השם צ'ארלס דארווין מוכר לכם, אני מניח.
דארווין מוכר בכינוי "אבי תורת האבולוציה", הגם שהיו לפחות עוד שני חוקרים ומדענים בני זמנו שהגיעו לאותן תובנות ומסקנות במקביל אליו. אבל דארווין, שהבין שהוא עלול לאבד את זכות הראשונים על התיאוריה של האבולוציה והברירה הטבעית, מיהר לפרסם את ספרו "מוצא המינים", שבשמו המלא נקרא: "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, או השתמרותם של גזעים מועדפים במאבק לחיים", וזכה בתהילה לעולמי עולמים.
על קצה המזלג, התיאוריה מסבירה שאורגניזמים על פני כדור הארץ נמצאים במלחמת הישרדות תמידית אל מול אורגניזמים אחרים על משאבים טבעיים (ובימינו גם לא טבעיים). במאבק זה מי שמותאם יותר לסביבתו, כמו גם מותאם יותר למאבק בין האורגניזמים השונים, שורד. בהישרדותו הוא מעביר את הגנים שלו לדור הבא אחריו, וכך מדור לדור, ממוטציה למוטציה, מהתפתחות להתפתחות ומשינויים גנטיים לשינויים גנטיים, הולכים ומשתכללים מאגרי הגנים של כל דור.
וכך בדרך של ברירה שדארווין קורא לה "טבעית", הגנים משתבחים.
המונח "טבעית" בא לציין שאין כאן התערבות של יד אלוהית או כוח עליון כלשהו, אלא היא השתלשלו טבעית של ההתפתחות.
"אפשר להגיד בלשון משל ומליצה שבכל יום ויום ובכל שעה ובכל חלקי תבל בוחן הבירור הטבעי את השינויים הקלים ביותר, פוסל את הגרועים ומצרף את הטובים. פועל לאיטו בלי שחשים בו בכל רגע ובכל מקום, שהזדמנות באה לידו, כדי לשפר כל יציר אורגני ביחסיו עם התנאים האורגניים והבלתי אורגניים של החיים". (מוצא המינים, פרק רביעי: "הבירור הטבעי או השארת המסוגלים ביותר")
התיאוריה של דארווין גם הראתה שמוצא המינים מאב קדמון משותף, שממנו התפצלו והתפתחו במהלך מיליוני ומיליארדי שנים עד למגוון העצום של אורגניזמים ובעלי חיים הקיים היום על פני הכדור, מגוון שאותו הגזע האנושי מקפיד להכחיד אט-אט.
בניגוד לטעות נפוצה, דארווין לא טען מעולם שמוצא האדם מהקוף, אלא שהאדם והקוף מוצאם מאב קדמון משותף – תיאוריה שממצאים ארכיאולוגיים, אנתרופולוגיים ופלאונטולוגיים מוכיחים ומאששים כיום.
עדיפות לטיפשות
בניגוד לתיאוריה של דארווין, וכפי שכבר טענתי לא פעם בטור זה, מסתבר שהגזע האנושי נותן במסגרת הברירה הטבעית עדיפות ברורה לתכונת הטיפשות, אם בוחנים כמה היא נפוצה בקרב האורגניזם הזה. במסגרת טיפשות זו, הגישה מדינת טנסי שבארצות הברית כתב אישום בשנת 1925 נגד ג'ון תומאס סקופס, מורה בבית-הספר, שלימד את תלמידיו את תורת האבולוציה של דארווין, דבר שהוצא מחוץ לחוק במדינת טנסי באותה שנה. המשפט נגד המורה סקופס נקרא בשם הפופולרי "משפט הקופים", משום הטענה הפופולרית והלא-נכונה, כאמור, כאילו טען דארווין שמוצא האדם מהקוף. סקופס נמצא אשם ונדון לשלם קנס כספי, שבוטל מאוחר יותר בערכאת ערעור, אבל רק בשנת 1967 פסל בית המשפט העליון של ארצות הברית את החוק.
מכיוון שהברירה הטבעית לפי דארווין מטרתה להשביח את מאגר הגנים של האורגניזמים, ובמקרה שלנו – להשביח את מאגר הגנים האנושי, הוחלט בידי עמותת מתנדבים בשם "אגודת פרס דארווין" לתת פרס לאנשים שתרמו להשבחת המין האנושי על ידי שהביאו לכך שהגנים שלהם עצמם ייכחדו ולא יעברו לדור המשך.
הפרס נקרא "פרס דארווין".
למען הסר ספק אני מציין כאן שוב – פרס דארווין ניתן לאנשים שבטיפשותם הכחידו את עצמם או את יכולתם להעביר את הגנים שלהם לדור הבא, ועל ידי כך תרמו להשבחת מאגר הגנים האנושי.
