המאבק על האסי. אז מה היה לנו?

חודש אוקטובר חלף עבר לו. סוף אוקטובר היה המועד האחרון בו יכלו הצדדים המעורבים במאבק על האסי לערער על החלטת השופטת תמר שרון נתנאל מבית המשפט המנהלי בחיפה, שניתנה באוגוסט. לא הוגש שום ערעור.

את העתירה המנהלית, שבה התבקש בית המשפט להורות על פתיחת השער הצהוב של ניר דוד לאלתר ולאפשר לכל החפץ בכך לרחוץ באסי לאורך תוואי הנחל העובר בקיבוץ, הגישה מפלגת ש"ס באמצעות ח"כ משה ארבל, באוגוסט 2020.

התביעה הזו נדחתה על שני מרכיביה. השופטת שרון נתנאל קבעה, שהשער של ניר דוד יישאר סגור והנחל לא ייפתח לציבור למלוא אורכו.

היא קיבלה את המתווה שהציעה המדינה, לפיו ייפתח לציבור בתחום הקיבוץ "החוף הירוק" הנושק לנחל, מתווה אותו אימץ והפעיל הקיבוץ עוד לפני הפסיקה.

כמו כן קבעה כי האחריות על המתחם היא של המדינה, וקצבה למדינה 18 חודשים כדי לגבש הסדר גישה לנחל. ש"ס וח"כ משה ארבל הציגו את ההחלטה כניצחון שלהם, ואם זה ניצחון, אין סיבה לערער עליו.

המדינה, שעל פי הפסיקה אמורה לקחת אחריות על המתחם וגם לקדם את תכנית "נחל עמל קדום" בצדו המזרחי של הקיבוץ, בחרה שלא לערער.

בקיבוץ ניר דוד הבינו בשלב די מוקדם שהם לא יוכלו לצאת מהסיפור הזה כשמלוא האסי בידם, פתחו לציבור מיוזמתם את "החוף הירוק", וההחלטה של השופטת התקבלה אצלם בקורת רוח.

קבוצת "משחררים את האסי" שהפיקה ושיווקה את המאבק, לא הייתה שותפה לעתירה שהוגשה על ידי ש"ס ולכן היא לא צד לערעור. חברי הקבוצה, שלאורך כל הדרך התנגדו למתווה הפשרה שאושר לבסוף, גם הם הציגו את ההחלטה כניצחון שלהם. כולם מרוצים. כאילו.

עכשיו נובמבר. חורף. בחורף לא מתרחצים בנחל. השיא היה בחופשת סוכות, שבמהלכה הגיעו לחוף הירוק מאות מתרחצים בכל יום. רובם הגדול נשארו בתחום האזור שהותר לרחצה, שמצוף על הנחל מסמן את הגבול שלו.

מעטים עברו את המצוף לצד בו נמצאים בתי הקיבוץ. אחדים מחברי "משחררים את האסי" המשיכו לחולל פרובוקציות, אותן למד הקיבוץ

לצלם ולהתעלם. חלק גדול מהפרובוקציות בוצע בעבר ליד השער הצהוב, כולל מניעת כניסה ויציאה מהקיבוץ. לאחר הפסיקה של בית המשפט, המשך פעילות מסוג זה היא עילה להזמנת משטרה וטיפול שלה בפרובוקטורים.

ההנחה היא שבחורף העניינים יירגעו ובמהלך החודשים הבאים יתגבש הסכם בין המדינה והקיבוץ להפעלה מסודרת של האתר, שבשלב זה אין בו תנאים בסיסיים לשהייה – לא שירותים, לא מציל, לא חנייה מסודרת וכן הלאה.

נתי וקנין, אחד מראשי "משחררים את האסי", מי שקיבל לא מעט חשיפה תקשורתית בעקבות המאבק, הצטלם בשבוע שעבר עם ח"כ דודי אמסלם, בלשכתו בירושלים.

אמסלם פרסם את הצילום בטוויטר וכתב שווקנין "עושה שירות גדול ונאבק באומץ ובעוז עבור כל עם ישראל, עבור מה שנכון וצודק".

מאבקיו של וקנין לא תמו. הוגשו נגדו שתי תביעות שהוא אמור להתמודד מולן באומץ ובעוז בשנה הקרובה. קיבוץ ניר דוד תבע אותו על סכום אדיר של 2.5 מיליון שקל, בגין פרסומים פוגעניים באתר הפייסבוק בניהולו, שלא הוסרו.

תביעה נוספת, על 300 אלף שקל, הוגשה על ידי תיירות ניר דוד, בגין פגיעה בזכויות יוצרים (שימוש ללא אישור בסרטון שצולם על ידי החברה). וקנין הגיש בקשה למחוק את התביעות הללו על הסף בטענה שמדובר בתביעות השתקה, ובקשתו נדחתה.

הטענה שמדובר בתביעות השתקה תתברר בבית המשפט, קבעו השופטים. ניר דוד עובדים עם עורך דין שתביעות לשון הרע הוא אחד מתחומי ההתמחות שלו, וההערכה היא שיש סיכוי טוב שהתביעה נגד וקנין תתקבל והוא יחויב לפצות אותם. לא ב-2.5 מיליון שקל, אבל בסכום לא מבוטל.

אפשר, שזו איננה תביעת לשון הרע האחרונה שמגיש הקיבוץ נגד מי שפרסמו לגביו האשמות שווא, עלילות ממש, שנועדו לפגוע בשמו הטוב.