יבול שיא
הרפת והחלב
חוות צברי אורלי

פרי צבר איטלקי: רך, מתוק ודוקר בלב

6 דק' קריאה

שיתוף:

פרי צבר איטלקי: יבוא פירות הצבר מסיציליה היכה את מגדלי הצבר בישראל בהפתעה * לטענתם, פירות הצבר מאיטליה נרכשים בזול ונמכרים במחיר יקר יותר מהפרי הישראלי * דרישה לבדיקה מקיפה של הפירות המיובאים * אילן שבע: "יש הזמנות ואין מספיק פירות" 

הוא צבר. כך אנו מכנים את יליד הארץ – הישראלי הממוצע, בעיקר כדי להגיד שלכאורה הוא דוקר מבחוץ אך מתוק ורך מבפנים. הסיפור של יבוא הצברים מסיציליה הוא גם סיפור על פירות צבר – מתוקים אבל סיפור שדוקר בלב ובעיקר בכיס של החקלאים. "סאברעס"! כך כינו מהגרי העליה השניה והשלישית את נערי וצאצאי אנשי העלייה הראשונה, שהיו דור הילידים הארצישראליים הראשון של התנועה הציונית ובאותם ימים ראשונים – היה זה מעין כינוי גנאי*. את שינוי המשמעות המאוחר יותר והביטוי מסאברעס ל"צבר" – להדגשת המתיקות על פני החיספוס, טבע העיתונאי אורי קיסרי, שפר סם באפריל 1931 מאמר בעיתון "דואר היום" תחת הכותרת: "אנחנו … עלי הצבר!" ובו טען נגד קיפוח ילידי הארץ כנגד המהגרים החדשים. המשורר והמתרגם חנניה רייכמן  פרסם ב-1931, ב"דבר לילדים" את המדור "צברינו חמודים ועוקצנים", והכינוי זכה לכבוד ולהערכה גם בזכות מדורו.

כשהיינו ילדים היינו מרכיבים פחית שימורים ריקה למוט של מטאטא ויוצאים לקטוף צברים מאחת השוחות הרבים בשכונה ובמושב. חוויה לא פשוטה ועוקצת (אין נער שנמלט מקוצי הצבר, למרות כל הטריקים) אבל טעימה, והיינו מחסלים את הצברים בעונה החמה, בקיץ כשהצברים בשלים. מאז ועד ימינו המודרניים הפך הצבר לענף חקלאי, הן לשוק המקומי והן לייצוא. במדינת ישראל מייצרים כיום כ-3000 טון צבר בשנה, ענף קטן יחסית אבל ענף שגדל בממדים מרשימים משנה לשנה. למרות שמקור הצבר אמריקאי, הרי שמדובר בצמח שכל כך הצליח בנוף הישראלי שכבר הפך מזמן ישראלי למהדרין וכאמור אף יותר מזה, סמל לאופיו של הישראלי הממוצע.

את פחית השימורים והמקל נטשנו מזמן והיום אנחנו קונים בסופר צברים ארוזים, עם מינימום קוצים, רק לחתוך ולאכול ועם לא מעט גאווה – כי הרי זה שלנו, זה צבר. אז זהו שכבר לא ממש. בחודש האחרון מייבאת חברת "ביכורי שדה דרום", שבבעלות האחים שבע לישראל מכולות של צבר מסיציליה, איטליה, שנמכרים נכון להיום ברשת יינות ביתן. הכל נעשה כחוק, על התוצרת האיטלקית משלם היבואן 100% מכס, כפי שדורשים משרדי הכלכלה והחקלאות אולם החקלאים בארץ ובעיקר מגדלי הצבר הישראליים זועקים: "מנסים להוריד בכח את המחירים."

