היחיד והיחד: בין חסידי חב"ד לחברי קיבוץ, בין הרבי מלובביץ' לקדיש לוז
אגרות ומכתבים היו מאז ומתמיד גם זירה רעיונית. תנועות אידיאולוגיות עשו שימוש במכתבים שאומנם מיועדים לאדם מסוים ונושאים כתובת מדויקת, אך תוכנם למעשה פתוח לעולם. אחד המכתבים המעניינים הוא מכתב לא צפוי שנשלח על ידי מנחם מנדל, הוא הרבי מלובביץ', האיש שדיוקנו מציץ מכרזות ומותו העמיד את תנועתו בפני דילמה משיחית קשה, לקדיש לוז, חבר דגניה ב' ויושב ראש הכנסת.
קיבוצניקים וחבדניקים
לחסידות לובביץ' קשרים עמוקים עם הציונות למרות שכתנועה התנגדה לה מראשית דרכה. מעורבותה העמוקה ביישוב הארץ לא מנעה ממנה להתנגד לציונות המאורגנת כל השנים. יוצאי חב"ד נמצאו בכל המעגלים הרעיוניים שפעלו בקרב עם היהודי, אפילו באורתודוקסיה החילונית הקיצונית ביותר.
אנשים שגדלו בחב"ד ועזבו אותה היו פעילים מאוד בציונות ובתנועה הסוציאליסטית היהודית. שלונסקי למד יחד עם מנחם מנדל, הרבי לעתיד, בחדר. ברנר בא ממשפחה חבדניקית וכמוהם עוד חלוצים רבים.
המורה של מנחם מנדל למקצועות חילוניים היה ישראל בן יהודה, חבר קיבוץ יגור ושר הפנים, שהיה אדוק בחילוניותו. 
אי סיפוק נפשי
הרבי מלובביץ שלח מכתב לקדיש לוז, חבר דגניה ב' ויושב ראש הכנסת. המכתב נכתב כתגובה לספר זיכרונותיו של לוז והוא עוסק בחיי הקיבוץ.
"… כידוע שפעילות שני אנשים בצוותא גדולה יותר מכפלים מפעילותו של כל אחד לחוד. ועוד מהעניינים החיוביים שבקבוצה שהיא מסירה אותה קנאה ותחרות בלתי רצויה המביאה פעמים תכופות להידרדרות היחסים שבין אדם לחברו, מה שאין כן פעולה קיבוצית שבדרך כלל מקרבת הלבבות וכולי.
מאידך גיסא, אין תכלית הקבוצה לבטל כל התחרות בכלל, שהרי אחד העניינים המעוררים למאמצים יתרים ולהתקדמות וניצול כל הכוחות והזריזות היא דווקא בעצם שיש לו לאדם אתגר והתחרות. אלא שעל הקבוצה לצנר את התחרות הטבעית לשטח עליון יותר. במילים אחרות, תמורת זה שבחברה אינדיבידואלית מתחילה ההתחרות בצרכים הכי פשוטים, הגשמיים והחומריים, עד שכלשון חכמינו ז"ל אלמלא מוראה של מלכות (הכרח החברה) איש את רעהו חיים בלעו, הנה בקבוצה אפשר להעביר את הכוח הזה להישגים גדולים יותר, אם בתוספת מרובה על הצרכים החברתיים או לשטח נעלה יותר לחיי הרוח.
המורם מהאמור לעיל הוא שעניין הקבוצה וחיי הקבוצה אינו מטרה והישג בפני עצמו, אלא שלב והכנה ודרך לפיתוח האינדיבידואליות והיחידות שבכל אחד ואחד והתגשמותם באופן הכי טוב ובמידה הכי מלאה.
הערכה יסודית זו של עניין הקבוצה נוגעת לא רק לאחר שהשיגו כבר סדר קיבוצי מלא וצריך להחליט למעשה כיצד לנצל את היתרון הכוחות ואיך להבליט אצל כל אחד את התכונות והכישרונות הפרטיים שלו בכל היקפם, לא נוגעת היא גם כן בהתחלת חיי הקבוצה, כיוון שלעתים תכופות ואולי גם ברוב הפעמים, עצם סדר חיי הקבוצה מוכרח, כאמור, לעורר התנגדות פנימית נגד הסדר והמשטר המתאמץ להכניע את היחיד בתור יחיד ולהופכו חלק של הגוש, היינו הקבוצה. לעומת זאת אם היחיד יודע שאין זה אלא שלב בהתפתחותו והדרך המגדילה את אפשרויותיו להגיע להישגים אינדיבידואלים גדולים יותר, על ידי שמשחררים אותו מדאגות בשלב נמוך מזה (הנוגע לצרכיו ההכרחיים המושגים בקל יותר ובלי בזבוז כוחות וזמן הודות לפעולה המשותפת הקיבוצית) הרי הכרה זו לא בלבד שתבטל התנגדותו הטבעית אלא עוד זאת שתוסיף בו התלהבות והתמסרות במילוי תפקידו בקבוצה".
