"אצלי גידלו אופנועים בגינה"

אומרת יעל קדשאי, ממושב מרחביה שאביה, אביב קדשאי, הוא שם מוכר בקהילה המוטורית של ישראל * יעל הולכת בעקבות אביה וקוצרת הישגים * בחודש שעבר השתתפה בראלי מרוקו וחזרה ממנו עם גביע בזכות המקום הראשון בין הנשים ודורגה במקום ה-11 בדירוג הכללי (מתוך 62 משתתפים ומשתתפות)

רוכבת האופנוע יעל קדשאי (29) נולדה וגדלה במושב מרחביה, בו היא מתגוררת גם בימינו, למשפחה שעיקר עיסוקה בגד"ש, אבל לדבריה "אצלי גידלו אופנועים בגינה."  

המודל שלה לחיקוי היה אביה. האב, אביב קדשאי (60) הפך לשם מוכר בקהילה המוטורית המקומית כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת וב-2018 רשם הישג נדיר כשסיים את מירוץ הדקאר עם משאית מירוץ, כלי שלישי לאחר אופנוע ומכונית, איתם סיים בשנים קודמות. 

"הדקאר" היה מוכר שנים בשם "ראלי פריז-דקאר", מירוץ מפרך, שהחל בסוף שנות ה-70 בפריז ונמשך לתוך החולות של מדבר סהרה, דרך מספר מדינות ונחשב לקשה בעולם. לפני 14 שנה הוא הועתק לדרום אמריקה ובשנים האחרונות נערך במדבריות של ערב הסעודית במשך כשבועיים, כשהרוכבים נדרשים לסיים מסלול באורך של כ-5,000 ק"מ, ולא כולם עומדים במשימה (השנה סיימו 80 מתוך 142 אופנוענים). זו המטרה אליה מכוונת יעל לקראת 2025. האב אביב גם זכה להתפרנס מהתחום המוטורי בניהול מוסך, אבל הבת עובדת בחברה בטחונית, אשר כל השבוע עוסקת בתחום הרחפנים ובסוף שבוע היא מתפנה לאהבתה האמיתית: רכיבה על אופנוע.

ראלי מרוקו 

יעל החלה לעסוק בתחום עוד לפני שהפכה לתלמידה ביסודי. ההתחלה הייתה עם סוזוקי קטן ("מיני בייק"), ובהמשך היא עלתה על כל כלי אפשרי וניווטה בשדות של עמק יזרעאל, סיימה תיכון במזרע והפכה לרוכבת בכירה בתחום המוטורי, אותו העדיפה על סוסים, התחום בו עוסקת אימה.  

באפריל השנה יעל קדשאי נרשמה לראלי מרוקו (מרוקו דזרט צ'אלנג'), וחזרה ממנו עם גביע בזכות המקום הראשון בין הנשים וה-11 בדירוג הכללי (מתוך 62), וכל זאת למרות טעות בניווט ביום האחרון. מירוץ זה נמשך שמונה ימים והאורך הכולל של המסלול הגיע לכ-2,685 ק"מ, אמנם פחות מהדקאר, אבל קפיצת מדרגה משמעותית והישג אדיר בהשוואה למירוצים קודמים אותם סיימה.  

יעל רכבה על אופנוע ה-GASGAS שלה (שוקל כ-150 ק"ג, נפח מנוע 450 סמ"ק) והצליחה לסיים את המסלול הודות לכושר פיזי ולא פחות מכך – הודות ליכולת ניווט וקבלת החלטות מהירה.  

צריך להבין מה זה לעבור 2,685 ק"מ בשמונה ימים, בתנאי מזג האוויר קשים מנשוא והחום מגיע ל-50 מעלות ומעלה. הרוכבים לא ישובים על האופנוע אלא עומדים מעל המושב, כדי להתגבר על הקשיים בדרך וכך מידי יום במשך 7 שעות, תוך שהם נוטלים כדורים נגד התכווצויות שרירים ונגד התייבשות. השנה, למרות אמצעי הבטיחות הרבים שננקטו במירוץ, אחד הרוכבים, רוכב הולנדי, מת כתוצאה מהתייבשות ונווט נוסף מת כתוצאה מהתנגשות בקיר בטון. במירוץ אסור להשתמש ב-GPS וכל מה שעומד לרשות הרוכב הוא מד מהירות, מד ק"מ, מצפן וגליל נייר ארוך ובו המסלול ונקודות הביקורת. 

