"אצלנו קטיף הקפה (ידנית) יקר במיוחד. בארצות קו המשווה משלמים לקוטף דולר אחד עבור יום עבודה, ואילו אצלנו 95 דולר"
במושב גני-טל מגדלים מאות שיחי קפה, ויש שם מרכז מבקרים. דקלה פוקס-ישועה מספרת מדוע וכיצד הם התחילו לעסוק בכך, מה הם הקשיים בגידול צמחי הקפה ומה הפתרונות להם, וכן מה יכולים המבקרים לראות ולחוות בסיורי ההדרכה והטעימות.
דקלה פוקס נולדה בשנת 1979 במושב צופר בערבה להוריה גיא ומיכל ישועה. "אני הבת הראשונה של מושב צופר, שהוריי היו בין מייסדיו. כשהייתי בת 10 עברנו לגוש קטיף, ליישוב גני טל, כי ההורים שלי ביקשו לחיות ביישוב חקלאי דתי. שם עברו עלי כל ימי ילדותי. גרנו שם עד הפינוי. הוריי גידלו בגוש קטיף את כל סוגי הירקות ופרחים. עד שבשנים האחרונות הם עברו לגדל פלפל אורגני, כמו כל אנשי המושב. זה היה הלהיט עד הפינוי".
כאשר היתה בת 20 פגשה דקלה בירושלים את מיכה פוקס, שהיה אז חייל בצבא הסדיר. מיכה נולד וגדל בקריית שמונה. הוריו השתייכו לגרעין התורני בעיר זו והקימו בה את ה"הסדר". "לאחר שנישאנו מיכה ואני, התגוררנו ליד הוריי בגני טל. גם לנו היה משק חקלאי וגידלנו פלפל אורגני. בננו הבכור נועם נולד שם, ובעת הפינוי מגוש קטיף הוא היה בן ארבע".
לאחר הפינוי עברנו לירושלים, גרנו שם שנה, אחר כך הגענו לתל אביב. מיכה פתח חנות ,Big & Tall חנות לגבוהים. מכיוון שהוא עצמו גבוה (שני מטר וארבעה סנטימטר), הוא מצא שחסרים פתרונות לגבוהים רזים. חנות זו היתה משהו ייחודי. כל החיים של בעלי – בספורט הכדורסל. הוא השתייך בנעוריו לקבוצת "גליל עליון" ואחר כך שיחק בעוד קבוצות שונות. היום הוא אחראי על בית הספר לכדורסל בלוד. גם הבן הבכור שלנו משחק כדורסל".
בני הזוג התגוררו בתל אביב במשך שש שנים, ואחר-כך חזרו לנחלתם גני טל החדשה, ליד קיבוץ חפץ חיים. אביה של דקלה המשיך מיד לאחר הפינוי לעסוק בחקלאות. הוא חכר שטחים מקיבוץ ורד יריחו והוא מגדל תמרים בבקעת הירדן. בנוסף לכך יש גם להוריה נחלה בגני טל החדשה. "איחדנו את שתי הנחלות, שלנו ושלהם, והקמנו משק משותף" מספרת דקלה. "נטענו שבעים דונם של עצי אבוקדו, בנוסף הקמנו פה גם מכוורת דבורים, והמשק התפתח. החקלאות היום היא לא מה שהיתה פעם, ולאבי היה מאוד קשה לעבור משיווק באמצעות אגרסקו אל 'מלחמה' על כל קילו שאתה משווק. לפיכך עברנו לאט לאט למשק שמבוסס על מכירה ישירה של אבוקדו, תמרים ודבש. בזמן הקורונה התפתחה מאוד השיטה של המכירות הישירות מן החקלאי".
ואז הגיע הקפה
למשפחות פוקס-ישועה יש עכשיו בגני טל מרכז מבקרים לקפה. קבוצות מגיעות לסיורים מודרכים במטע הקפה, לשתיית קפה בבית הקפה במקום ולקניית סוגים שונים של קפה.
לשאלה איך התחילו בכך, מספרת דקלה: "כמו שאנשים מגדלים גינת ירק כדי שיהיו להם ירקות עבור המשפחה, כך אני שתלתי לעצמי גינת קפה. שמעתי שהקפה מתחיל להיכחד מן העולם ורציתי לדאוג למשפחה שלי. קנינו באחת המשתלות בארץ כשלושים שתילים ושתלנו אותם".
אנשים הביעו ספק אם הגידול הזה יכול להתאים לארצנו, ועל כך עונה דקלה: "גם אבוקדו הוא לא משבעת המינים, והנה הצלחנו לאזרח אותו לא רע בישראל".
"בהתחלה זה היה ממש תחביב" מספרת דקלה. "חיברנו את החלקה הקטנה למערכת ההשקיה של עצי האבוקדו. אחרי ארבע שנים התחילו שיחים אלו להניב כמות ממש יפה של קפה. בהתלהבות התחלנו את כל התהליך של ייבוש וקלייה. אחד המומחים לקפה הביע את דעתו, שהקפה שלנו ממש ברמה טובה. היינו בקשר עם משרד החקלאות לצורך עזרה בהדרכה ובמענקים לגידול חדשני, וחברת 'חיש שתיל' הביעו עניין והבטיחו לנסות לעזור בנושא אספקת השתילים". כך החלה המשפחה בפרויקט ניסיון כדי לאזרח את הקפה בישראל.
