יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2022 09 28 122750

חשבון נפש

4 דק' קריאה

שיתוף:

מה מזהם את הים חוץ מפלסטיק ואיך קשור אגזוז שנפל ליום הכיפורים? הדי בן עמר (לא) מבקש סליחה

לרגל יום הכיפורים הקדימו עורכותיו החביבות של עיתון זה ושלחו אל כל הכותבים הקבועים בו שאלון לרגל היום הקדוש הזה – קדוש לחלק מהנוכחים, לפחות, הגם שאני נאלץ להודות שאינני נמנה עליהם – והתבקשנו לענות עליו. 

על כן חשבתי, למה שלא אנצל את ההזדמנות ואביא את תשובותיי בהרחבה לקוראיו הקבועים של הטור שלי, וזה אכן מה שאני עושה עכשיו. 

אלא שבפתח הדברים רציתי להבהיר משהו בעניין יום כיפור ואני: 

"דרך ארץ קדמה לתורה", אמרו חכמינו זכרם לברכה, וגם הוסיפו עוד ואמרו: "מצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום", והינה אני מוצא עצמי מסכים איתם ואיני חולק עליהם כלל וכלל. לא זו בלבד, אלא שמשתדל אני בכל יום מימות השנה לקיים מצוות דרך-ארץ ולשמור על כבודו של כל אדם באשר הוא, למעט במקרה של אדם שאינו מקפיד על כבודם של אחרים. 

הלז יכול לקפוץ לי, כמו שאמרו חז"ל. 

ומכיוון שבכל השנה אני משתדל לשמור על מצוות שבין אדם לחברו, אני מרשה לעצמי ביום הכיפורים יום אחד של מנוחה, ולא לעשות חשבון לאף אחד. 

מכיוון שממילא אי אפשר לי לצאת ביום הכיפורים מהבית ולנסוע לאנשהו, מקום שבו אוכל לפגוש אנשים אחרים ולהעליב אותם ולבייש אותם בפומבי, אני עושה את זה בפייסבוק, וכך יוצא ידי חובתי. זאת, לעומת חובשי כיפה מסוגים שונים ויהודים יקרים אחרים, שבמשך כל השנה משוכנעים שיהודים הם עם סגולה, וזרע כהנים, ועל כן כל שאר העמים נחותים לעומתם, ובהם ערבים וגויים שונים ובמיוחד גויים מסוג עובדים זרים, וגם להט"בים ורפורמים וכל מי שאינו חושב כמותם, ועל כן הם באמת זקוקים, אותם יהודים יקרים, ליום הכיפורים כדי למרק את חטאיהם. 

ים של חטאים 

את חטאיהם הם ממרקים בין השאר בהשלכתם לים, במצווה הנקראת "תשליך", ועל כן לא מספיק שהים מלא בפלסטיק וסלי-פוליאתילן חד-פעמיים בכמויות אדירות מכל הסופרמרקטים שבעולם, וגם מזוהם בשאריות זפת ודלקים שונים מאוניות כבדות ומפעלי תעשייה, עוד הוא צריך, הים הזה, לשאת בתוכו את כל הזיהום של החטאים שהללו מזדכים עליהם בתוכו ומשליכים אותם אל בין גליו, ואחר כך אנחנו מתפלאים שהים נראה כמו שהוא נראה והדגים מתים?! 

וגם הם מוסיפים פשע על חטא ומניפים תרנגול כפרות מעל ראשם באכזריות רבה, ושוחטים אותו למען היפטר מחטאיהם, וליבי ליבי על התרנגול הזה, חיבה של אחים לצרה יש ביני ובינו, מאחר שבשאר ימות השנה יש לי הרגשה שאני עצמי סוג של תרנגול כפרות שאותו הם מניפים מעל ראשם כדי להיפטר מחטאים כמו לימודי ליבה ועול פרנסה, ורק לשחוט אותי פיזית אחרי ההנפה לא קרה עדיין. 