כדי להבין את גודל המאמצים שנדרשו מיעל במירוץ, על מנת להגיע להישג אליו הגיעה, כדאי לקרוא מה כתבה יעל בפייסבוק אחרי שחזרה ממרוקו: "הגוף פה בארץ ‎אבל הראש עוד מחפש פניות, דיונות וצורח להיזהר מהסלע שם ולא לשכוח לשתות כמובן. ‎ככה זה שחוזרים מאחד מאירועי הראלי רייד הנחשבים בעולם. ‎אז נסעתי וחזרתי שלמה עם חיוך מטורף על הפנים. 

‎"מה היה לנו שם? 8 ימי מירוץ שהתחילו בבירבור רציני. ‎ביום השני, תיקון, צמיג שהחליט להיכנע לעומס ומיכל דלק אחורי עם חור. ‎בימים הבאים, ניווט מדוייק, משמעת מים כי אחרת אי אפשר לשרוד 7 שעות על האופנוע ב-47 מעלות בצל. ‎לסקרנים, צל לא היה. ‎יצאתי לראלי מדברי ראשון ואין על הדבר הזה. הדיונות, בגובה של בניינים. 

‎"כמה שהיה חם וקשה היה אפילו יותר כיף. ‎הראשונה בנשים, הראשונה מהישראלים ו-11 כללי. ‎מפתיע? קצת, אפילו אותי. ‎אבל חצי שנה של תזונה נכונה, אימוני כח וסיבולת הביאו תוצאות. 

‎"מפה, אני מסתכלת קדימה לדאקר!! ‎תודה לכל מי שמלווה, דואג, מספנסר ‎ונמצא שם בכל הרגעים, גם הפחות זוהרים." 

ההצלחה במרוקו אולי לא שינתה אותה, אבל משכה את התקשורת והיא זכתה לזמן מסך בערוץ הספורט ואף השתתפה באחת מתוכניות הבוקר. 

מה הוביל אותך לבחור להשתתף במירוץ במרוקו? 

"סימנתי כיעד את מירוץ דקאר, מירוץ אותו אבי היה הישראלי הראשון שסיים, ולכן חיפשתי מירוץ ארוך יחסית שייערך בדיונות, שכמותן לא ניתן למצוא בישראל. אפילו הצלחתי ליהנות ,למרות מזג האוויר הקשה וקטעי מסלול מפרכים של 400-500 ק"מ ביום. נוכחות של ישראלים נוספים סייעה לי כמובן מבחינה לוגיסטית." 

איך נראה יום רגיל במירוץ? 

"מתעוררים ב-6 בבוקר ומזנקים באיזור 7:30 עד הצהריים או אחרי הצהריים. כל ערב מקבלים תדריך לקראת היום הבא. בערב מגיעים למלונות דרכים וישנים בהם, במקרה שלי עם הרוכבים הישראלים. זו הפקה גדולה ומעורבים בה בערך 2,000 איש. הם עוברים ממקום למקום, בונים מתחם למשתתפים, זה כמו עיר ניידת, מקימים ומפרקים וגם מנקים אחריהם, כדי להעלים כל סימן למירוץ. במירוצים כאלה מדגישים את חשיבות השמירה על הטבע." 

זה ההישג הכי גדול שלך עד היום? 

"מבחינת ראלי מדברי זה ההישג הכי גדול כי גם סיימתי וגם זכיתי בגביע המנצחת בין הנשים. סיימתי  גם ראלי הררי בעבר, והמירוץ במרוקו רק פתח לי את התיאבון. התרגשתי לראות את עצמי עם רוכבים גדולים שאני מכירה ועקבתי אחריהם דרך התקשורת, ולהוכיח לעצמי שאני יותר טובה ממה שהערכתי לפני המירוץ." 

מה בעצם את עושה בפועל חוץ מללחוץ על הגז? 

