אומר מיכאל יקונט (55) מרשפים, המתמודד עם המחלה שבע שנים. בשבוע הבא יתחרה באליפות ישראל בטניס שולחן למאובחני פרקינסון
שעת בוקר מאוחרת באולם הספורט של בית הספר "כדורי". בחוץ חום כבד, בתוך האולם שאף הוא לא ממוזג, משחקים טניס שולחן מיכאל (מיקי) יקונט (55), שגר בשכונת שלפים, הרחבה של קיבוץ רשפים, וד"ר מיקי כהנסיוס לוחם חייל הים (70) ממושבת כנרת, וטרינר במקצועו. מבטם מרוכז בכדור, אוזניהם כרויות להוראותיו של מאמנם, הכדור נחבט מצד לצד בעוצמה.
הבטתי בהם מהצד, עוצר את עצמי בקושי רב שלא לחטוף מחבט ולהצטרף אליהם למשחק שכה אהבתי בילדותי. שום דבר בחזותם של השחקנים, או בקצב המשחק המסחרר לא העיד כי השניים מתמודדים כבר כמה שנים עם מחלת פרקינסון, הפוגעת במערכות הגוף. בשלושת החודשים האחרונים מתאמנים מיכאל ומיקי בקבוצת המבוגרים של מועדון הפועל גליל תחתון, הנמצא בין עשרה מועדונים ברחבי הארץ המשלבים טניס שולחן ככלי לעיכוב השפעות המחלה על הגוף והנפש.
הלם ראשוני
"אני זוכר תחושה של הלם, הפתעה מוחלטת", משחזר מיכאל יקונט את תחושותיו כשרופאה נוירולוגית בבית חולים "העמק" בישרה לו לפני שמונה שנים כי התחושות עליהן התלונן, ובגינן עבר סדרת בדיקות, הם תסמיני מחלת פרקינסון. "בכלל לא ידעתי שצעירים יכולים לחלות בפרקינסון. סבתי הייתה חולה במחלה, אך זה קרה לה בזקנתה", הוא מספר.
ההלם הראשוני ארך דקות ספורות, לדבריו. מנגנון פנימי דחק את ההלם לטובת החלטה מעשית למצוא דרכים להקל על עצמו, לחיות חיים איכותיים, לא לשקוע. "במבט לאחור", הוא אומר, "ההתעשתות המהירה הייתה גם בזכות מסלול החיים שעברתי עד אז".
מיכאל נולד וגדל בקיבוץ הדתי עין הנצי"ב שבעמק בית שאן, התגייס לגדוד "דוכיפת", יצא לקצונה וסיים את שירות הקבע כסמג"ד ב"מגלן". לאחר טיול בחו"ל ועבודה כמאבטח באפריקה חזר לארץ, למד מנהל עסקים, הכיר את חגית, הקים עימה משפחה, והשתלב בחברת "אלביט", שם ניהל פרויקטים. שום דבר, גם לא היותו מג"ד מילואים, לא הכין אותו להתמודדות עם פרקינסון בגיל 48.
תחושות מוזרות בגוף
"בתחילת שנת 2015 התחלתי להרגיש תחושות מוזרות בגוף" מספר מיכאל. אלה היו תחושות ומגבלה שלא הכיר קודם לכן. חוסר נוחות, רעידות בגפיים, כאבים בגב עליון, קושי לשבת זמן ממושך. "החלפתי 3 מכוניות באלביט. שום דבר לא עזר", צוחק מיכאל. "הקשבתי לתחושות הללו, ואחרי מספר שבועות הלכתי לבדוק. רופא משפחה הפנה אותי לבדיקות כלליות, שלא הראו דבר חריג, ולבדיקה נוירולוגית. הרופאה הראשונה שללה מחלה נוירולוגית, אבל התחושות המוזרות נמשכו, הגוף הרגיש שונה. עברו מספר חודשים ובדיקות נוספות עד שהגיעה האבחנה הנוירולוגית, תחילה ב"העמק" ובהמשך מ"הדסה" שיש לי פרקינסון. זה נפל עליי כמו מטח של גשם וטייפון ביום שטוף שמש".
