על דוד כפרי ז"ל, ועל כדורעף בקיבוצי השוה"צ

דוד כפרי, מאמן ושחקן נבחרת ישראל בכדורעף לשעבר, בן קיבוץ שריד ומי שהוליך את הפועל שריד לזכייה היסטורית באליפות המדינה ב-1958, נפטר בשבוע שעבר, בן 81.

בשנת 1954 בהיותו בן 15, החל לשחק בקבוצת הנוער של הפועל שריד. שנה אחר כך הצטרף  לקבוצת הבוגרים  ובשנת 1956 צורף  לנבחרת ישראל אותה אימן מיכה שמבן. יחד עם הנבחרת, נסע לאליפות העולם בפאריס ב-1961 צורף להפועל עין-שמר למשחק יחידי באליפות אירופה לקבוצות, מול גלאטסראיי הטורקית. בשנות ה-80, אימן כפרי את נבחרת ישראל לנוער שעלתה לאליפות אירופה. אחר כך אימן את נבחרות ישראל לנשים וגברים ושימש מאמן בהפועל בת-ים, הפועל קריית אתא ומכבי רעננה. בשנים האחרונות  אימן קבוצות בבתי ספר תיכוניים והיה המדריך הראשי בבית הספר למאמנים ולמדריכי כדורעף במכללה האקדמית בווינגייט. בסך הכל נמשכה קריית האימון שלו כ-40 שנה, במהלכה, כשחקן וכמאמן, זכה ב-5 אליפויות ו-6 גביעים בליגה הישראלית.

כדורעף זה קיבוצניק, שמוצניק

ב-2008 התקיים בגבעת חביבה כנס השומר הצעיר לדורותיו ונערך גם טורניר ותיקים בכדורעף. חמי סל, מפיק הכנס, ביקש מדוד כפרי לשאת דברים על הכדורעף בקיבוצי השוה"צ. להלן קטעים נבחרים:

"אני דוד, אחיו התאום של שי כפרי. נולדנו במאה הקודמת, ב-1939 ב'הדסה' תל אביב. גדלנו עד הפעוטון בקיבוץ השומר הצעיר מעברות. התבגרנו עד הצבא בקיבוץ השומר הצעיר שריד. שיחקנו כדורעף מגיל 10. ב-01/09/08, החודש! התחלתי את העונה ה-60 על מגרשי הכדורעף, כשחקן ומאמן בארץ ובחו”ל, וללא הפסקה וללא החמצת אף לא עונה אחת! זה נראה מדאיג, אז הלכתי, אחרי 50 שנה, לרופא: 'בריא כמו סוס, רק יש בעיה קטנה, אמר – אין לך כדורי דם!? זורמים שם כדורי עף…”

על הזכייה באליפות המדינה ב-1958: "ביום חמישי, ערב הגמר, לקחנו שלושה בוקסים של תפוזים, אחד מלאנו בירקות ופרות. את השני בקציצות, שניצלים ופולקעס ואת השלישי בלחם. מלאנו 5-4 קנקנים כאלה של הפלחה, עטופים ביוטה, בלימונדה ופטל ובבוקר שישי ב-6 יצאנו באוטובוסים לירושלים = עפולה, חדרה, כפר סבא, רמתיים, פתח תקווה ותחנה מרכזית תל-אביב. חיכינו בתור שעה וחצי ואחרי 8 שעות וחצי בדרכים, הגענו לירושלים -20 דקות למשחק! לקחנו את הבוקסים והקנקנים והתחלנו לרוץ לאולם ברחוב שטראוס, איזה חצי קילומטר בעליה. נכנסנו, זרקנו הכל בפינה, נעלנו נעליים, לבשנו את גופיות המשחק והשופט שרק להתחלה! היינו כל כך נרגשים, כל כך חמים וכל כך רעבים ש”אכלנו” את נגבה 0-3! עם יגאל הנגבי ובני”לצ’ו” הרמן ושחור ותור וכל מי שהיה שם כולל המאמן שחקן הגדול, העולה החדש מרומניה, ג’אן הובר.

"במשחק השני, כצפוי, עין שמר ניצחה את בית זרע. הגמר מחר בבוקר ב-10. תפסנו פינה באולם לשינה. על הרצפה כמובן. אכלנו קציצות ושניצלים וירקות והרבה לחם ושתינו לימונדה והתחלנו לתכנן את המשחק. אחד, אחד החברה התחילו ל'נקר' ונרדמו בין הבוקסים. אחי ואני עוד המשכנו לתכנן איך חוסמים את מיכה ואיוד ואיך עוברים את החסימה של חגי… ישנו אולי שעתיים, שלוש מקסימום. ב-6 השכמה. שלא נאחר שוב… כולם ידעו מי ינצח, אבל אנחנו חשבנו אחרת. אז לא ידענו מה זה אנדרדוג!! היינו 6 יוד”בתנקים בשישייה: אורי פרידמן, חגי פרידמן (אין קשר משפחתי), שי כפרי, דוד כפרי (יש קשר), אברהם לביא וברי שיין. על הספסל היו לנו כמה צנחנים, בוגרי פעולות התגמול, מהיחידה של אריק שרון… יוסי שיין (אח של ברי), אלישע רושקין והטייס המהולל לוי צור וגם תותחן אחד, מאיר לינצ’צ’קי וכמובן המחנך והמדריך הדגול אליעזר 'קש' אורן. שמוליק הבן שלו, מכרם שלום, בהפגנה אחרי של’ג, צעק לאריק – רוצח. והמשחק החל!! אוף, איך שהם הוציאו לנו את הנשמה!! יותר משעתיים וחצי..! במערכה החמישית ניצחנו אותם 11-15 וזכינו באליפות ישראל ב-58.