 

 

אריזות חצי קג של צברים מסיציליה
אריזות חצי קג של צברים מסיציליה

 

למכור קרח לאסקימואים

פניתי לנועם בלום, בעל חוות "צברי אורלי", שליד ירוחם, בשאלה: מייבאים עכשיו פרי צבר איטלקי, מבחינת "למכור קרח לאסקימואים", זה מדאיג אותך? ותשובתו הפתיעה אותי: "זה הרבה יותר גרוע מכך – למעשה מדובר בשערורייה, מעשה נבלה נגד מגדלי הצבר הישראליים. "במדינת ישראל," מוסיף בלום, "יש מספיק מטעי צבר לכל האוכלוסייה, כ-2,200 דונם מניבים של פירות צבר, אנחנו מגדלים כ-1200 דונם ויש עוד מגדלים גדולים במושב יבול שבפתחת שלום, בניר עקיבא ועוד. יש מספיק פרי בשוק לכל הביקוש ומאמצע יוני ועד סוף אוקטובר מחירי הצבר נמכרים בארץ במחירים סבירים, בדמה למחירי מגוון פירות הקיץ, בין 5 ל-12 ₪ לק"ג, תלוי באיזו רשת. "עלות מרכיב העבודה בענף הצבר הישראלי היא גבוהה. עלות הפקת טון צבר מגיעה לבין 5,000 עד 10,000 שקל לטון, כי מרכיב כוח האדם הוא כשליש מעלות הגידול. באו חכמי הדור, סיטונאי התוצרת החקלאית, ואמרו כך ננצח חקלאים ישראליים ונוריד להם את המחירים והחליטו לייבא פרי מסיציליה."

מה ההבדל בין הצבר הישראלי לצבר הסיציליאני?

בלום: "אצלנו, יום עבודה בן 9 שעות עולה בין 65 ל-70 יורו. כיוון שבמדינת ישראל אין לחקלאים מספיק פועלים לקטיף, אנחנו נאלצים להעסיק קומץ עובדים זרים, תאילנדים וסודנים ובשעות נוספות, מה שמתבטא בתוספת עלויות של 25% עד 50%. כשאתה מדבר על עלות העסקת עובד 12 שעות בעונת הקטיף, אתה מייקר את עלות העבודה.

"ומול מה אנחנו מתחרים? בחקלאי סיציליה, שמוצפת בפליטי עבודה מאפריקה. באיטליה חיים היום למעלה ממיליון פליטי עבודה אפריקאים. חבר שלי ביקר בסיציליה, יש שם 80 אלף דונם צבר ופליטי העבודה מקבלים שם שכר של בין 12 ל-18 יורו ליום עבודה, שמתחיל מוקדם בבוקר ומסתיים בשקיעה. אנחנו נאלצים להתחרות עם תוצרת שנקטפה ע"י כוח אדם מנוצל, שלא מקבל את מה שמקבלים עובדים זרים בישראל: ביטוח רפואי, שכר מינימום, מגורים ראויים, פנסיה ועוד הטבות."מדובר בזכויות עובדים ועלויות עבודה שמדינת ישראל מחייבת אותנו בהם – כדי להביא ק"ג צבר לשוק ואוכפת בקפידה את קיומם. לעומת זאת, בסיציליה לא אוכפים את חוקי העבודה המקובלים לאיטלקים. אז איפה הממשלה שמצד אחד אומרת שהחקלאות חשובה ומחזיקה את הקרקע ומצד שני מרשה תחרות לא הוגנת? יד ימין של מדינת ישראל אינה יודעת שיד שמאל ממוטטת את החקלאות הישראלית.
"אגב, זה נכון לגבי כל גידול חקלאי שמביאים מחו"ל. יבוא מתורכיה הוא עוד יותר גרוע. בתורכיה יש 3 מיליון פליטי עבודה מסוריה, שמקבלים בין 15 ל-20 שקל ליום עבודה. כשמביאים עגבניות מתורכיה למעשה מסבסדים את ניצול הפליטים הסורים.

"אז נכון שהיבואן שילם 100% מכס, ע"פ חוקי מדינת ישראל. דיברתי עם מנכ"ל משרד החקלאות והוא אמר לי ש'אין לו מה לעשות, כי פקידי האוצר רוצים להוריד את מחירי התוצרת החקלאית בישראל.' זו לא פחות משערוריה שהופכת למעשה נבלה, כי אנחנו עובדים בהקפדה מלאה על חוקי מדינת ישראל, המדינה לא מוותרת לנו על אף פרט מהחוק ואז מייבאים מאיטליה ותורכיה, שלא מקפידות על חוקי העבודה בחקלאות. עכשיו אנחנו פוגשים אותם על מדף הפירות הישראלי."