לקבל את העובדה שאני מוגבל
"מעולם לא הבנתי את מלוא המשמעות של מחלת הפרקינסון עד שאני חליתי במחלה", הוא מספר. "הקשיים עימם אני מתמודד הם פיזיים כמובן, אך גם תפיסתיים. לא קל לקבל את העובדה שאני מוגבל, וכבר לא יכול לעשות דברים שקודם לכן עשיתי בקלות. לא יכול לטייל בכול מקום, או לישון באוהל, לטפס, לזחול, לא יכול להמשיך לשרת במילואים. אני הייתי זה שמושיט עזרה והיום מושיטים לי יד לעזרה. לאף אחד לא קל לקבל שינוי כזה".
איך מתמודדים עם מחלה כרונית בגיל צעיר יחסית?
"היה לי מזל שמסלול החיים שלי הוביל אותי לקבל החלטות ולפעול לפיהן כבר מגיל צעיר. תמיד שאפתי, לא ויתרתי לעצמי. גם כאן. ההתמודדות שלי עם המחלה והמוגבלות הייתה ללמוד על המחלה כמה שיותר, להכיר אנשים, להתייעץ, לחקור את המחלה, להירשם לעמותת הפרקינסון ולשתף. לא להתבייש שאני חולה פרקינסון. בשנים הראשונות אחרי הגילוי הכרתי הרבה חולים בכל מיני מסגרות ולמדתי שלכל אחד דרכי התמודדות שונות, ומנעד שונה של השלמה עם המחלה. הכרתי חולים שמשקיעים המון אנרגיה בהסתרה של המחלה, בהסתרה של המוגבלות שנכפתה עליהם. אני נקטתי בגישה הפוכה. סיפרתי לכל מי ששאל על המחלה ועל ההתמודדות שלי. לא הסתרתי. למדתי שהסתרת המחלה והמוגבלויות לוקחת המון אנרגיה מהגוף ומחלישה את היכולת המוגבלת ממילא להתמודד עם הקשיים. יתרון נוסף שהביא לי השיתוף והפתיחות עם קרובי משפחה, חברי ילדות וחברים לעבודה או חולים אחרים הם רעיונות, עצות וטיפים להתמודדות טובה עם המחלה, שיש לה השפעה גדולה על היום-יום, על הגוף והנפש. זו מחלה שכופה על המתמודד מציאות של חיים עם מוגבלות גופנית ושכלית רצינית".
במסגרת השינוי התפיסתי שעבר אחרי גילוי המחלה, החל מיכאל להיעזר ולשכור שירותים של אנשים אחרים לביצוע מטלות ומשימות שבעבר עשה בעצמו. כעת הוא או רעייתו חגית מבקשים מבני משפחה וחברים או נעזרים בקבלנים כדי שיעשו עבורם תיקונים בבית או יטפלו בגינה. "לקח לי זמן לקבל את המצב והעובדה שזה חלק מהחיים שלנו עכשיו, ויש דברים שאנחנו חייבים בהם עזרה של אחרים. בהתחלה זה מתסכל, אבל גם כאן ההשלמה שלי עם זה מלאה".
יש אנשים שנמנעת מלבקש את עזרתם?
"ישנם אנשים שהעזרה שלהם מגיעה ממקום של כבוד אליי ואל צרכיי, ואת הגישה הזו אני ממש אוהב. יש אנשים שהעזרה באה לפעמים ממקום של רחמים ורצון להשפיע ולהחליט עבורי. את כולם אני מכבד, ומבין, אבל מאנשי הקבוצה השנייה פחות נוח לי לבקש עזרה".
אליפות העולם למתמודדי פרקינסון
מיכאל מספר שתמיד היה פעיל מבחינה ספורטיבית "שחיתי ורצתי, הייתי לוחם וקצין קרבי", אך לטניס שולחן הגיע רק בחיי הבוגרים בעקבות בנו הצעיר נתנאל (12), שכילד שיחק טניס שולחן בבית הילדים ברשפים. "נתנאל מאוד אהב לשחק ואני הייתי מגיע לאסוף אותו כמה דקות מוקדם יותר והיינו משחקים להנאתנו. בהמשך קנינו שולחן אלינו הבייתה והיינו משחקים בסלון".
