רמי חורב חקלאי במשרה מלאה, בן ממשיך במשק המשפחתי בבית לחם הגלילית, מפעיל בגאון שלוש יזמויות: מיזם חקלאי לגידול ושיווק פירות יער ישיר במארזים ופירות נשירים – מיזם "קטופותי" -גידול ושיווק אוכמניות ואסנה, ירקות ועוד לקטיף עצמי – ובאחרונה "בית- הפלפל" בשותפות עם אלון בר אוריין, שעזב את משטרת ישראל לטובת גידול פלפלים חריפים. חורב: "אני מאמין שהחקלאות תמשיך לשרוד על אף שמספר החקלאים הולך ופוחת"
להגיע למשק חורב בבית לחם הגלילית זה להגיע למקום שוקק חיים והתרחשויות במשך כל השנה. בכל עונה יש לטפל בתוצרת החקלאית, שרובה מורכבת ממגוון סוגים, מינים וזנים של ירקות, פירות נשירים המוכרים לכולנו וגם פירות פחות מוכרים, כמו אוכמניות, גויאבה תותית, פטל ואסנה, פירות יער הדומים לפרי הפטל.
כל אלו ועוד מחכים לקטיף עצמי של מבקרים המקבלים סלסלה וממלאים. לפני כשבעה חודשים בתקופת הקורונה נפתח "בית הפלפל" שעוד נכונו לו שדרוגים ופעילויות רבות בהמשך וכן, זו משימה שהיא סוג של שליחות, להפוך למרכז ארצי לנפלאות הפלפל החריף לסוגיו. ידעתם שיש מכורים לחריף חריף הזה? האהבה לחריף סוחפת רבים, עד כדי כך שהוקמו קבוצות ברשתות החברתיות לאותם האנשים שלא יכולים לחיות, לנשום ולאכול בלי פלפל חריף.
שורשיות ויזמות
רמי חורב (51), חקלאי במשרה מלאה, הוא הבן הממשיך המפעיל שלושה מיזמים במשק המשפחה: "התחלתי לעבוד עם אבי בחקלאות מגיל עשר ומאז ועד היום אני עוסק בחקלאות ואני לא מכיר שום דבר אחר. למדתי ברופין תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים של המשק החקלאי. כל אלו ונוספים הפכו אותי לחקלאי גאה, ואמשיך להיות חקלאי בכל רמ"ח אבריי. 
"אך אל תטעו, זה לא מתוך הכרח בגלל שאני הבן הזכר היחידי להוריי ושיש לי שתי אחיות שאינן מתגוררות בבית לחם הגלילית. כי האמת היא שאני חי, חושב ואוהב את העיסוק המגוון בחקלאות."
"קשה להבין את התחושה הזו במילים, זאת תחושה פנימית המובילה אותך בכל יום ויום. כמה שזה נשמע קלישאתי, לצאת למשק בבוקרו של יום, ישר למרחבים ולשדות."
"זה משהו גדול ממך, הידיעה שבמשך דורות ושנים עובדי אדמה הוציאו תחת ידם יבולים. אני בהחלט נהנה גם מהיצירתיות והסיפוק שהעיסוק בחקלאות ממלא אותי. להיות מעורב בתהליך שגידול כלשהו מצליח ומושך אנשים להתעניין בו ולקטוף אותו למאכל.
"במשך השנים רכשתי ידע נרחב ואני מקפיד להתעדכן כל הזמן. נהנה לחלוק ולהעביר את הידע והמקצועיות הלאה, למי שחפץ לשמוע. במיוחד למבקרים במיזם הכי ותיק שלי – 'קטופותי', הממוקם בשדות הכניסה למושב."
"במשך היום אני נפגש עם המון אנשים ומבקרים מקשת גילאים. באופן בלתי אמצעי, כשהם שואלים שאלות, מתעניינים ומגיבים, אני רואה בכך הזדמנות להציג חקלאות טובה ואיכותית במיטבה.
בן ממשיך במשק חקלאי
"בחרתי לעסוק בשליחות חקלאית חשובה זו, של הסבר מקצועי מעיני החקלאי והמגדל ישירות לקהל המבקרים המגוון, כדי להעניק להם חוויה חקלאית ערכית תוך חיבור לאדמה ושורשיה. כדי להסביר על הגידולים השונים לפי משפחותיהם, למשל כמו משפחת המצליבים, הכוללת: כרובית, כרוב, ברוקולי, קולרבי ונוספים."
"האופייני לפרח שלהם, המזכיר צלב מאחר והוא מורכב מ-4 עלי כותרת ומכאן שם משפחת ירקות אלו. או משפחת הדלועיים, הכוללת: דלעות, מלפפונים, קישואים ואפילו אבטיחים."
"לספר למבקרים מה האופייני למשפחה זו, להראות מהם פרחי הקישוא, איך הם משמשים להפריה ולמה השפים אוהבים להשתמש בהם במטבחם. איזה כייף לשמוע את התפעלותם של המבקרים מילדים עד הבוגרים, מגילוי פרט כלשהו שלא ידעו."
המיזם הוקם לפני 10 שנים, ומהווה קטיף עצמי של ירקות פירות. בהתאם לעונות השנה ובכלל: מעגבניות, מלפפונים, גזר, חצילים, קישואים, דלעת, פלפל, תירס, לוביה, קולרבי, סלק, גזר צבעוני, אפונה, כרובית, כרוב, ברוקולי, חסה, ועשבי תיבול ואפילו בוטנים, תפוחי אדמה ועוד.
בשטח גדלים גם עצים ושיחים המספקים פירות נפלאים: פירות הדר, רימונים, גויאבות, שסק, שזיפים ונוספים. כמובן שנטענו כרם לענבים מובחרים, נשתלו שיחי פטל, אוכמניות ואסנה. גידול ושיווק ישיר של פירות היער הינו המיזם השלישי, המתחם כולו משתרע על פני שטח של כ-40 דונם.
"הקטיף העצמי התרחב לאורך כל חודשי השנה וזהו יתרון עצום. יש אנשים קבועים המגיעים לקטיף פעם בשבוע שבועיים. יש המגיעים באופן אקראי וגם שהגיעו מהודעה מפה לאוזן."
"ויש כמובן קבוצות קבועות, במיוחד ממוסדות חינוך למיניהם, מבתי אבות וכן, קבוצות מאורגנות לטיולים. לפני הקורונה הגיעו גם קבוצות תיירים. למבקרים המגיעים לקטיף עצמי מגישים סלסלה המתמלאת תוך פרק זמן קצר. הקמנו אתר ואנשים מתעדכנים מה גדל וכשיר לקטיף ואיזה פעילויות נלוות מתקיימות והיכן. כך אפשר למצוא פעילות עם התוצרת שנאספה, כהכנת סלט ותיבולו ועוד רעיונות."
משפחה חקלאת שורשית
רמי מספר על ילדותו: "כילד בגיל שמונה הגעתי למושב עם הורי, אמנון ותמר חורב, מקיבוץ בית אלפא ומאז לאורך כל השנים, ידעתי שיבוא יום ואמשיך לעבוד את האדמה. הורי אנשים שורשיים בעלי ערכים, אוהבי אדמה וברוח זו גידלו אותנו שלושת הילדים."
"אימי תמר (שם נעורים ברק) נולדה בקיבוץ שער העמקים ואבי אמנון נולד בבית אלפא. הם נפגשו בגבעת חביבה ובשנת 1957 נישאו ועברו להתגורר בבית אלפא. נולדו להם שלושה ילדים: הגר, טליה ואנוכי רמי. כשנולדתי, הורי עברתו את שם משפחתינו משוורצברג לחורב.
בשנת 1972 נסעה המשפחה למרכז אמריקה מטעם חברת תה"ל. בידע החקלאי הרב שצבר בעבודתו במשק בבית אלפא, אמנון הקים בקולומביה ולאחר מכן גם בניקרגואה פרויקטים חקלאיים ענקיים, בעיקר של גידולי עגבניות ומלונים. המשפחה והילדים שהו במרכז אמריקה עד לשנת 1978. כשחזרו לארץ קנו ההורים את המשק בבית לחם הגלילית.
רמי: "רוח החדשנות והקידמה הובילה אותם להקים חממת ורדים על מצע מנותק של טוף והם היו הראשונים שגידלו ורדים ליצוא בטכנולוגיה זו. בתחילה החממה השתרעה על שטח של דונם אחד. לאחר כמה שנים, השיטה הזאת הפכה להיות הדרך המקובלת לגידול ורדים. אין ספק שאבי אמנון היה חלוץ, ופורץ דרך בנושא."
אישור להגדלת השטח החקלאי מהמושב
רמי מתרגש לדווח שכבר מהשנה הראשונה, הייתה להם הצלחה. אך משרצו להגדיל את גודל החממה לשני דונם נתקלו בסירוב. הם מאד הצטערו והתאכזבו שלא קיבלו אישור להגדלה מהמושב, אך המשיכו בדרכם נחושים להתגבר ולהצליח. גידול הוורדים לייצוא נמשך עד שנת 1988. הרווחיות ירדה והשאלה הייתה מה יעשו ויגדלו במשק. באותן השנים היה משבר בחקלאות.
"לאבי היו קשרים בחברת 'זרעים גדרה' והוא פנה אליהם בבקשה לגדל זרעי ירקות. עד אותו זמן, חברות הזרעים היו מגדלות זרעים בעצמן ולמעשה אבי היה החקלאי הראשון שגידל מחוץ לחוות הזרעים."
"העבודה והקשר עם חברת הזרעים נמשך משנת 1980 עד לשנת 2011 וסיפק פרנסה טובה. בייצור זרעי ירקות יש צורך בידיים עובדות רבות, מהגידול ועד להפרדת הזרעים מהפירות וייבושם."
"עבדנו עם עובדים מכפר מנדא ובניהם, עם וליד ומשפחתו, העובד איתנו עד היום. כל שנה הגדלנו את ההיקפים והחממה גדלה לשטח של 6 דונם. אני זוכר את עצמי כילד חוזר מהלימודים ועוזר להורים במשק. התפקיד שלי היה לשטוף את הזרעים. כך שמגיל צעיר מאד נשאבתי והורגלתי לעבוד במשק. אהבתי ואני עדיין אוהב את התחום החקלאי לגווניו."
מחברת הזרעים הודיעו יום אחד שאין צורך יותר בהספקת הזרעים של המשק. החממה עמדה ריקה כמה שנים עד שנשתלו בה פירות יער: "רק השנה ב-2021 החל קטיף עצמי של פירות יער ושיווק עצמי. "
"בשנת 1996 אבא רכש משתלת עצי פרי נשירים, כמו: נקטרינות, תפוחים, אגסים, משמש ועוד. ייצרנו שתילים שהגיעו לכל רחבי הארץ. המשתלה נסגרה בשנת 2014 אך המשכנו בחקלאות. לכרמלה רעייתי ולי נולדו ארבע בנות, העובדות ועוזרות במשק. אבא, בן ה-86 היום, עבד במשק החקלאי עד לפני שנה. הוא מרוצה שכל אדמות המשק מנוצלות ובהן גידולים מגוונים, המביאים פרנסה."
איך אתה רואה את מצב החקלאות בארץ?
"אני בדעה שכל אחד יעשה מה שטוב לו ומה שמתאים לו, אך אין ספק שלגדול במושב בית לחם הגלילית עם אבא חקלאי, יש לזה השפעה מחלחלת לאורך כל החיים. אנחנו אוכלים את מה שאנחנו מגדלים, זה בריא וממלא אותנו סיפוק וחדוות יצירה. יש משהו מהטעם כערך מוסף כשאתה אוכל ונהנה מהתוצרת שגידלת וטיפחת במשק שלך. לטעם הזה אין מילים, אך החושים חוגגים.
"עדיין אינני יודע מה יהיה הכיוון המקצועי בחייהן של ארבע בנותינו, אך עובדה שארבעתן למדו ולומדות בבית ספר חקלאי בנהלל. לשתיים מהן יש כבר רישיון על טרקטור ואני מקווה שגם לשתי האחרות יהיה בקרוב."
"לא לחצנו עליהן ללמוד דווקא בבית ספר חקלאי. אני לדוגמא למדתי בזמנו בביה"ס תיכון בטבעון, במגמת אלקטרוניקה. בכל זאת שמחנו שהן בחרו במסלול לימודים זה."
"בת הבכורה (23) מתכוננת ללמוד בשנה הבאה בפקולטה לחקלאות ברחובות. הבת השנייה (20) היא לוחמת בצבא ביחידת 'רוכב שמיים'. הבת השלישית בכיתה יא' לומדת במגמת חקלאות, ביולוגיה ומוסיקה ועכשיו עובדת בחופש הגדול ברפת חלב בכפר יהושע. הצעירה (14) עדיין תלמידת תיכון ואף היא מצאה עבודה בחופש במשתלה בבית שערים.
פלפל חריף – טעם החיים
מאז ומתמיד אומרים שפלפל חריף מוסיף טעם לאוכל ולחיים. מסתבר שאנשים רבים נהנים מכל ביס עם פלפל חריף ויש את אלו שיתחילו להזיל דמעות, מלווה בתופעות אחרות ולא תמיד מלבבות. קיימים גם מחקרים המדברים על היתרונות הבריאותיים של אכילת פלפל חריף על צורותיו הרבות.
רוב תחנות חייו של אלון בר אוריין (52) לא העידו באופן מיוחד על העתיד לבוא – האיש התאהב קשות בפלפלים חריפים לסוגיהם, עד כדי לחלום ולרצות בכל מאודו לשתף ולהפיץ את בשורת הפלפל החריף בארץ, ולכמה שיותר אנשים.
"גדלתי בחיפה בשכונת בת גלים ומגיל קטן אהבתי לאכול חריף, אך לא משהו חריג. אחרי הצבא טיילתי בהונדורס וגואטמלה, שם נחשפתי לפלפלים חדשים ולטעמיהם. בגיל 18, בעקבות האהבה לאיילת, שבמקור גדלה ברמת ישי, התאהבתי בעמק יזרעאל."
"כשהתחתנו היה ברור לנו שכאן בעמק נקים בית ומשפחה. נולדו לנו שני תאומים (כיום בני 22). בשנת 1995 התגייסתי למשטרה, תחילה כבלש בתחנת נצרת ואח"כ כקצין מודיעין ובילוש במספר תפקידים, בתחנות משטרה וביחידה המרכזית (ימ"ר). התשוקה שלי לפלפלים חריפים אקזוטיים החלה אצלי באופן רציני רק לפני כארבע שנים."
"באותה תקופה נחשפתי לקהילת 'חריף לי' בפייסבוק. התוודעתי לפלפלים שלא ראיתי ולא הכרתי כלל. התחלתי לגדל אחדים מהם בגינת הבית בגבעת האלה. למרבה הפלא גיליתי שההובי הזה ממכר. משתיל אחד הגעתי לשלושים שתילים שונים. כל הזמן רציתי לחדש ולאמץ לגינתי כל פלפל שנתקלתי בו בטעם ומרקם אחר – ולא פחות חשוב, ברמת חריפות שונה."
לגדל פלפלים חריפים למיניהם
מנקודה זו התחיל תהליך ההתמכרות הגדולה של בר אוריין לתחום, בתחילה ממש כתחביב, ובר אוריין לא שיער לאן תשוקה זו תוביל אותו. במשך הזמן גמלה בליבו החלטה רצינית ומשמעותית מאד בחייו: להקים מרכז ארצי של ידע, את "בית הפלפל", שיכלול מגוון עצום של פלפלים אקזוטיים על סוגיהם הרבים."
"מזרעים, שתילים, פלפלים חריפים טריים, פלפלים מיובשים, אבקות פלפלים גרוסים וטחונים וכן אבקות חריפות במיוחד. כולל מבחר רטבים ייחודיים. הכול על טהרת הפלפל החריף לפי דרגות חריפותו. מקום עם חזון ומשמעות, תחת קורת גג אחת. "בעקבות הלהט העצום שבער בי," בר אוריין מספר, "החלטתי לעשות מעשה. לפרוש פרישה מוקדמת מהמשטרה ולהגשים את חלומי בגדול."
ברגע שאושרה לו הפרישה מהמשטרה, הוא משתף, השאיפה להגשים את שאיפתו עברה לשלב המעשי. בר אוריין שאל בקבוצת הריצה שלו, היכן אפשר להשכיר חממה באזור, בכדי לגדל פלפלים חריפים למיניהם. "אחד החברים מבית לחם הגלילית חיבר אותי לרמי חורב.
לא יכולתי לבחור שותף מוצלח ממנו. כבר בחופשת השחרור שלי מהמשטרה, התחלנו להנביט זרעים של מספר זני פלפלים, וכיום קיימים בחממה כ-130 זנים, במגוון צורות וצבעים.
מוכרים זני פלפל במשק החקלאי
אנחנו מוכרים שתילים, וכן מבחר זני פלפל במארזים, מזנים שונים, כמו: הבנרו, קאיין, חלפיניו, ג'מאיקן משרום, פתאלי ועוד. לפי דרישה אנו אורזים גם מארזי מיקס, הכוללים מעל לעשרה סוגי פלפלים חריפים, וזאת על מנת שהקהל ייחשף למגוון טעמים בדרגות חריפות שונה.
לא פחות מושכים הם המוצרים הנוספים שאנו מציעים: פלפלים חריפים מוחמצים; מיובשים; אבקות בדרגות חריפות שונות אותן ניתן להוסיף לכל מאכל; לאבנה חריפה; ממרחים ואפילו גלידות בטעם חריף!
"בכוחות חזקים ובעבודה משותפת יצרנו מקום חם עד לוהט, את 'בית הפלפל', המשמש מעבר להיותו חממה ומשתלה, גם מרכז ידע, מכירת שתילים וזרעים במגוון רחב של סוגים. כל אלו הם מקור אותנטי לחשיפת המבקרים למגוון העצום של זני הפלפלים."
"למידע ואינפורמציה מקצועית עליהם, וכן מקום המקדיש מזמנו לפתח מוצרים חדשים, המבוססים על נפלאות הפלפלים. למשל, יש לנו סוגי גלידות בדרגות חריפות שונות ועוד המון רעיונות שהם עדיין בגדר פנטזיות. כל אלו מעוררים ללא ספק לחוויה חושית של מראות, צבעים, מרקמים וטעמים.
"עם הזמן נוכחתי לדעת שלחריפות מסתגלים. מאז שהתחלתי לעסוק בתחום בכל חושי, הבנתי שהיכולת שלי לאכילת פלפלים ומוצריהם הלכה והתעצמה בי ובדרגת החריפות. מסתבר שצריכת פלפל חריף לא תלויה בעדה. מקובל לחשוב שהתימנים והמרוקאים אוכלים הכי חריף, אבל זה ממש לא נכון. מצאתי פולנים שאוכלים סופר חריף ותימנים שלא מצליחים לעבור את החריף לייט."
הגלידה עם פלפל חריף
לדברי בר אוריין, יש פלפלים מסוימים המשויכים לעדות, או לעמים כמו: התאילנדי, הבנרו – למקסיקנים, הסודניה – ליוצאי צפון אפריקה ותימן , הבהוט גלוקיה – להודים ועוד: "הפלפל החריף ביותר בעולם הינו קרוליינה ריפר! בסדנאות שאני מעביר יש שוני בין סדנא לסדנא. זה מתחיל בסיור מודרך בחממה, להכרת חלק מזני הפלפלים החריפים שאנו מגדלים."
"כמובן, השלב המהנה הוא שלב הטעימות ממבחר התוצרת – פלפל מוחמץ ומותסס, מטבלים, ממרחים, תחמיצים ועוד ויש גם טעימות בדגש מתוק, למשל ריבות למיניהן, השונות זו מזו בשל סוג הפלפל שהשתמשנו, מה שמשפיע על הטעם הכללי ועל מידת החריפות."
"להיט הטעימות היא הגלידה עם פלפל חריף, שלה טעם יחיד ומיוחד, המקפיץ את הלשון והחך. למתעניינים אני מלמד כיצד להכין מתכונים שונים. אנשים יוצאים מהסדנא, עם חוויות לא מוכרות, חריפות ומפתיעות. יש לציין שחלק מסדנאות נערכות מחוץ לבית לחם הגלילת, בבתי אנשים או בחברות כשמזמינים אותי למקומות שונים ואני מגיע עם דוגמאות וציוד המתאים לפי סוג הסדנא שהוזמנה."
בן ממשיך במשק חקלאי | צילום: חני סולמון