"אכלנו, זרקנו את הבוקסים לקחנו את הגביע והתחלנו את המסע הביתה. הגענו לחיפה חמש דקות אחרי שהאוטובוס האחרון יצא. לקחנו את האוטובוס לנצרת וירדנו בצומת נהלל. את ה-6 ק”מ לשריד עשינו ברגל. כל הדרך שרנו 'הגביע הוא שלנו'. כשנכנסנו בשער פרצנו בשירה אדירה 'הבאנו שלום עליכם' וכל הקיבוץ התעורר ושמנו את הגביע בחדר האוכל על הפסנתר כנף. אבא שלנו גם התעורר. הוא קרן מאושר! הרקדנו קצת הורה והלכנו לישון כי ב-4 הייתי צריך לקום למשמרת בוקר בפלחה, על ה-ד’4 … 50 שנה אחרי, ב-1999 זכיתי באליפות האחרונה,  כמאמן. נחשו עם מי!?  כן, נכון, עם הפועל קיבוצי השומר הצעיר גליל מערבי מטה אשר.

שומרים-כדורעפנים, הקשב! מפת הכדורעף הייתה מפת קיבוצי השומר הצעיר. ומפת קיבוצי השומר הצעיר הייתה מפת המדינה של אז, תרתי משמע!!"

"כבר ב-56 ידעתי שכדורעף זה 'קיבוצניק, השומר הצעיר, שמוצניק'. זומנתי לנבחרת ישראל להכנות לאליפות העולם בפריז. הייתי בן 15 וחצי כשנכנסתי לאולם בגבעת ברנר אורו עיני. היו שם 16-15 שחקנים כ ו ל ם מהקיבוץ הארצי השומר הצעיר. להוציא אחד שהיה מנען – 'פיוץ' האיטריה, עמוס ירושלמי. ערב אחד הודיעו לנו כי המחנה מופסק ליומיים כי 'ההנהגה הראשית השומר הצעיר' הודיעה להתאחדות לספורט, שאנחנו צריכים לשחק באליפות ה'שומריה' על הכרמל. וכך היה! איפה גברי בר-גיל? ניראה אותך היום, עושה את זה לורשביאק!? כשבאתי למשרד הפנים בחיפה להוציא דרכון, שאל אותי הפקיד, באיזה ספורט? עניתי-כדורעף. אז הוא אמר 'אהה, קיבוצניק, השומר הצעיר, שמוצניק'! לפני כחודש נכנסתי לבנק בכפר אחד מאחורי זיהה אותי; איך הכדורעף באולימפיאדה? הוא שאל. שאלתי אותו מהיכן אתה? נקב בשם של קיבוץ…'אהה, קיבוצניק, השומר הצעיר, שמוצניק'… ניפלט לי".

"טוב, היום כבר כמעת לכולם ברור שהכדורעף בקיבוצי השומר הצעיר היה התחליף לדת היהודית המסורתית שכל כך התנגדו לה. מבשר הדת הזו היה חניך השוה"צ מרומניה הלו הוא מיכה שמבן האלוהי!! אלוהים בכבודו ובעצמו. שמבן עבורנו, היה יותר מאשר הרבי מליובוויץ’, הרב שך והרב עובדיה יוסף ביחד, עבור חסידים שלהם. הוא, הוא שהשריש את הכדורעף בקיבוץ הארצי, השומר הצעיר. רייב שמבן, אז שיהיו לך, עוד שנים טובות וחיים טובים. (מיכה שמבן נפטר בינואר 2013.  בן 94. י.ל.)

"סמלי בוגרים זוכרים? הימים הכי יפים של החיים זוכרים? שחבר היה חבר, זוכרים? אז מסתבר שמי שייצג את המוסד החינוכי השומר הצעיר שריד, באליפות המוסדות ובגביע יתום ובגביע שחר ועם נבחרת הקיבוץ בגביע זייד ואליפות המדינה וזכה במדליות וגביעים והיה זמן, שעל 'הפסנתר כנף' עמדו 6 ו-7 ו-8 גביעים ועם נבחרת ישראל יצג את המדינה באליפות העולם, באליפות אסיה ובאירופה, אינו צריך סמל בוגרים!! אז אחי התאום שי ואנוכי לא קיבלנו סמל בוגרים…   אימא שלנו לקחה את זה מאוד קשה ולא סולחת להם עד היום, למרות שנפטרה כבר לפני 15 שנה.

"אז בערב המפקד, לבשנו את שמלת השבת… אופס, את חולצת השבת הלבנה, את מכנסי הגרנט הקצרים ואת הסנדלים החדשים שקיבלנו לפסח ובלי שירגישו עלינו לאוטובוס לחיפה. נכנסנו להצגה ראשונה לקולנוע מאי 'האורז המר' זוכרים? סילבנה מנגנו זוכרים?  לא, לא זה… איך היה שיחקה? איזו שחקנית! לא כדורעף, קולנוע! יצאנו מהסרט וקנינו מנת פלאפל שלמה! לכל אחד. מזה נהנינו! נכנסנו להצגה שנייה, לקולנוע ארמון –' מרד הנעורים'  זוכרים? בנות, אתן זוכרות?  חזרנו בלילה באוטובוס האחרון לשריד. בדיוק כיבו את כתובות האש, הלפידים והמדורות. כיבוי צופי, כיבוי צופי. איזה ריח! עמדנו שם בין העצים, בתוך העשן והריחות, אחי ואני והתמוגגנו על…'מרד הנעורים' ופינטזנו על… סילבנה מנגנו…

(בהצדעה שומרית) נשבע לכם במילה שומרית. השומר הוא איש אמת ועומד על משמרה. חזק ואמץ ההנהגה הראשית."

הלוויתו של דוד כפרי התקיימה ב-1 באוקטובר בכפר שמריהו.