לפני שנתיים הצטרף נתנאל לחוג ב"כדורי" ומזה שנה וחצי הוא מתאמן בקבוצה ההישגית במועדון הפועל גליל תחתון. מיכאל הגיע עימו לאימונים ולמשחקים, "יושב ומסתכל עליו ועל חבריו משחקים וזה עשה לי חשק". מיכאל פנה למאמן, שימי טננביום, ויחד עם מתמודד נוסף, מיקי כהנסיוס, הצטרפו לקבוצת הוותיקים. ההתחלה אמנם לא הייתה פשוטה, אך כששמע מיכאל שעמותת פרקינסון ישראל ואיגוד טניס שולחן מקדמים ומשקיעים משאבים בחיבור מתמודדי פרקינסון עם אגודות טניס שולחן "זה נתן לי מוטיבציה", כשהיעד הוא השתתפות בטורניר בינלאומי לחולי פרקינסון.
מועדון עם מסורת
מועדון טניס השולחן בגליל תחתון פועל כ-40 שנה, והוא אחד הגדולים בארץ. במועדון צוות המאמנים בהובלת שימי טננבוים, רכז הענף במועצה האזורית, ועימו עומר לוי וסיני יצחקי, מאמנת שחקנית, והדגש הוא שילוב בין ההישגי לחברתי-קהילתי תחום הישגי עם חברתי-קהילתי. "דמות מרכזית פעילה ויוזמת היא דנה לוין אשכנזי, מבית קשת, הפעילה במועדון כבר כמה שנים דוחפת ועוזרת לקדם את הפעילות שלנו במועדון" מציין מיכאל.
מיכאל ומיקי מתאמנים שלוש פעמים בשבוע. אימון שבועי עם קבוצת הוותיקים, ושני אימונים אישיים. "לא היה קל להצטרף לקבוצה, שכבר התאמנה ביחד" מעיד מיכאל, "גם הגענו עם הכותרת 'מתמודדי פרקינסון', אבל קיבלו אותנו נהדר. דחיפה גדולה נתן לנו היעד השאפתני שהצבנו להשתתף באליפות העולם למתמודדי פרקינסון, שתיערך בקרואטיה בחודש אוקטובר. אנחנו הולכים על זה בכל הכוח".
שימי המאמן אומר כי התחרות אמנם חשובה, אבל התהליך שעוברים השניים מעניין יותר. "זו ריצה למרחקים ארוכים, המחלה מגבילה ומחייבת התייחסות והקשבה, אבל כמו שראית, האימונים אינטנסיביים, אין להם הנחות. אני דורש מהם לא פחות ממה שאני דורש מהשחקנים האחרים" הוא אומר.
מיכאל: "שימי נכנס לזה בזהירות רבה כי הוא מעולם לא אימן חולי פרקינסון ולא ממש הכיר את העולם הזה. ליוזמה הייתה תמיכה של ארי מובסוביץ, מנהל מחלקת הספורט, ורוני קוך, מנהלת המרכז הקהילתי במועצה. אנחנו מתאמנים כבר שלושה חודשים, שלושה אימונים בשבוע, מתקדמים לאט ובזהירות, משתפים על המחלה ועל תחושותינו ויכולותינו והוא מתאים את זה לעולם הספורט בכלל וטניס שולחן במיוחד".
המשחק עוזר להתמודד עם המחלה?
מיכאל: "אנחנו בתוך זה כמה חודשים. זה עוד לא מספיק זמן. אין ציפייה שהמחלה תיעלם, הציפייה שהיא תתעכב, פחות תגביל אותי. בטניס שולחן מפעילים את הגוף, יציבה ושיווי משקל, מפתחים סיבולת לב-ריאה, עובדים על זריזות רגליים וחיזוק שרירים כללי. המשחק מפתח גם תאום בין עין לרגל, תנועת אגן, וגם מפעיל חשיבה, התמודדות עם מצבי לחץ במשחק, קבלת החלטות מהירה, חשיבה אסטרטגית. במובן מסוים, טניס שולחן הוא ההופכי של פרקינסון, כפי שאומר חברי מיקי. את היכולות שהמחלה לוקחת מהגוף, בא המשחק ומבקש לשמר. לתת מענה להידרדרות, לחשוב מהר, לשמור על תאום בין אברים, על תנועה. אבל בוא ותראיין אותי בעוד שנה, אני מניח שאהיה חכם יותר".