ישתבח שמו על כך! 

חוזר בתשובות 

ולהלן השאלון שנשלח ותשובותיי: 

אתה צם? אפשר לכתוב למה לא/למה כן. 

בהחלט צם, אבל באורח חלקי – אני מקיים את החלק של הצום שבו אוכלים את הסעודה המפסקת, כי מבחינתי כל תירוץ לארוחה חגיגית שאפשר לאכול בה כמו חזיר משום התירוץ הזה שאתה עומד בפני צום ארוך ורעב מתיש, תירוץ שיש בו כדי לשדרג את התיאבון ולהמריץ את פעילות האצטומכא והמעיים, הוא מבורך.  

אצטומכא היא קיבה בלשון חז"ל, ואני זוכר שבילדותי קראתי שוב ושוב את הספר "טיל אוילנשפיגל", על הלץ התעלולן הידוע, וטיל אוילנשפיגל סעד את ליבו לעתים מזומנות בארוחות מענגות, ומילא את האצטומכא שלו שוב ושוב ואף פעם לא את קיבתו, ועל כן מאז בכל פעם שאני פוגש במילה אצטומכא מתעורר בי רעב גדול. 

ואין לאדם כמו סעודה מפסקת לפני צום כדי למלא כדת וכדין את אצטומכתו! 

ויש רק בעיה סמנטית קלה במונח "סעודה מפסקת" כי אצלי היא לא ממש נפסקת עד צאת שלושה כוכבים בשמיים בערב שלמחרת, אבל למה להתעסק בקטנות? 

יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור? 

חשבתי לגייס לעניין זה סיפור מסוים שאירע לי במלחמת יום הכיפורים, בה הייתי חייל סדיר, אבל במחשבה שנייה חשבתי שמה שקרה לי כמה שנים מאוחר יותר הרבה יותר מיוחד. ומה שקרה לי אז היה זה: לקראת יום הכיפורים החלטנו אני וידידה שהתגוררה איתי בעת ההיא לנצל את חופשת יום הכיפורים ולנסוע להעביר את הצום בפינה נסתרת על שפת הכנרת, מקום שבו נהיה לבד ועל כן נוכל גם לרחוץ בעירום לרגל המועד הקדוש הזה, מפני שבגדים, כידוע, כרוכים בחטא כלפי כבשים נותנות צמר, וכלפי שיחי כותנה הנקטפים באיבם, וכלפי חיות שעורן נפשט לצורך ייצור נעליים, ועל כן אין כמו רחצה בעירום כדי להזדכך על החטאים הללו ואפילו לקיים באותה הזדמנות מצוות תשליך, מאחר שעל שפת ים כנרת היינו. 

אלא מאי? שבשעה מסוימת ביום המוחרת נמאס לנו מכל השקט הזה, והחלטנו לצאת לדרכנו חזרה הביתה כשהשמש עדיין ברום השמיים ויום הכיפורים עדיין כאן. 

היינו אמורים לחצות את עפולה בדרכנו חזרה, ועל כן החלטנו שניסע באיטיות רבה ובמנוע מוחרש, כדי שלא למשוך תשומת לב, לא של המלאך גבריאל הצופה בנו מעל ולא של נערים מעפולה שממתינים בצד הכביש ואבנים בידיהם, למקרה שיעברו על פניהם חוטאים כמונו שנוסעים ביום הקדוש. 

אבל התברר לנו שלמרות הכול יש אלוהים!  

כשיצאנו מסבך השיחים שבגדת הכנרת, המכונית בה נסענו מסוג סובארו GSR כפולת קרבוראטורים ונמוכת גחון, התחככה בסלע בולט וצינור המפלט הקרוי בלעז "אגזוז" נשאר שוכב שם, והמכונית נסעה בלעדיו. 

