ועדות הקבלה בקיבוצים, מכשיר מיון גזעני?

באקורד הסיום שלה כמנהיגת מרצ, ביצעה זהבה גלאון פיגוע בתומכי מרצ בקיבוצים

בעקבות  "הגעוואלד האחרון" 

בשישי בבוקר, כל שישי בבוקר, אני יורד לנקודת חלוקת עיתוני סוף השבוע אצלנו, ליד בית גיל הזהב, לאסוף את עיתון "הארץ" עליו אני מנוי. בבית אני שולף את העיתון מעטיפת הפלסטיק בה הוא מגיע, ועובר עליו ברפרוף, קודם על עמודי החדשות והפרשנות ואחר כך על המוסף. כך עשיתי גם בשישי שעבר. הכתבה המרכזית במוסף האחרון היא ריאיון פרידה עם מנהיגת מרצ, זהבה גלאון, ריאיון שמעטר גם את שער המוסף תחת הכותרת "הגעוואלד האחרון". במעבר המרפרף שלי על המוסף, צדה את עיני תמונה צבעונית גדולה של האסי בניר דוד, אותה בחר העורך להציג במרכז הכתבה עם גלאון. בתמונה נראה מפגין במימי הנחל נושא שלט גדול: "האסי הוא נחלת הכלל", ומתחתיה הוצמד ציטוט מדברי המרואיינת, ציטוט שהקפיץ לי את הפיוזים. נחזור אליו בהמשך.  

על מה היא מכה על חטא? 

גלאון מודה שהיא לא צפתה את המפלה של מרצ בבחירות האחרונות, והריאיון שזור בתיאורים ציוריים של  תחושותיה הקשות כשהתוצאות התבררו לה: "בא לי למות", "הייתי בשוק", "התחיל לי כאב חד בלב שאני מרגישה עד עכשיו", "כאילו סכין ננעצה לי בלב ועד היום לא יצאה משם" ועוד. מי אשם במה שקרה למרצ? יאיר לפיד. מה שהוריד את מרצ מתחת לאחוז החסימה, הייתה הקריאה של לפיד ושל בכירים ב"יש עתיד" להצביע למפלגה הגדולה בגוש. "ברגע שלפיד שיחרר את השד מהבקבוק  אי אפשר היה להחזיר אותו פנימה". על מה היא עצמה מכה על חטא? למשל על זה: "אנחנו, אני, לא עידכנו את העמדה שלנו. המשכנו לדקלם את אותו דקלום, שצריך לסיים את הכיבוש, אבל איך בדיוק? לא נתנו פתרונות עדכניים, אולי אין". וגם על זה: "במשך הרבה שנים האמנתי בכל לבי שצריכה להיות מפלגה יהודית-ערבית. אבל בנקודת הזמן הזו לא נראה לי שיש לזה היתכנות. משני הצדדים אין נכונות. אני אומרת את זה בצער".  

בורות ופופוליזם 

ועכשיו לציטוט שהקפיץ לי את הפיוזים, זה שמופיע מתחת לתמונה באסי. גם הוא שייך לדברים שגלאון מתחרטת עליהם. "בואו נגיד לתומכים שלנו בקיבוצים, שחוק ועדות הקבלה הוא חוק גזעני. אנחנו רוצים לבנות שמאל חדש שיכלול גם שותפים שונים מהפסיפס של החברה? אז אי אפשר להתעלם מהדברים האלה. גם את המאבק על נחל האסי גלגלנו מעלינו. זו הייתה טעות".  

האמירה הזו של גלאון, היא שילוב מכעיס של בורות ופופוליזם. כשגלאון פונה לתומכי מרצ בקיבוצים וטוענת שחוק ועדות הקבלה הוא גזעני, היא למעשה מקבלת את הקביעה, שוועדות הקבלה משמשות בין היתר אמצעי לדילול הצטרפות יוצאי עדות המזרח לקיבוצים. שקר וכזב. זו אחת טענות הנבזיות המושמעות כדי להסית נגד הקיבוצים,  ובמקום להסתייג ממנה, גלאון מאמצת אותה אל חיקה הדואב. אוכלוסיית הקיבוצים היום הטרוגנית, יש בה יוצאי מערב ומזרח, אשכנזים שנשואים לספרדיות וספרדים שנשואים לאשכנזיות, ילדים שהוריהם שייכים לכל עדות ישראל, וכל מי שטוען שמנסים לשמר בקיבוצים בדרך כזו או אחרת את הרוב האשכנזי, מדבר מתוך בורות או רשעות או שניהם גם יחד. יתרה מזאת – לחברים חדשים שנקלטים בקיבוץ, יש זכויות וחובות שהחברות מקנה להם, הם צריכים לבנות בית על כל הכרוך בכך, צריך להסביר להם במה מדובר, צריך לבדוק אתם ענייני התפרנסות, פנסיה, ביטוח סיעודי וכיו"ב, ישנה דרך אחרת לעשות את זה שלא באמצעות ועדת קבלה? יש לגלאון הצעה אחרת? סקרנים לשמוע. 

זה מה שיש למנהיגת המפלגה להגיד לבוחריה בקיבוצים בריאיון סיכום שלה? 

מקוממת גם הטענה שלה לגבי האסי. ההחלטה שקיבל בית המשפט באוגוסט בשנה שעברה, שמצד אחד הכירה בזכות הציבור לגישה אל הנחל ומצד שני הכירה גם בזכותם של חברי הקיבוץ לקיים שגרת חיים סבירה, והורתה  למדינה לגבש הסדר תכנוני שיאזן בין הזכויות הללו, היא החלטה טובה ונכונה. בעקבותיה פתוח לציבור חלק מהאסי העובר בקיבוץ, החוף הירוק, ונמנעת כניסה חופשית של הציבור לשאר חלקי הקיבוץ. בית המשפט קצב למדינה שנה וחצי לגבש את ההסדר הראוי, וזו מסתיימת בערך בעוד שלושה חודשים. כשגלאון אומרת "גם את המאבק על האסי גלגלנו מעלינו", אני שומע ממנה את האמירה –  אם היינו מתייצבים לצדם של הבית-שאנים במאבק הזה, יכול להיות שיותר תושבים מהפריפריה היו מתחברים למרצ ואולי מצביעים עבורה בבחירות האחרונות. התובנה שלי היא אחרת לגמרי – מרצ עשתה בכנסת האחרונה כבוד אדיר למגזר הערבי (שר ושני חברי כנסת), אבל המגזר לא החזיר לה כבוד בבחירות, ("הציבור הערבי הצביע למרצ במספרים מאוד מועטים", אומרת גלאון בריאיון). כך היה קורה אם מרצ הייתה מחליטה לתמוך במאבק של הקבוצה מבית שאן בנושא האסי. גם אם הייתה מרצ מציבה תושב בית שאן בחמישייה הראשונה ברשימה שלה לכנסת והנהגת המפלגה הייתה מצטלמת מחובקת אתו במימי האסי, מניפים שלטים בסגנון "האסי הוא של כולנו", תושבי בית שאן היו ממשיכים להצביע ליכוד, ש"ס והציונות הדתית. (בבחירות האחרונות  בבית שאן -47.8 אחוז מחל, 25 אחוז ש"ס, 16 אחוז ציונות דתית). יש למרצ אלפי תומכים נאמנים בתנועה הקיבוצית, זה מה שיש למנהיגת המפלגה להגיד להם בריאיון סיכום שלה? 

גלאון נכשלה עם מרצ. מיכאלי נכשלה עם העבודה. צריך משהו חדש, אחר.