יבול שיא
הרפת והחלב
דר מרים זילברשטיין

ד"ר מרים זילברשטיין, מדריכה וחוקרת במו"פ צפון

2 דק' קריאה

שיתוף:

שמי מרים זילברשטיין (70), נשואה למאיר, העוסק בניהול חשבונות וייעוץ מס, מזה 49 שנים. אנו מתגוררים בפרדס-חנה, הורים לשלושה ילדים, אבי נשוי לגל ולהם 4 ילדים, איל נשוי למורן ולהם 2 ילדים + אחד בדרך, ומיכל נשואה לעומר ולהם 2 ילדים. כעת אנחנו חובקים 8 נכדים ואוטוטו 9.

נולדתי בקיבוץ שלוחות שבעמק בית שאן, ולאחר גלגולים כאלו ואחרים נטשו הוריי, אסתר ומתתיהו אפל ז"ל, את דרך החיים השיתופית ועברו לפרדס חנה, הקימו מפעל לחרטות עץ, שבתקופת קום המדינה התפרנס מייצור ידיות לטוריות לעובדים בפרדסים.

עם הזמן עברו לייצור מוצרים מעץ הזית, כמו תשמישי קדושה ומזכרות לתיירים. בין השאר ייצרו את הפטיש הראשון מעץ זית ליו"ר הכנסת.

הייתי מורה בבית-ספר תיכון חקלאי בפרדס חנה, וכעבור עשור פניתי להמשך לאקדמיה להמשך לימודים. משרה ראשונה קבלתי במשרד החקלאות, כמדריכת מטעים ורכזת מקצועית ארצית להגנת הצומח.

בהמשך עבדתי בחברת "ביו-בי", במסגרת פעילות של פיזור זבובים מעוקרים (SIT), כאמצעי להתמודדות עם זבוב הפירות הים תיכוני. החל משנת 2012 אני נמנית על צוות מו"פ (מחקר ופיתוח) צפון, במכון המחקר מיגל, של החברה לפיתוח הגליל, כמנהלת מקצועית של מיזם אזורי ופיילוט הוליסטי להדברת זבוב הפירות הים תיכוני (זפי"ת). פעילות זו נעשית במסגרת החברה לחקלאות גליל עליון. בנוסף אני עוסקת בייבוא זנים חדשים של פירות נשירים, מטעם מועצת הצמחים.

בהכשרתי אני אגרונומית, בוגרת הפקולטה לחקלאות ברחובות בשנת 1974, עם השנים הוספתי ללמוד במסגרות שונות, ובעיקר באקדמיה. במסגרת לימודיי לתואר השני באוניברסיטת תל-אביב, התמקדתי בתחום המחלות בחיטה;

המשכתי ללימודי דוקטורט וסיימתי בשנת 1988 מחקר בתחום מחלות עצי פרי. בשנת 1989 השתלמתי בבריסטול באנגליה בתחום המיקוריזה, שזו קבוצת פטריות שורש המתקיימות על שורשי צמחים עילאיים וחיה איתם בסימביוזה ומשפרת מאד את קליטת המינרלים בצמח העילאי.

לאחר- מכן המשכתי להתמחות בריברסייד-קליפורניה, בתחום של עקות באבוקדו; מליחות, ופיטופטורה צינמומי, שהינה פטריית קרקע התוקפת בעיקר עצי אבוקדו וגם עצים אחרים, ועלולה לגרום לתמותת העצים והרס המטע.

אל המחקר היישומי הגעתי מתוך רצון לפתור בעיות ברמת השטח והחקלאי, תחום ההתמחות שלי הוא הגנת הצומח. מאז ומתמיד שאפתי לעבוד במרכז גידולי המטעים בישראל, ו"אסם" הפירות של ישראל נמצא בצפון; בגליל ובגולן.

תפקידי במו"פ צפון הוא ניהול מקצועי של מיזמי הדברה משולבת אזורית תוך התייחסות לסביבה החקלאית (אגרואקולוגיה) והפחתת השימוש בחומרי הדברה רעילים לאדם ולסביבה.

הישגיי המקצועיים קשורים בתחום יישום ממשק הדברה משולבת והפחתה בשימוש ברעלים ברחבי המטעים בישראל, בשיתוף פעולה עם צוות מקצועי וחרוץ, ממעגלים שונים בהם עבדתי, בתחום החקלאות וההוראה.

למעלה מ 50% מהאנשים העובדים איתי הן נשים, ולכל אורך שנות פעילותי לא הרגשתי שהיותי אישה מהווה גורם מגביל. יחד עם זאת, אני מודעת מאד לאווירה בארץ וכואבת את המצב החברתי המביש. אני משתתפת מדי פעם בפעילות העצמת נשים.

אני מאד שמחה להשתלבות ההייטק בחקלאות, לא רק בתחומי ההשקיה והדישון, אלא גם בתחומי הגנת הצומח. אני מקווה שאזכה עוד בחיי המקצועיים לשדרוג פיקוח מזיקים  ומחלות בעזרת טכנולוגיות הייטקיסטיות (אולי רובוטים, פיענוח תמונה בעזרת צילומים בסלולרי, וכו').

כולי תפילה להישאר בריאה ולטייל במקומות בהם טרם הספקתי, בארץ ובעולם. בתחומי המקצועי אני שואפת להרחיב את פעילות ההדברה הידידותית לכל מטעי הארץ, לייצר פריצות דרך ופתרונות לבעיות שונות בתחום הגנת הצומח, ולהמשיך לפעול על פי הערכים שלי לחיים ביושרה, אמינות, סובלנות, לימוד, הקניית ידע, וכבוד למורשת העבר.

ערכים אלה מנחים אותי גם ביחסי לאנשים עמם אני עובדת, וביחסי לחקלאות. אל לנו לשכוח- "אם חקלאות כאן- מולדת כאן" – מבחינתי חקלאות היא התגשמות הציונות, וקיום עם ישראל בארץ ישראל. ואני שמחה להיות חלק מהתגשמות חזון זה.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבי לב כבר בן 83 ולאורך שנות חייו, גם כשעבד כשכיר במשך 34 שנה ב"האחים מילצ'ן", תמיד היה חקלאי ופרדסן * לפני כחודש השיק את "לב של חקלאי" – ספר זכרונותיו, מנעוריו כחקלאי וכאחיו
10 דק' קריאה
אני כותב כמה ימים לפני יום הזיכרון לחלל צה"ל ויום העצמאות. מלא רגשות ובעקר תפילות – אני מאחל לכל החטופים לחזור הביתה מהר, שכוחות הביטחון ישמרו על השלום ועל עצמם, שכל הפצועים והמשפחות שעברו
3 דק' קריאה
במושב משֹואות-יצחק בדרום יש שתי אנדרטאות זו לצד זו – האחת לזכר הנספים בשואה והשנייה לזכר הנופלים במלחמות ישראל * אבנר חורש – מורה דרך וחבר המושב דור שני – מספר על תולדות היישוב,
6 דק' קריאה
שחקנית החיזוק בת ה־107 שבוחרת להסתכל קדימה * תמיד מעדיפה לראות את הכוס החצי מלאה  השבוע סיפר לי מושבניק שלא מזמן הוא חגג יום הולדת 70. איחלתי לו מזל טוב ושאלתי איך חגגו. בקול
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן