האווירה בקרב מגדלי המטילות בכל הארץ ובמיוחד בקרב הלולנים בגבול הצפון קשה מאוד, בעקבות ההכרזה על הרפורמה בחקלאות והרצון לבטל את מכסות הביצים והפיקוח על מחיר הביצה
כדי להגיע למושב שתולה אתה נכנס תחילה דרך מושב אבן מנחם ויורד במורד עד לשתולה המונה כ-100 משפחות. מושב קטן – שני מטר מהגדר – הלולנים בגבול הצפון
הלולנים בגבול הצפון
בשתולה אני פוגש את שולה גלעדי (68), שהגיעה למושב ב-1969, כנערה בגיל 16, בת לאחת מהמשפחות המייסדות במושב: "לשתולה עלו 13 משפחות מייסדות ממושב אלקוש. אמי שהייתה אחת מהן הגיעה עם שתי בנות, אחותי היתה בת 19 ואני. אבי נפטר בגיל צעיר באלקוש.
זרעית ונטועה אוכלסו קצת לפני ולשתולה אף אחד לא רצה להגיע. לא היה פשוט לאכלס גם את זרעית ונטועה אבל שתולה נותרה ממש שוממה. היה לנו בן משפחה מאלקוש ששיכנע את המשפחות לעלות. הגענו וקיבלנו בית של 64 מ"ר, כביש, תחנת אוטובוס אחת ובית כנסת. זה מה שהיה כאן.
"באותם שנים לא למדינה ולתושבים כסף, בטח לא לעולים מכורדיסטן ששמו אותם באלקוש, שלא היו להם מקצועות ולא רכוש. התפרנסו מקצת מטעים ומעבודות יזומות.
לנו כילדים הייתה ילדות נהדרת, גדלנו בלב הטבע אבל המבוגרים היו במצב של הישרדות יומיומית. הייתי אז בכפר נוער דתי. באנו לכאן וזאת הייתה אמירה ציונית לגמרי! העולים מכורדיסטן הם אנשים מאוד שורשיים וציונים. גדלנו על ההיגיון שאני חייבת למדינה כל הזמן – והמדינה לא חייבת לי שום דבר – כך גדלנו, לעולם לא תראה כורדי שיגיד לך: 'אכלו לי, שתו לי', אנחנו מסתפקים במה שיש ומכירים בצורך הציוני – קודם כל שתהיה לי מדינה! זו אמירה שהייתה חשובה אז והיום זה עוד יותר חשוב.
גבול הצפון
"אני מבינה את הצורך של המדינה באותם ימים לעבות פה את הגבול. לבוא לפה היום ולהגיד: 'או.קיי, תסתדרי לבד, אני לוקח לך את כל המתנות שנתתי לך' – זה מקומם כי גרת פה, בעצם תיחזקת את המדינה.
אני כבר גרה 50+ שנה, גידלתי פה את ילדיי שנים רבות כשהגבול לא היה כזה מבוצר וחזק. היום? שיהיו 100 בומים ו-100 קטיושות – אני ישנה בלילה בכיף, כי לאן שצה"ל הגיע היום יש לך ביטחון צבאי ב-100%. אבל בעבר המדינה הבינה דבר אחד – אם היא לא תיתן לאנשים סיבה כלכלית להישאר – לא יישארו פה ולא יבואו לפה.
למה שאגור על הגבול בצפון אם אין כאן צרכניה, אין מרפאה, לא בי"ס, לא גן – למה שאגור פה אלא אם יש משהו באמירה הציונית שלי שהמדינה יותר חשובה מהכל.
אז המדינה שפכה פה כסף כדי שאנשים יבואו לכאן ויישארו כאן, קיבלנו בית בלי כסף, קיבלנו נחלה – ואת כל מה שאתה רואה פה בנינו וטיפחנו והקמנו בעשר האצבעות שלנו, עבדנו מאוד קשה. הייתי גננת 33 שנה. עבדנו בחוץ, תפעלנו את הלול.
"אבל מה? עכשיו אחרי שהפכנו את שתולה למקום שכיף לחיות פה ויש פה גם פרנסה רוצים לקחת הכל מאיתנו? אחרי 33 שנה כגננת יצאתי לפנסיה ופתחתי עסק עצמאי בבית שלי. אני היום נקראת 'שולה משתולה' – מיזם תיירותי של אירוח ביתי לקבוצות בלבד בהזמנה מראש ואני נותנת ארוחה כורדית מאוד עשירה, כשרה, על מצע ישראלי.
האוכל יפה, טעים וטוב, אבל מה חשוב שאחר כך אני מספרת את הסיפור האישי והמשפחתי שלי ומקנחת בשירה ובפרק חזנות. הגעתי באמת למנוחה והנחלה ואני מבקשת – אל תגעו לנו בנחלה, אנחנו בנינו אותה.
נכון שאתם תומכים בנו ושאנחנו מדינה מדהימה ונהדרת אבל אני חלק ממנה. אנשים היום מבוגרים והגיעו למצב שהם לא יכולים לחזור אחורה ולחיות בהישרדות. עבדתי פה, הזדקנתי פה, גידלתי את ילדיי. לא מוכנה שיגעו בכל מה שעשיתי ושאף אחד לא יכיר בזה. ליברמן בכלל יודע את ההיסטוריה שלי? ליברמן יודע כמה לילות וימים ושנים ביליתי פה במקלט עם הילדים שלי?"
את בעלה, דוד גלעדי הכירה שולה במושב. דוד הגיע מזכרון יעקב למושב עם משפחתו כשהיה חייל, הכיר את שולה והשניים התחתנו.
בהמשך היה מזכיר מושב שתולה במשך 30 שנה. היום דוד נכה, אחרי שלושה אירועים מוחיים ושולה מטפלת בו. "הוא היה מאוד פעיל, בא לכאן עם משפחתו למרות שלא רצה ובנה לעצמו חיים.
עכשיו הוא אזרח ותיק, ואחרי שעבר את כל מה שעבר באים לפגוע לך בכלכלה. אנחנו לא עשירים אבל יש לנו פנסיה טובה כי ההכנסה המרכזית שלנו כמו רוב התושבים זה מהביצים. ואתה סומך על זה ואתה במשך שנים בנית על זה – ואתה יודע שתהיה לך זקנה טובה."
דוד שאול (75), מנטועה נולד בבצרה עירק ובגיל 3 עלה ארצה, ב-1950: "אבי היה ממקימי נחלת שלמה שהיום נקרא מושב חוסן. אחרי השירות הצבאי הגעתי לנטועה. ב-66' עלינו לנטועה, רובנו היו בני מושבים והיו כמה עירוניים וכלום לא היה שם.
הייתי כבר בן 19 והייתה לי חברה מטירת הכרמל וקראו לה כרמלה וב-67' התחתנו. לא עברו שבועיים ופרצה מלחמת ששת הימים. נלחמתי בירושלים ונפצעתי ביום הרביעי. ככה התגלגלנו והחיים לא היו פשוטים בכלל.
בקושי היה כביש סלול והתקיימתי מכל מיני עבודות בקק"ל או בנטיעות של הסוכנות. לימים אריק שרון נהיה שר חקלאות ומינה אותי למתכנן פרויקטים חדשים באזור.
אותה תקופה ניסינו להקים פה ענפים חדשים, כמו עיזים לחלב, פטריות שמפיניון, ששמנו במעונה וזרעית, ניסינו המון, אפילו גידול צ'יצ'ילות ניסינו. אריק הבין שבגליל אין מספיק קרקע וצריך למצוא ענפים חדשים למתיישבים, שלמעשה הפכו למין גדר חיה על גבול הצפון במדינת ישראל."
שאול הוא מנהל שיווק וכספים במכון תערובת: "אני עדיין עובד כי צריך לעזור לילדים וצריך לעזור לנכדים ואין ברירה. בנטועה לקח לנו 11 שנה להקים שכונה חדשה ל-20 תושבים, כי אף אחד לא רצה לגור שם, רק הבנים רצו וכולם שמו רגליים.
ואז כשעלו לקרקע נתנו להם מכסה של 1,000 עוף, זה כמו לא לחיות ולא למות ובלי זה הם לא היו באים לפה. כמייסדים שמחנו לראות את הילד לידנו, כי עם הזמן אתה מתבגר וצריך עזרה ורצינו שתהיה המשכיות. היום אין לנו מכולת כי אין מספיק אוכלוסיה, יש 80 בתי אב וכל מי שפתח סגר.
אין לנו מרפאה, אין לנו ערכת החייאה, אין לנו ממ"דים – ואנחנו לא מתלוננים כי אנחנו בחרנו לגור פה. בקיצור, לחיות פה אתה צריך להיות טיפוס מיוחד. אם יבטלו את המכסות תהיה פה פשיטת רגל שהשד לא ידע.
יש פה אנשים שחיים מהיד לפה, הלול נותן לו 9-10, פלוס ביטוח לאומי ומזה המגדל חי. אתה תיקח לו את הפרנסה ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה… ברגע שיגידו למגדלים הם יעשו הכל כדי להקים צעקה אחת גדולה ואנשים ייעצרו, יחתכו את גדר המערכת, אני בטוח שזה מה שיהיה, פשוט אין להם מה לעשות פה בלי המכסה ואתה עובר במושבי וזאת שיחת היום."