"את פירות הצבר המיובאים מסיציליה מוכרים ב'יינות ביתן' תמורת כ-13 שקל לחצי ק"ג (6 פירות במשקל כ-90 גרם הפרי). לעומתם, אותו סוג צבר מתוצרת ישראל נמכר ב-15-18 שקל לק"ג אחד, כלומר, במחיר של בין 7.5 ל-9 שקל לחצי ק"ג, עדיין זול בהרבה מהתוצרת המיובאת. יחד עם זאת, כשהרשת מפסיקה לרכוש צבר ישראלי ומציגה אך ורק צברים מסיציליה אין לקונה ברירה – הוא קונה את מה שיש… ככה שוברים את השוק.

"היבואן קונה את הצבר במחיר של יורו אחד לק"ג, כ-3.5 שקל לק"ג," אומר נועם בלום, "בעוד שאצלנו הוא קונה ב-5 ₪ לק"ג ויותר. תחרות חופשית זה דבר טוב – מסחר הוגן זה דבר מבורך אבל כאן אין תחרות, יש כאן מעשה נבלה. ברגע שליבואן יש שליטה על רשתות השיווק, הרי הוא לא מוכר לרשת רק צבר אלא את רוב הירקות והפירות – אז הוא יכול לעשות מה שבא לו כדי להשפיע על המגדל. כאן מדובר במעשה נבלה שמטרתו לייבש את המגדלים וחקלאי שסיים את העונה בהפסד אין לו מהיכן לממן את העונה הבאה. אז באות הרשתות, מציעות לו הלוואות וכך למעשה הגידול הופך של הרשת."

 

צבר ישראלי צברי אורלי
צבר ישראלי צברי אורלי

 

לקוח שבוי

עניין יבוא הצברים מסיציליה נודע לראשונה ליורם עין גדי, מגדל פירות צבר ממושב יבול, כאשר קנה את הפרי שייבאו מסיציליה על ידי "ביכורי שדה דרום" ברשת "יינות ביתן". ברשת ביתן עולה כל סלסלה בת חצי ק"ג – 12.90 לחצי ק"ג, כלומר 1 ק"ג עולה 26 ש"ח (כמעט).

פרי באותו גודל שיורם מגדל במושב יבול, שב"עוטף עזה" נמכר לרשת ב-5 ₪ לק"ג עד 12.90 לק"ג, כלומר, סלסלת חצי ק"ג מהפרי המקביל של יורם עין גדי עולה כ-7.5 ₪ לחצי ק"ג. "כלומר," אומר עין גדי ל"קו למושב", "אנחנו זולים מהם בהרבה בפרי המקביל הישראלי שאנחנו מגדלים והפרי שלנו עבר בדיקות מעבדה. ההבדל במחיר הוא מאוד משמעותי, אבל כשאתה נכנס לסופרמרקט ובא לך לקנות צברים – ויש לך רק מוצר אחד לרכישה – אתה למעשה 'לקוח שבוי'. הרי אתה לא תלך עכשיו לסופרמרקט אחר, רק כדי לקנות פרי ישראלי איכותי וזול יותר…

"אני רוצה להדגיש כאן בפשטות, הנקודה היא לא מסכנות – אני תמיד שונא שמציגים את החקלאים כמסכנים, אבל אני אומר OK, רוצים תחרות הוגנת? מותר להם לייבא צברים? אז שיעמדו באותם תנאים שאני עומד בהם, שיעברו בדיקות מעבדה למזיקים, מחלות ושאריות חומרי הדברה. פה אני רוצה שתהיה התמודדות שווה – אני מציג לצרכן פרי איכותי, פרי טוב ובמחיר סביר – ואם אכן משרד החקלאות יבצע באותו יבוא פרי צבר מסיציליה את אותן בדיקות מעבדה שאני עובר – אזי אין לנו ממה להירתע. אני עדיין ממתין לתוצאות בדיקות המעבדה."