"לפני כל קטע אני מקבלת ספר דרך בצורת גליל נייר ארוך וחייבת להגיע מנקודת הזינוק ליעד, תוך מעבר בנקודות ביקורת (כדי למנוע רמאות) ושימוש במכשירי ניווט. אפשר כמובן ללכת לאיבוד במדבר ולכן אני גם נושאת מכשיר שמזכיר את איתוראן, כדי שההפקה תדע אם אני בבעיה, ואני אדע כשמישהו אחר זקוק לעזרה. מכשירי הניווט, מדי המרחק, מדי המהירות והמצפן קריטיים ולפיהם אני מנווטת באזורים שאין בהם קליטה סלולרית. כל טעות קטנה עלולה לעלות ביוקר." 

חוקי המירוץ כוללים הגבלת מהירות? 

"כן. 160 קמ"ש, ויש גם נחלים בתוואי השטח וצריך להיזהר בהם." 

ומה קורה אם חרגת מהמהירות המותרת? 

"במקרה כזה הקנס יהיה תוספת זמן (פיקטיבית) לתוצאה שלי, ואני עלולה להידרדר בדרוג." 

חווית מקרה כזה? 

"כן. חרגתי מהמהירות המותרת במירוץ קודם בירדן ולכן נמנע ממני לסיים ראשונה בדרוג הנשים. הפעם נזהרתי."

החיים בקצב גבוה 

המקום הראשון בין הנשים מרשים מאוד, אבל איך את מתייחסת למקום ה-11 בדרוג הכללי? 

"מבחינתי זו הצלחה. כדאי להביא בחשבון גם שאני רוכבת על אופנוע מדגם אנדורו, ואילו כל עשרת הראשונים רוכבים על רפליקה, שהוא דגם ייעודי לדיונות." 

כמה זמן מראש את סוגרת לו"ז? 

"תמיד חושבים כמה חודשים קדימה. בדרך כלל 4-7 חודשים. עד סוף 2023 אני צפויה כמובן להמשיך בליגות המקומיות, וגם במירוצי ראלי בירדן ודובאי ואולי עוד משהו. לתחרות בחו"ל צריך להתכונן זמן רב פיזית ולוגיסטית. ההורים שלי מגיעים לפעמים לתחרויות, ורצוי גם שיהיו ישראלים נוספים ונוכל להיעזר זה בזה מבחינה טכנית תוך כדי מירוץ. יש בארץ קהילה תומכת ואני מקווה שיהיו רוכבות נוספות." 

איך את משלבת בין הקריירה המוטורית שלך לעבודה היומיומית? 

"אני נוהגת לומר שיש לי שתי עבודות. אחת מביאה שכר והשנייה מוציאה אותו. לאחר יום העבודה אני חוזרת למושב ומתאמנת בחדר כושר ובריצות, וגם נמצאת עם בן הזוג והכלבים. בסופשבוע יש אימונים ותחרויות. האימונים נערכים ברכיבה מהעמק לגולן או לנגב, ורוב התחרויות סביב באר שבע אשלים וצאלים, ובחינתי זה תוואי קל.  

"אני משתתפת במקביל בשתי ליגות מוטוריות: ראלי רייד (מירוץ שטח ארוך, כמו הדקאר) ואנדורו (מירוץ בתוואי מעורב, טבעי ומלאכותי, בדרך כלל קצר), בקבוצה של עופר אבניר, יבואן האופנוע שאיתו אני מתחרה, וכמובן מתכוננת למירוצים בחו"ל בנפרד." 

מה צריך לקרות כדי שתגשימי חלום ותשתתפי בדקאר ב-2025? 

"הכרטיס לדקאר תלוי כמובן ביכולת במקצועית שלי ולא פחות מכך בגיוס ספונסרים. כרגע אין לי דרוג בינלאומי, שהוא המפתח לכניסה לדקאר, וזאת מאחר שהרשמה לתחרויות בחו"ל עולה הרבה. כדי להגיש מועמדות צריך לעמוד במספר קריטריונים בינלאומיים." 

ואם תגשימי את החלום הגדול ותגיעי לקו הסיום בדקאר – יעלו בך הרהורי פרישה? 

"זו לא המטרה שלי. אני מאמינה שאמשיך ואמצא אתגר חדש. החיים בקצב גבוה מתאימים לי."