והמקום הראשון הולך ל…
אני יודע שכל אחד מאתנו מכיר הרבה אנשים שלא פעם עלה בדעתו: "וואו! מה יהיה על הגזע האנושי אם האיש או האישה האלה יפיצו את הגנים שלהם??? לאן נגיע???" אבל פרס דארווין מדבר על המקרים שבהם אנשים כאלה באמת נקטו צעד מעשי והביאו להכחדת האפשרות שלהם להפיץ את הגנים שלהם הלאה, ועל כך אין ספק שהאנושות אסירת תודה להם.
ולהלן מספר דוגמאות לזוכי פרס דארווין:
- בשנת 1999 עברה ישראל כדרכה לשעון קיץ בהגיע האביב. ברשות הפלסטינית התנגדו למעבר זה, בין אם בגלל בעיית שעת הקריאה הראשונה במסגדים, ובין אם מסיבת התנגדות פוליטית באורח כולל. אי לכך, רבים ברשות הפלסטינית המשיכו להתנהל בשעון חורף. בין אלו היו זוג מחבלים, שאמור היה להסיע במכוניתם מטען נפץ שהופעל על ידי שעון. יצרן המטען, שהרכיב ונתן להם אותו, כיוון את הפעלתו לשעה 05:30 – לפי שעון ישראל, שהייתה מקום היעד להפעלתו. ושעון ישראל, כזכור, היה שעון קיץ. אלא שהמחבלים שבמכונית עדיין החזיקו בשעונם בשעון חורף. בשעה 04:30 לפי שעונם הייתה להם עוד שעה עד הפיצוץ, אלא שהמטען כאמור היה מכוון לפי שעון קיץ, שבו השעה כבר הייתה 05:30, והמטען התפוצץ כשהמחבלים איתו במכונית. הם זכו לפרס דארווין ולהנצחה בכל אתרי דארווין המוכרים.
- מחבל ממוצא עיראקי שלח בארצות הברית מעטפת נפץ אבל לא הדביק עליה מספיק בולים. המעטפה חזרה לשולח והוא פתח אותה. לאנושות נחסך מאגר הגנים שלו.
- אחד המקרים הידועים בפרס דארווין: צלם שקפץ ממטוס כדי לצלם צנחנים, אבל ברוב התלהבותו מהאירוע שכח לקשור מצנח לעצמו.
- עיתונאי אמריקאי רצה לכתוב כתבה על חיי ההומלסים בארצות הברית מתוך יידע וניסיון אישיים. הוא קפא בלילה למוות. כנראה שגם כדי להיות הומלס צריך לדעת איך. הוא לא זכה בפוליצר אבל לפחות זכה בפרס דארווין.
- בחור צ'כי ניסה לפתוח רימון צבאי בעזרת דיסק חשמלי – הרימון אכן נפתח, אבל לא בדרך שהבחור תכנן אותה. שאריותיו זכו בפרס המכובד.
- שודד אמריקאי החליט לשדוד חנות נשק. בחנות היו באותה עת 11 קונים. הוא נכנס וירה שתי יריות באוויר וצעק: "כולם להרים ידיים!" בגופתו נמצאו בניתוח שלאחר המוות כדורים מחמישה אקדחים שונים. הוא מוכר כפושע שזכה במקום הראשון לפושעים בפרס דארווין היוקרתי.
אבל הזוכים הגדולים מכולם, לדעתי, הם אלה:
שמעתי על מדינה מסוימת, לא ברור איזוהי, אי שם במזרח התיכון, שכבר שנים, 20 שנה לפחות! אזרחיה בוחרים לראשות הממשלה אדם שמחריב את המדינה מבפנים, מסכסך באורח בוטה בין האזרחים, מנצל את משאבי המדינה לטובתו האישית, באורח גלוי ובוטה, וסופו של דבר כמו שהדברים נראים יביא לחורבנה הסופי אם תהליך ההרס הזה לא ייעצר – ובכל זאת חצי מהאזרחים במדינה ההיא מעריצים אותו כאילו היה מלך, ובוחרים בו כל פעם מחדש.
אבל מאחר שמטבעי אני אדם אופטימי שאוהב לראות תמיד את חצי הכוס המלאה, אין לי אלא לראות את החצי המלא של הכוס הזו גם הפעם – כשהאיש ההוא יצליח במטרתו, והמדינה תיחרב, וכלל אזרחיה ילכו לאבדון, ויחד איתם יאבד מאגר הגנים של המצביעים עבורו, רק תחשבו בכמה יושבח מאגר הגנים האנושי בכללו!
אין פרס דארווין מספיק גדול לבטא את תודת האנושות על כך, אני מנחש.