שימי מוסיף "אנחנו בתהליך. זה עוד חדש לכולנו. טניס שולחן הוא כלי שיכול לעזור. אני מתייחס אליהם כשחקנים לכל דבר, משקיעים, מתקדמים. לי חשוב שנתנאל רואה את אבא שלו מתאמן כמו כולם, ללא הנחות. זו המהות של ספורט וקהילה, הישגי וגם עממי, והכול עם לב גדול לכולם". מיכאל, היושב לצדו מקביל את ההתמודדות עם המחלה לריצת מרתון. "לא הכל ורוד, ישנם רגעים קשים, וגם תחושות ייאוש. התמיכה שאני מקבל מהמשפחה הגרעינית שלי, חגית, אייל ונתנאל, מהאחים, האחיות והחברים עוזרת לי להתמודד. אני משתדל להיות פעיל בעמותה לעזור לאחרים כמה שאני יכול, ובנוסף אני גם משחק טניס שולחן שלוש פעמים בשבוע. עבורי זו זכייה בפיס".
פרקינסון וטניס שולחן
מחלת פרקינסון היא מצב נוירולוגי כרוני הפוגע בשישה מיליון אנשים ברחבי העולם מדי שנה. המחלה נגרמת כתוצאה מאובדן הדרגתי של דופמין, הורמון ומוליך עצבי אשר ממלא מספר תפקידים חשובים במוח ובגוף. ירידה בדופמין מובילה להפרעה בנשיאת אותות לחלק המוח השולט על תנועה וקואורדינציה, המתבטאים בתסמינים כמו רעד במנוחה, איטיות כללית, יציבה לקויה, בעיות הליכה, שיווי משקל ירוד ושינויים בדיבור. המחלה בעלת מהלך מתמשך ומתקדם. היא איננה מדבקת ואינה תורשתית בדרך כלל.
לפי נתוני עמותת פרקינסון ישראל במדינת ישראל חיים כ- 35 אלף חולי פרקינסון (הערכה), כ-20 אחוז מהם צעירים, מתחת לגיל 50. אייל לוי, מנכ"ל העמותה מציין כי העמותה מקדמת שורת ארוכה של פעילויות, חוגים והנגשת שירותים וכלים במטרה להקל על מתמודדי הפרקינסון ובני המשפחות, ולעכב את הידרדרות המחלה. בשנת 2022 שמה העמותה דגש על פעילות טניס שולחן ועידוד מתמודדי פרקינסון להצטרף לאחד מעשרה סניפים שהוקמו לצורך זה. ב-8 לאוגוסט תתקיים ביישוב כורזים אליפות ישראל הראשונה בטניס שולחן לחולי פרקינסון. יתרונות טניס שולחן הם שיפור הקואורדינציה בכלל ובין היד לעין בפרט, הגברת הערנות שלנו, פיתוח הדיוק, שיפור רפלקסים, פיתוח חשיבה מהירה ותגובה, שיפור היציבות, ולא פחות חשוב – הצטרפות לקבוצה היא אינטראקציה חברתית נוספת.
תגובה אחת
הכתבה סוחפת ראש ולב, בתיאורים הכנים והאוטנטים את השפעתה ומשמעותה של מחלת הפרקינסון על המתמודדים עמה.
השיתוף של המרואיין מיכאל, בתאור ראשית התהליך, הבשורה, המודעות הראשונית והקבלה, מרגש ומחזק כאחת.
הבחירה בתחום הספורט המיוחד של טניס -שולחן, והנחישות להצליחה, משקפת, אכן, נצחון הרוח על אתגרי הגוף.
יישר כל לכתבים והמראיינים שהביאו הדברים בפנינו. יישר כל ליוזמים ול"דוחפים" את טניס השולחן למגוון אוכלוסיות "מתמודדות".
יישר כח ענק למיכאל יקונט, בשמשו דוגמא אישית מדהימה הנוסכת תקווה באחרים.