אני לא יודע אם שמעתם מימיכם מנוע של מכונית שאין לה צינור מפלט שמשתיק את הקולות – הוא נשמע כמו הכלאה בין מכונית מירוץ, טרקטור זחלי ומפציץ בוכנה ממלחמת העולם השנייה. בקיצור – רעש איום ששומעים אותו ממרחק של קילומטרים כשהמכונית מתקרבת, שלא לדבר על שובל העשן שמסגיר את מקומו של הטרקטור הסילוני הזה. 

עד היום נזכרים זקני עפולה איך היו ילדים אז, כשאת העיר חצתה מכונית-שעשוע לקליעה למטרה שכנראה העירייה סדרה להם להשליך עליה אבנים ולהפיג את השעמום של יום הכיפורים, או אולי סתם היה זה נס משמיים, ויש האומרים שאולי אפילו השטן בכבודו ובעצמו נהג במכונית ההיא! 

ממי אתה צריך לבקש סליחה?  

כידוע לקוראיו הקבועים של טור זה, אני נוהג לכתוב בפייסבוק את דעותיי ורגשותיי ותחושותיי לגבי אירועים שונים המתרחשים בחיי ובחיי האומה בכלל, וקורה מעת לעת שמי מקוראיי נעלב ורגשותיו נפגעים, והגם שאני משוכנע שהיעלבות והיפגעות ורחמים עצמיים הם עניין של בחירה, למרות זאת אני מקפיד לפרסם ביום הכיפורים מדי שנה את ההתנצלות הבאה: 

"לקראת יום הכיפורים רציתי להתנצל בפני כל מי שעדיין לא פגעתי בו השנה בסטטוס בפייסבוק, בוואטסאפ או סתם בשיחה בעל פה (ועכשיו גם בטור בעיתון!) – כנראה שלא הייתם שווים אפילו את זה". 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*תמונה ראשית: מאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי ירקות כל יום אני נדהם מחדש מהרעיונות ההזויים של המשרד. הבעיה היא לא שינוי שם כזה או אחר, הבעיה היא מה עושים עם משרד שאיבד את דרכו
הנהלת האגודה אישרה את מינויו של טל יפת (44), מקיבוץ רגבים לתפקיד מנכ"ל "החקלאית".  טל נכנס לתפקידו באופן רשמי ב-17 במרץ. בתפקידו האחרון ניהל טל את הפעילות העסקית של המושב השיתופי מי עמי. בחזקתו
< 1 דק' קריאה
משרד החקלאות יגיש בימים הקרובים הצעת מחליטים לאישור הממשלה לגיבוש תכנית לאומית לביטחון מזון שתכלול גיבוש יעדים לאספקת המזון לכלל האוכלוסייה שר החקלאות, ח"כ אבי דיכטר: "מדובר במהלך חסר תקדים, אנחנו, במשרד החקלאות, מובילים תהליך
< 1 דק' קריאה
הגברת גליה: " אז הם נכנסו למקלטים, התעצבנו ממה שראו, פנו אליך בטענות ואז הנושא היה צף. כשנגמר הבלגן הביטחוני הנושא שוב נעלם מתחת לשטיח – אין לאנשים זמן, אין להם כוח, כן ביום
ב-7.10 יצאה יעל ופתחה את כל המקלטים במושב נהלל, בדקה מה מצבם והובילה לטיפול, שיהיו כשירים ומוכנים במידה ויהיה צורך לשהות בהם * יעל אלון שפירא היא ד"ר לרפואה סינית ונציגת "מעברים בעמק" בנהלל,
9 דק' קריאה
הזמרת שולה חן, ילידת נהלל, הופתעה לגלות שהשיר שלה "בוא הביתה" מופץ כמביע תחינה לשחרור החטופים מעזה * בראיון לעדינה בר-אל היא מעלה זיכרונות מילדותה ונעוריה בנהלל ומן השירות בלהקת הנח"ל ומספרת על הקריירה
9 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן