אהבה בין-דורית לטיולים ופרחים

רינה פז, חברת מושב אורות, ירשה מאביה את יצר ההרפתקנות והאהבה לטיולים ולטבע * בריאיון לעדינה בר-אל היא מספרת כיצד היא וקובי בעלה מורישים אהבה זו לנכדיהם * רינה חיברה מגדיר צמחים עבור ילדים קטנים, כדי שילמדו את שמות פרחי ארצנו

אלה ודב לסלי, הוריה של רינה פז, הכירו זה את זו באנגליה. אלה, ילידת גרמניה, הגיעה לשם כילדה בטרנספורט ילדים מגרמניה. דב הגיע מצ'כיה במסגרת תנועת הנוער היהודית "תכלת-לבן", (תנועת נוער יהודי שהוקמה בגרמניה, והיו לה סניפים גם בצ'כוסלובקיה ובהונגריה). אלה ודב נפגשו בהכשרה חקלאית, נישאו באנגליה, והגיעו ארצה בשנת 1956 עם שלושת ילדיהם, ביניהם רינה בת החמש.

"הגענו באוניה, בה היינו כל חמשת בני המשפחה בתא אחד," נזכרת רינה. "בחיפה קיבל את פנינו  חבר מושב אורות בשם מקס גרטל ז"ל. הוא הביא אותנו למושב אורות ליד קסטינה והוביל אותנו ישר לצריף השוודי. קיבלנו מהסוכנות סוסה אחת, בשותפות עם השכנים, וארבע פרות. אבי נתן שמות לפרות: מרים, אסתר, מלכה ורותי. ל'דור ההמשך' של הפרות קראו בת אסתר, בת מרים וכו'. היתה לנו גם עז בשם ריטה, שהיה שמי המקורי, לפני שמנהל בית הספר היסודי שינה אותו לרינה.

"ההורים שלי היו חרוצים מאוד," היא ממשיכה לספר. "הם גידלו פרות ועגלים, ירקות, היו להם לול תרנגולות וגם כמה ברווזים. בנוסף לכל אלה, הורי עם סוס ועגלה חילקו במושב לחם וצלצלו בפעמון כדי להודיע שהם עוברים ברחוב. אחר כך עברו למכור סיגריות וממתקים באמצעות פלטפורמה רתומה לסוסה. בסופו של דבר," מציינת רינה, "הם פתחו את הצרכנייה הראשונה במושב בחדר שהוסיפו לצריף."

רינה למדה בבית הספר היסודי "מבואות" ובבית הספר התיכון בבאר-טוביה. בשירות הצבאי שירתה בסיני בגדוד סיור של השריון 189 ואחר כך בפלוגת סיור 401. השירות היה באוהל, פעם בשבועיים היתה לי נסיעה של שבע שעות הביתה, ללא קשר טלפוני עם ההורים. קצת שונה משירות צבאי עכשווי…"

בשנת 1975 רינה נישאה לקובי פז מכפר-סבא, בבית העם במושב אורות. קובי היה בעת שירותו הצבאי בנח"ל מוצנח. לאחר נישואיהם התגוררו בני הזוג פז במשך שנתיים בכפר סבא, ואחר כך, בשנת 1977, הגיעו למושב אורות כבנים ממשיכים במשק ההורים. הענף העיקרי במשק שלהם היה הרפת.

רינה למדה ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, כולל תעודת הוראה והחלה ללמד בבתי ספר שונים. אולם תוך זמן קצר התקבלה להיות מורה בבית הספר התיכון בו למדה, במושב באר-טוביה הסמוך, שם לימדה מדעים בחטיבת הביניים במשך 32 שנים, עד צאתה לגמלאות. במרוצת הזמן נסגרה הרפת במשקם וקובי עבר לעבוד בפלחה וממשיך לעסוק בזה גם עכשיו.

משפחה הרפתקנית מטיילת

התחביב העיקרי של המשפחה לדורותיה היה מאז ומתמיד טיולים. רינה וקובי טיילו וממשיכים לטייל. הם בעצם זוג הרפתקנים. כל הטיולים שלהם הם טיולי תרמילאים: "בחוץ לארץ אנחנו לנים בגסטהאוז, עושים טרקים, אומגות, רפטינג, טיפוס על הרים. בדרך כלל אלו טיולים של חודש, חודש וחצי. היינו בפרו, וייטנאם, קמבודיה, לאוס, בנפאל ובהודו, בצ'ילה וארגנטינה, גוואטמלה וקוסטה ריקה ובועד מקומות," מספרת רינה.