ביום חמישי שעבר הודיע משרד החקלאות ופיתוח הכפר, כי: "פרי הצבר (סברס) הישראלי הידוע, נמכר כיום בשווקים ונמצא בשיא העונה החקלאית. הצבר גדל באזור הנגב ומגודל בתנאים אידיאליים ללא ריסוסים וחומרי הדברה. פרי הצבר הוא פרי המהווה סמל לישראליות, וטעמו המעודן ידוע עוד מתקופת קום המדינה ומלווה אותנו מעל ל-100 שנים. "בשבועיים האחרונים, עשה 'עלייה' והגיע לישראל פרי צבר מאיטליה, אשר מתחרה בצבר הישראלי ודומה לו חיצונית בצורה ובצבע. הצבר האיטלקי יובא מסיציליה, במטרה להתחרות על מחירו של הצבר הישראלי. "משרד החקלאות ממליץ לישראלים לקנות צבר ישראלי, ולחזק בכך את החקלאים המגדלים את הצבר בנגב הישראלי. סוף שבוע נפלא."

* ע"פ הסוציולוג עוז אלמוג

בתגובה מסר אילן שבע מבעלי חברת ביכורי שדה המייבאת את פרי הצבר: "איזה חקלאים יש כבר בארץ לפרי הצבר? יש חקלאי אחד רציני ועוד כמה. עזוב, עשינו איזשהו ניסוי, הייתה איזושהי בדיקה, פיילוט, לראות מה קורה. כרגע זה לא משהו שאנחנו הולכים למכור בקביעות, צריך לראות ולהחליט.
שמע צריך לבדוק, אין לנו שום כוונה לשבור את המגדלים בארץ, כמה כבר מגדלים יש בארץ, יש רק שלושה חקלאים , אבל אין סחורות. אני אומר לך יש הזמנות אבל אין מספיק סחורות אנשים מבקשים לאכול צבר אבל אין מה למכור להם צריך חומר גלם כדי שנוכל לספק. בחו"ל המחירים זולים יותר, זו החלטה של המערכת אבל עדיין לא החלטנו.
אין בעיה להביא, אבל צריכים להערך בדיקות של מזיקים, מחלות, שאריות חומרי הדברה שהתחרות תהייה הוגנה…ואילן שבע ענה: צודק, אני מסכים, צריך שתהייה תחרות הוגנת. אנחנו ערכנו בדיקות לפירות הצבר שאנחנו מייבאים, ודאי

מנענו ניסיון נוסף לשיווק של כ-5 טון ירקות מוברחים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בעיצומה של המלחמה נאלצים בעמק יזרעאל להמשיך להיאבק נגד הקמת שדה תעופה ברמת דוד, לאור צעדים שנקטה המדינה– האצת התכנון לשדה הבינלאומי בעמק במקום בנבטים * ראיון עם גיל דייגי, יו"ר מטה המאבק נגד
9 דק' קריאה
הוא נולד ב-1394 בכפר אברהם, מושב שהפך לשכונה בפתח תקווה והיום הוא מוכר בגולן כאחד מראשוני הדבוראים ברמה * בנץ הנאמן ממושב נוב פעל במשך שנים למען ההתיישבות ועבד כל חייו בגידול דברים ורדיית
9 דק' קריאה
״מתחילת מלחמת חרבות ברזל ראינו כיצד החקלאות בשילוב האגרו סולארי תרם לחוסנה של הקהילה באזורי תקומה וכעוגן כלכלי עבור היישובים.  במקומות בהם אין חקלאות, ניתן להקים שדות סולאריים ובכך לתרום לאגודה ולעתידם הכלכלי והחוסן
2 דק' קריאה
לא קל להתמודד עם מיתוס. שאול ובר עושה זאת בזהירות וברגישות, בספרו החדש ״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״ *תמונה ראשית: כרטיס הגיוס של סנש לארגון ההגנה. זכתה להנצחה נרחבת, הרבה מעבר לכל שאר
3 דק' קריאה
מסע בין משמעות הקיום, התמכרות לקאנדי קראש והלוויה של ראש עיריית טול כרם ככל הידוע לנו כיום, על סמך תצפיות הטלסקופ החדש והמפליא לעשות "ג'יימס ווב", היקום הנראה לעין, זה שאנחנו יכולים לזהות, מכיל
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן