לפני יותר מעשור החלטתי ללמוד ספרדית, שפה שבה מדברת סבתי מצד אמי, והשפה אותה דוברת משפחתו של אבי הארגנטינאי. בזמן הלימודים וכשהמורה לספרדית שאלה בסבב מדוע כל אחד מהם החליט ללמוד ספרדית, עניתי: "כדי שאוכל לדעת על מה מרכלים במשפחה." כך החלה שנת לימודים שבסופה ידעתי – או לפחות חשבתי – שאני שולטת בשפה חדשה. מאז, בכל פעם שאני רואה סדרה או סרט בספרדית (שאינם טלנובלות – רחמנא לצילן!), אני מנצלת את ההזדמנות לשנן את השפה. כך היה גם עם הסרט "פשעי משפחה".
דרמת הפשע הארגנטינאית "פשעי משפחה" מספרת על קורותיה של אישה בשם אליסיה, שבנה היחיד מואשם באונס ובניסיון לרצוח את אשתו לשעבר.
נראה כי ילד זה, שכבר אינו צעיר אלא איש בשנות ה-30 לחייו, עושה את כל מה שביכולתו כדי להתיש את אימו ואביו, שכבר הוציאו המון אנרגיה ומאות אלפי דולרים, כדי לשקמו ולחפות על פשעיו. אליסיה, שבתחילה מצדדת בבנה שמעיד מול בית המשפט אודות חפותו כשעיניו נוגות, ואינה מאמינה כי הוא אשם בכול האמור: אבל אז היא מגלה – בזמן שנערך משפטו של הבן – כי מקרה מזעזע יותר התרחש דווקא באגפיה שלה, ונוגע לעוזרת הבית שלה – אישה צעירה אנאלפביתית שגודלה על ידי כלבים וספגה התעללות והזנחה קשה, זאת לפני שהגיעה לעבוד בביתה של אליסה. עוזרת הבית, כך נראה, מואשמת בפשע חמור במיוחד.
מזועזעת, יוצאת אליסיה למסע של מציאות קשה לעיכול, שלא ברור איך התחיל וכיצד יסתיים. במסע היא תגלה גילויים מרעישים שיטלטלו את עולמה מחד, אך מאידך יאיר את עיניה לגבי הגברים שבחייה. כך תתחיל אליסיה לרקום קשר – כמעט בלי מילים – עם הנשים שמעבר לטריטוריה שלה, להן לא ייחסה חשיבות מרובה או שעמן לא ניהלה אף פעם שיחה של יותר ממספר דקות.
פשעי משפחה – קאסט
התגליות, ההתנהלות של אליסיה ומנת המציאות שגם הצופה סופג וגם הדמות הראשית סופגת – מנוהלים בצורה נכונה לאורך שעה ו-39 הדקות של הסרט. התסריט לסרט נכתב ע"י סבסטיאן שינדל ומככבים בו: ססיליה רות אדית' רוטנברג גאטקין בתפקיד הראשי, (ססיליה השתתפה בין היתר בשמונה סרטים של הבמאי המוערך פדרו אלמדובר וזכתה לכינוי 'נערת אלמדובר' בסצנה הקולנועית), יאנינה אווילה, סופיה גאלה קסטיליונה, בנחמין אמאדו ושאר שחקנים ארגנטינאים נחשבים.
ומה קורה במציאות שלי? נראה כי אחרי יותר מעשור מאז לימודי הספרדית שלקחתי, ואחרי אינספור ניסיונות לשוחח עם ספרדים בשפתם – כמו אותה הפעם ששאלתי אדם ספרדי שהלך עם כלבו הצולע – 'האם הכלב רוקד בדרך כלל בסדר?' – הבנתי שכישוריי לשפות לוקים בחסר. אבל אז צפיתי ב"פשעי משפחה" והבנתי שיש דברים שאין להם מילים של ממש, יש מצבים בחיים שכדי להבינם לא צריך להבין את הניב של האחר, או את הדיאלקט הדרוש לתקשורת, בין אם מדובר בספרדית, עברית, אנגלית או מנדרינית. קורבנות של מעשה נורא, מדברים באותה שפה. שפה משותפת. הם מדברים עם העיניים, עם הגוף, עם הנשימה. למי שחווה התעללות או חיים קשים: מספיק מבט כדי להכיר את בני עמו, את שבטו, את מי שדומה לו ומבין אותו. וכך הנשים של פשעי משפחה מתקשרות, כשהן מבינות אחת את השנייה בשל היותן נשים שנפגעו, וזאת כשאין אפילו חצי טעות בין מה שקרה או התרחש.
("פשעי משפחה": נטפליקס שעה ו-39 דקות)