"כבר בשנות החמישים היה ניסיון די רציני של ד"ר ישראל גינדל ממכון וולקני לגדל קפה בארץ." אומרת דקלה. "הוא שתל זנים מכל רחבי העולם ואִפשר לאנשים מרחבי הארץ לבחון את הגידול באזורים שונים. סיפרו לי שגידלו בקיבוץ אילון וכברי, בהרצליה, ברחובות ובמקומות נוספים ממש לאורך כל הארץ. זה גדל היטב. הבעיה היתה כלכלית והיא קיימת עד היום. והסיבה: קטיף הקפה הוא ידני, ולכן זה מצריך כוח אדם רב. אצלנו זה יקר במיוחד. בארצות קו המשווה משלמים לקוטף דולר אחד עבור יום עבודה, ואילו אצלנו 95 דולר".
איך מגדלים קפה בהצלחה?
מה שיעזור, כנראה, לכדאיות הכלכלית הוא פיתוח של מיכון, של קטיף מכני; וכן הפחתת עונות הקטיף. ברחבי העולם נקטף הקפה לפחות פעמיים בשנה, יש שתי עונות פריחה וקטיף. "בארץ" אומרת דקלה "הקפה 'משתגע' לנו בגלל מזג האוויר ההזוי שיש לנו. אנחנו רוצים להגיע למצב בו הכול יבשיל בפעם אחת בכמות גדולה, רצוי בחודשי הקיץ. זה דורש הקפדה על הצללה, השקיה ודישון".
קשיים נוספים שיש בגידול הקפה בארץ הם המחלות התוקפות את הצמח כגון החילדון, שהוא פטרייה שהורגת את השיח, שטחים שבגלל שינויי מזג אוויר לא מתאימים לקפה, וכן נמטודות בקרקע, שלא מצליחים להתגבר עליהן.
"אחד הפתרונות שאנחנו חושבים עליו הוא לעשות הרכבות" מספרת דקלה. "ניתן לקחת זן חזק ועמיד כמו הרובוסטה, ולהרכיב עליו את זן הערביקה, שנחשב פֵּרוֹתִי יותר, ויש בו פחות קפאין. כך נאפשר לייצר משהו חדש, עמיד יותר וטעים יותר". ושוב משווה דקלה את גידול הקפה לגידול האבוקדו: "גם את הכנות של שני הגידולים הללו יש צורך לכסות ברשתות ולהכין אותן שיתאימו לאדמה הקשה שיש לנו וגם לפגעי מזג האוויר".
מה יש בחוות הקפה
עתה יש בחווה של ישועה-פוקס שלושה דונם, עליהם נטועים כמה מאות שיחי קפה. בשלב זה עובדים אצלם פועלים תאילנדים. הם לומדים לגזום נכון את העצים. קטיף הקפה הידני גוזל זמן רב.
האספרסו עשיר מאוד בחנקן. לכן ממחזרים אותו בחווה ועושים ממנו קומפוסט עבור דישון שיחי הקפה, וכן מגדלים פטריות מאכל על מצע של אספרסו.
"יש לנו בית קלייה, ואנחנו קולים פה את כל התערובות שלנו." מספרת דקלה. "הקמנו מרכז מבקרים. קבוצות מגיעות ומקבלות בו הדרכה. אנחנו מראים למבקרים את המשתלה שלנו, בה יש זני קפה מכל העולם. כמו כן הם מקבלים הסבר על כל התהליכים של הקטיף, הייבוש של הקפה והקלייה." ועוד היא מוסיפה בגאווה: "יש לנו שיחי קפה בני שבע שנים, אשר יש עליהם כל הזמן פריחה או פרי".
איזה קפה אוהבים הישראלים?
רבים שואלים את דקלה: מה זה בעצם קפה שחור? ועל כך היא עונה: "צריך להבין שבקפה ממוצע רוב התערובות די דומות אחת לשנייה, וזה בעצם עניין של הבדלים בטחינת הקפה. צריך גם לדעת לאזן בין סוגי הקפה בתערובות, כמובן. כך מתקבלים קפה אספרסו, קפה פילטר והמקינטה, שהיא היום שיא האופנה. הקפה השחור הוא תוצאה של טחינה לרמה הכי דקה". ומה ישראלים אוהבים? לדבריה "הישראלים מאוד אוהבים את האספרסו האיטלקי, המר. זה בדרך כלל קפה שהוא קלוי זמן רב יותר ומורכב מזנים בעלי טעם יותר שוקולדי ומריר. והיא מוסיפה: "משחק בטעמים הוא מאוד מעניין עבורי".
דקלה ומיכה הורים לשלושה. הבן הבכור נועם, בן 21, עוסק בעיקר בענייני כדור סל ובורסה. בנם שחר בן 16 וכבר קשור לעסק הקפה. "מדי פעם הוא עובד בבית הקפה שלנו. הוא בריסטה ברמה מצוינת, מכין קפה מעולה" מעידה עליו אימו. "והבת הצעירה שלנו ירדן בת ה-10, אחראית על הצילום ומפנה כלים" היא אומרת בחיוך.
דקלה מסכמת: "הקפה הוא עולם מרתק. אותי הוא מעניין בעיקר בהיבט החקלאי. זה משהו מאוד ייחודי ומאוד מעניין".
וכולנו מסכימים, שהקפה הוא בעיקר טעים ומחייה נפשות.