בתפישתו של הרבי את הקיבוץ לי נראה כי הוא חושף משהו ממחשבותיו על הקהילה שהוא עצמו הנהיג ביד רמה. הוא כותב על הקיבוץ ברוח המתאימה לתפישתו של אהרון דוד גורדון את הקבוצה, הדרך שבה האמין גם קדיש לוז: לדעתם מוקד הקבוצה הוא היחיד. התביעה של היחיד לבנות חיים עליונים היא שתובעת את היחד, את הערבות ההדדית.
כשקוראים את המכתב כמכוון לקיבוץ יש לו משמעות עמוקה אך יש לקרוא אותו גם כנושא ביקורת כלפי הקהילה אותה מנהיג הרבי, קהילת חב"ד. הוא מדגיש את היחיד בקהילה. אין בו כל תזכורת למורה, למנהיג, למרות שהוא כותב את המכתב למנהיג מוכר של הקבוצה. הוא מבחין בין מייסדי הקיבוץ לבין בניהם, והרי שאלה זו של בני הקהילה ומייסדיה חריפה לא פחות בחב"ד.
"עוד יש נקודה, שלדעתי חשובה, והיא בשינוי הדגש והיחס לקבוצה מצד מייסדי הקבוצה ומצד אלו שנולדו בקבוצה. שאם מייסדי הקבוצה, או אלו שבאו לחיי הקבוצה מקרוב לפי הערך, יכולים לקבל סיפוק נפשי בהכירם שהגיעו לזה, כמו שכותב, מחיים שונים בהחלט ובתכלית, ומסביבה חדורה השקפת עולם הפכית, והשיגו חיי קבוצה מתוך עמל יגיעה וקרבנות וסיגופים, שכל זה מוסיף יוקר והערצה לדבר המושג, הנה אלה שנולדו בקבוצה או נתרגלו בה רואים סדר יום זה כטבעי, ואצלן אלה בוודאי שההגבלות של חיי הקבוצה, שהוכרו לעיל, בולטות יותר מאשר הצדדים החיוביים, מה שמחייב לעורר אצלם אי סיפוק נפשי או אפילו התמרדות ועל כל פנים חיכוכים כלפי אלה הכופים עליהם משטר קיבוצי".
במכתב מסיק הרבי מלובביץ' מסקנות לגבי הקיבוץ אך ברור כי אלו המסקנות שהסיק לגבי תנועתו שלו. לתפיסתו, הדור השני צריך להגיע לאוצרות המיוחדים למייסדים בדרך של חינוך. מה שהיה מהפכני לגבי הדור הראשון צריך להפוך למסורתי לגבי הדור השני.
ומכאן הבעיה הנוקבת שלה לא מצאתי מענה בספרו: איזו מטרה או אידיאל מציבים בפני הדור הנולד בקבוצה, כאלה שאליהם ישאפו להגיע גם אם הדבר יעלה להם בעמל, יגיעה ומסירות נפש במסגרת חיי החברה?
קבר קדוש בנען
מנחם מנדל רוזנבוים, מנהיג בתנועה המהפכנית ברוסיה, התיידד מאוד עם חברי קבוצת הנוער העובד כשעוד ישבו ברחובות, בטרם עלייתם על הקרקע. בזכות קשריו והשתייכותו ל"גן הדר", חברה ששכנה בניו יורק ושמה לה למטרה לקנות אדמות במישור החוף ולנטוע בהן פרדסים, הצליח להשיג לקבוצה אדמה להתיישב בה. הוא הגיע לנען ותרם כסף שאִפשר לקנות את אדמות הקיבוץ. בידיו היה אוסף של כתבי המקור של ראשוני חב"ד, בהם כתבים של אחד מהרבנים הראשונים של חב"ד. כך הגיעו הכתבים הללו לתנועה. אחרי מותו החתימו את הכתבים בחתימת קיבוץ נען ומסרו אותם לבית הספרים הלאומי. הנשיא שזר, אף הוא ממשפחה חבדניקית, הביא למסירת הכתבים לתנועת חב"ד. כך הפך קברו של מנחם מנדל רוזנבוים למקודש על ידי התנועה ובית הקברות של נען היה למקום עלייה לרגל. 
תגובה אחת
הכתבה מענינת מאוד.
תודה רבה.