והם כמובן מטיילים גם בארץ: "הלכנו ב'שביל ישראל', 'שביל חיפה', 'שביל החוף', סובב כינרת, ו'שביל סובב ירושלים' וכן בטיולים אתגריים נוספים. בטיולים אנחנו משלבים גם ביקורים במוזיאונים ומפגשים עם אמנים. "

"ירשתי את האהבה לטיולים מאבי," היא אומרת. "הוא היה הרפתקן ולקח אותנו מאז ימי ילדותנו לטיולים בארץ. בהמשך לקחנו את ילדינו עמנו, וכאשר בגרו הם טיילו בטיולים רציניים אחרי השירות הצבאי. ועכשיו אנחנו, קובי ואני, מובילים את הנכדים שלנו בטיולים ברחבי הארץ. הטיולים הרגליים האלו הם  במקומות רבים, ביניהם: נחל מערה שבו נמצאת מערת התאומים ליד בית שמש. עשינו עם הנכדים את 'שביל הקיסר' באזור הרי ירושלים המדהים, בנחלי הדרום – צפית, תמר וגוב, בנחל דרגות ובנחל ברק, בקניון האדום בהרי אילת ובנחל עיון באצבע הגליל. ברמת הגולן טיילנו איתם בנחלי המים בזוויתן, ג'ילבון, בניאס ויהודייה."

גם מקומם של הנכדים לא נפקד בטיולים. הנכדים, בני/בנות המצווה, זכו לטיולים בחו"ל. מספרת רינה: "נסעתי עם נועה לספארי בקניה, עם רותם ורענן נסענו לטיול משפחתי לאנגליה, סקוטלנד ו-וויילס, ועם ירדני נסענו לתאילנד כולל שלושה ימי טרק בג׳ונגלים."

וכאן המקום לספר על פרויקט מיוחד של רינה, שנובע מן הידע שלה בבוטניקה ומניסיונה כסבתא מטיילת עם נכדיה.

מגדיר צמחים לטף

רינה חיברה מגדיר צמחים שמיועד לילדים קטנים.

כיצד הכול התחיל?

"בבקרים אני צועדת עם הכלבה שלי שירלי ומגיעה ל'גבעת היונים', שנמצאת בין המושב שלי לבין מושב עזריקם. יש שם מגוון פרחים מהמם, שמתחלף עם עונות השנה: כלניות, נוריות, עיריות, סביונים, חרדל הבר, לשון הפר, איריס ארץ ישראלי, מקור החסידה, נזמית לופתת, לופית מצויה, לוף ועוד.

"תוך כדי צעידה אני חושבת לעצמי כיצד אוכל לגרום לנכדיי הצעירים, החל מגיל שנתיים, להכיר את הפרחים ולדעת עליהם. התחלתי לחפש מגדיר לקטנים ולא מצאתי משהו מתאים. המגדירים הקיימים רובם מיועדים לבני נוער או מבוגרים, ספרים עם תיאורים כבדים מדי לילדים, וחלקם בשפה מדעית. לכן החלטתי להכין מגדיר כזה."  

רינה החלה לצלם בטיוליה היומיים את הפרחים שראתה בדרך, והחלה לחשוב כיצד להנחיל לילדים שמותיהם. היא הגיעה למסקנה שילדים זקוקים הן לתמונות והן לתכנים הכוללים רמזים, כאשר הרמזים יקלו עליהם לזכור את השמות.

כך נאגרו במוחה רמזים תוך כדי הצילום. לדוגמא: כיצד לזכור את שם הפרח הצהוב "חלמונית"? בעזרת איור קטן של חלמון ביצה. כיצד יזכרו את "מקור החסידה"? באמצעות איור של חסידה בעלת מקור ארוך. וכמובן ניתן גם לספר סיפורים ואגדות, או לצטט שירים על הפרחים.

