מדי".
יש צעדים שכבר נעשים של תכנון בנייה בקיבוצים למרות שזה רק שבוע אחרי והמלחמה נמצאת בעיצומה?
"כן. הקמנו צוות בנושא היום שאחרי בראשות הדס דניאלי ילין, ובמקביל גם המדינה התחילה להתארגן. קיימתי פגישה עם משה אדרי, יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, שיהיה הפרויקטור של מה שהממשלה קוראת תכנית התקומה של החבל, וממה שהתרשמתי המדינה תיקח אחריות על התכנון, הבניה והשיקום, למרות שכעת אנחנו שומעים שיש שרים שמנסים לבטל את המינוי שלו כדי להציל שם איש שלהם. השיקולים הזרים הללו הם משחק ציני מחליא מצד אלה שהפקירו את אלפי תושבי יישובי הנגב המערבי. המדינה צריכה לקחת באופן מיידי אחריות על השיקום ולעשות זאת בתיאום איתנו ועם חברי הקיבוץ. חברי הקיבוץ הם בעליו של הקיבוץ, הם אלו שיקבעו, אם, איך ובאיזה היקף הקיבוץ ישוקם, והם ואנחנו ניקח אחריות להשלים את מספר החברים אם יהיה בזה צורך. הרעיון של כל מיני גרעינים מהימין שמעבירים מסרים שהם יאכלסו את חבל הארץ הזה, לא יקום ולא יהיה. זה לא יקרה".
עננת דאגה
מה לגבי הנעדרים והחטופים מהקיבוצים?
"קודם כל, בעיית הנעדרים היא קשה מאוד. גם במקום שבו זיהו חלל באופן ודאי, משרד הדתות לא מאשר להכריז עליו ככזה. מבחינתו עד שאין זיהוי ברמות המחמירות שלו, כולם מוגדרים עדיין כנעדרים. ואז הפער בין מספר הנעדרים לבין מספר החללים הידועים לנו הוא עצום. נוצר מצב של בוקה ומבולקה. יש חללים מוכרים, יש נעדרים שהם כנראה חללים, ויש חטופים שאיש לא יודע מה גורלם, והמספרים הם גדולים. נוסף לטראומה ולפוסט טראומה, יש פה חוסר ודאות מטלטל ועננת דאגה אין סופית שמרחפת מעל כולנו. זה מאד קשה".
יש גם קולות שקוראים להכות בחמאס מבלי להתחשב במצב החטופים.
"אנחנו מצפים מממשלת ישראל שתחזיר את החטופים הביתה. כמה מהחטופים הם חברי ובני קיבוצים? אף אחד לא יודע, ואני בטח לא יודע".
מאיר משבח את אנשי מוקד החירום שהתנועה הקיבוצית הפעילה החל מהיום הראשון של המלחמה. "ברגעים הראשונים כששום מערכת לא תפקדה, אנחנו היינו שם כדי לספק פתרונות בעזרת הרבה מאוד מתנדבים חברי קיבוצים שהתגייסו לעזרת המוקד הזה. השתדלנו לתת תשובה לכל סוגיה שהוצבה בפנינו, והייתה בתחום האזרחי. אנחנו הנחנו, וכך הסתבר, שלמועצות האזוריות ייקח זמן להתעשת ולהתארגן, למרות שזה בדרך כלל התפקיד שלהן. עכשיו המקל מתחיל לעבור לאט לאט מאיתנו אליהן, וטוב שכך. חשוב לנו שהמוקד שלנו נמצא בקשר הדוק גם עם המועצות האזוריות".
המוקד צריך לטפל גם במפונים מקיבוצי הצפון.
"נכון. בלי שהרגשנו מתחיל לנו עוד אירוע ביטחוני בצפון, וגם שם יש מפונים שצריך לארח, וזה מתחיל להיות גדול עלינו מבחינת המספרים והכמויות. יש היום כ-100 קיבוצים שמארחים, וזה על גבול קצה היכולת שלנו. בכל זאת, נעשה הכל על מנת לארח בצורה הטובה ביותר, את הקהילות מהצפון שנמצאות במצוקה כל כך איומה שקשה לתאר אותה".
תהליך שיקום ארוך
לסיום הריאיון ניר מאיר מבקש לחדד את המסר הנוסך מעט אופטימיות, של הקמת מנהלת השיקום בראשות משה אדרי שתתחיל לעבוד לאחר אישור הקמתה בהחלטת מחליטים של ממשלת ישראל. "חלק מהקיבוצים עוד לא נמצאים במקום הנפשי שמאפשר להם בכלל לחשוב על זה, אבל מתחילים לעבוד גם על הטווח הבינוני וגם על הטווח הארוך. בטווח הבינוני, שבו הקהילות ייצאו מבתי המלון אבל לא יוכלו לחזור לקיבוצים, התכנית היא לייצר זיווגים בין קיבוץ חזק שיש לו נניח תשתית של כפר נופש, ויוסיפו לו קרוונים או קרווילות בהתאם לצורך, לבין קהילה קיבוצית שתעבור אליו עד שהשיקום הפיזי יושלם, ומה שיותר חשוב, השיקום הנפשי יושלם, ואפשר יהיה לחזור למקומו הקבוע של הקיבוץ. זה לא ייעשה בעת ובעונה אחת בכל המקומות. זה מאד שונה מקיבוץ לקיבוץ. כל אחד יתקדם בתהליך על פי מצבו ורצון חבריו. נכון לרגע זה כל הקיבוצים אומרים שהם לא חוזרים למקומם הקודם. אני מקווה שלאחר שימולאו התנאים שהצבנו לממשלת ישראל אז יהיה על מה לדבר. חשוב לי להודות לכל עם ישראל בכלל ולכל חברי התנועה הקיבוצית בפרט, שמתגייסים ברצון לכל משימה ולכל מטלה המוצבת בפניהם על ידי מוקד החירום של התנועה. המוקד ימשיך לתת פתרונות בשורה של נושאים, עד שהמועצות האזוריות ייקחו פיקוד מלא".