המשפחה התגייסה לעזור ביצירת המגדיר שמורכב מקלפים. בכל קלף מופיע צילום הפרח, איור רומז כדי להזכיר לילד/ה במה מדובר, טקסט שמתאר את הפרח ועוד פרטים עליו, כמו תקופת פריחתו ומקום גידולו. במגדיר של רינה פז יש תמונות שצילמו רינה ובני משפחה אחרים. הבת ירדן תרמה מכישרונה בגרפיקה ובאיור, וקובי חיבר את הקלפים לצורת מניפה, שנפתחת יפה וניתן לראות כל קלף וקלף, פרטים על כל פרח ופרח, בנפרד.

המגדיר זוכה להצלחה רבה. מובן שרינה משתמשת בו בטיולים הרבים עם נכדיה, אבל היא זוכה גם לתגובות נלהבות של משתמשים זרים. הורים שולחים לה תמונות של ילדיהם בזמן טיול, כשהם מעיינים במגדיר ומזהים באמצעותו פרחים. רינה קיבלה סרטון ובו ילדה עורכת לסבתה חידון באמצעות המגדיר. סבתא אחרת, מושבניקית שהיתה מורה בעברה, סיפרה לרינה שבכל ביקור של נכדיה הם מקבלים ממנה משימה: ללמוד היטב על שני פרחים מתוך המגדיר.

במושב

רוב ימי חייה של רינה היו במושב אורות. כאמור, היא ובעלה קובי הם בנים ממשיכים במשק שהיה של הוריה. בשנת 1981 אירע למשפחה אסון גדול. בנם הבכור יריב נהרג בהיותו בן חמש וחצי בנסיבות איומות. המשפחה היתה אז בקריית מלאכי וצפתה במפגן צניחה. לפתע היה משב רוח עז, ואחד הצנחנים פגע ביריב. יריב נפצע קשה ונפטר למחרת. נועה, בתם הבכורה, היתה אז בת שנתיים וחצי, ורינה היתה בהריון עם רותם שנולדה מיד לאחר האסון. כשנה לאחר מכן, ב-1983, נולד בנם רענן. בת הזקונים ירדן נולדה בשנת 1990. היום נועה גרה בגבעתיים, רותם בפתח-תקווה, רענן ביבנה, וירדן גרה ליד ההורים, בבית שהיה של סבה וסבתה.

רינה עכשיו בגמלאות. היא פעילה ביותר, שוחה, יוצרת ויטראז'ים ובעיקר מטיילת במסגרות שונות. מושב אורות, בו רינה וקובי חיים, חוגג עתה 70 שנה להיווסדו. "הוא נשאר אחד המושבים הקטנים והמשפחתיים במועצה האזורית באר טוביה," אומרת רינה. "חיי הקהילה פה פעילים עם הנוער, המשפחות הצעירות והוותיקים. אבל אני חוששת שנהפוך לשכונה של קריית מלאכי שסוגרת עלינו, ונאבד את הצביון של המושב." והיא מוסיפה: "הייתי רוצה שהצעירים יקדימו או לפחות ישיבו בשלום ובחיוך כשנפגשים בדרכי המושב."

איך מבחינים בין כלנית, נורית ופרג?

"גם מבוגרים יכולים, כמובן, ללמוד מן המגדיר לטף. לדוגמא: איך מבחינים בין כלנית, נורית ופרג? לשם כך מביאה רינה את האגדה על שלושתן. האגדה מספרת על מלך שערך נשף כדי לבחור לבנו הנסיך כלה. שלוש אחיות – כלנית, נורית ופרג – הלכו, כל אחת בנפרד, לקנות שמלה לנשף. והנה מסתבר ששלושתן בחרו בשמלה אדומה. כיצד יבחין ביניהן הנסיך? ואז הן מצאו פתרון: 'האחות הראשונה הניחה צעיף לבן על צווארה. האחות השנייה הבריקה את שמלתה וקישטה אותה בפייטים נוצצים, והאחות השלישית ענדה עגילים שחורים לאוזניה […] ומאז, מדי שנה פורחת ראשונה הכלנית עם הפס הלבן סביב לאבקנים, השנייה להופיע היא נורית עם עלי הכותרת המבריקים והאחרונה לפרוח היא הפרג, עם העיגולים השחורים על עלי הכותרת שלה'."

ובמי משלושתן בחר הנסיך? נשאיר אתכם במתח.

* כל הצילומים בכתבה זו הם מאלבום פרטי

** למעוניינים – להזמנת המגדיר טל. 052-5955476