"זה לא פיצוי, זה דמי קבורה"
אומר שמעוןביטון (58), לולן ממושב אביבים. שמעון הוא דור שני למגדלי ביצים, נציג המגדלים במועצה לענף הלול וניצול הפיגוע הקשה שאיר במקום ב-1970 (פיגוע האוטובוס באביבים), שבו נהרגו ארבעה מבני משפחתו, ביניהם אביו מכלוף ביטון הי"ד. שמעון עצמו נפצע במתקפת הטרור ועורך מידי שנה טקס זיכרון לנופלים באביבים.
שמעון: "אימי היום בת 78 ולשמחתי עדיין עובדת ומתפרנסת מהלול, זה מועדון הקשיש שלה. גם לי יש לול ומטעי קיווי וקצת נקטרינות ואפרסקים, משק משפחתי. להגיד לך שמכסת הביצים והמטעים מספיקים לי? למשק של אמי זה יכול להספיק אבל הדור שלנו שמגדל ילדים וצריך לעזור ולתמוך בהם זה לא מספיק.
אז אני ורעייתי עדיין עובדים גם כשכירים. אימי היום בבית לבד עם אח קטן שעד לא מזמן היה אמור לקחת את המשק כבן ממשיך, הוא מטפל במשק ומנסה גם להתפרנס ממנו.
האמת שבימים האחרונים הוא אומר לי: 'לא חושב שזה יהיה נכון שאהיה בן ממשיך. אני צריך להתפרנס ואם אני לוקח את המשק עם כל החובות שלו למה לי להיכנס לזה? לפחות נחלק את החובות בין כלל האחים, למה שאקח הכל עליי?'.
בית באביבים היום זה לא נכס, זה לא במרכז תל אביב. תשים את המשק שלי למכירה בעיתון של שבת אתה לא תמצא קונים. לפי התוכנית המרושעת הזאת אין טעם גם לקנות, כי היא הופכת אותנו לאפס, יקנו ביצים רק מיבוא ולא תהיה כדאיות לייצר ביצה ישראלית. אם אתה הופך את הגידול לעסק כלכלי כבר בשלב הראשון לא יהיה כדאי מכוח התשומות, שזה התערובת, שהיא מרכיב של 70% בעלויות.
עלות העבודה של עובדים בארץ היא מטורפת, פי ארבע מתורכיה ואוקראינה, המע"מ שגובים פה 17% ששם גובים 5%, הדלק והחשמל שפה יקרים, המים שבתורכיה בחינם ובישראל הם הכי יקרים בעולם.
אז באיזה מתכונת כדאי לייצר פה? אבל כשאנחנו נעוף מהמועדון הזה ולא יהיה פה ייצור מקומי של ביצים, אתה מבין שיהיה פה ענף ריכוזי של כמה טייקונים ובסוף תבין שהביצה עולה פה הכי יקר בעולם גם כשהיא מיובאת, כי הם יכתיבו את מחיר הביצה.
זה בדיוק מה שקרה ביבוא הבשר, הדגים, ובדבש ובשמן זית. לא חושב שיש איזשהו אזרח ישראלי שיכול להגיד שהמהלכים האלה הוזילו אצלו את הכלכלה בבית.
"פשוט מוכרים אותנו ואת החקלאות בכלל בנזיד עדשים בהסתמך על איזושהי תיאוריה כלכלית שאין לה שום אחיזה במציאות ואין לה הוכחה שהיא עובדת בשטח. לוקחים 60 שנה של התיישבות ומוחקים אותה באמצעות תוכנית שכולה כותרות בלבד. אין בזה ולא יהיה כאן שום הפחתה ביוקר המחיה. ואם יחסכו זה יגיע ל-4-5 ₪ לחודש, אז בשביל זה רוצים לחסל ענף שלם."
"אני יכול להוכיח את זה. משרד החקלאות צייר בוועדת הכלכלה שיהיה חיסכון של 15 ₪ לחודש, אין להם שום הוכחה לכך במספרים. אני ל-5 שקלים שלי יש הוכחה לפי התחשיבים שלהם.
"אני לא רוצה פיצוי. זה לא פיצוי, זה דמי קבורה. 8 אגורות, תמיכה ישירה לביצה עד תקרה של 750 אלף ביצים, זה לזלזל בחקלאים.
"הרפורמה זה לא רק יבוא, אלא גם הסרת המחיר המפוקח מהביצים. תורידו את המע"מ ונהיה עם הביצים הכי זולות בעולם. זה שלא בודקים את הביצים מאוקראינה לסלמונלה זה בסדר? אני מנטר שלוש פעמים בשנה סלמונלה, דואג שהביצה תהיה תמיד ב-20 מעלות עד למדף. מי יכול להבטיח לנו שהביצים מאוקראינה ישמרו על שרשרת טמפרטורה של 20 מעלות עד המדף בישראל?
הלולנים בגבול הצפון
"ב-2018 נתנו כתף יחד עם שר האוצר כחלון, להתחיל להניע את כל שדרוג הענף, ברמה של רווחת העוף, בריאות הציבור וגם רווחת החקלאים ואחרי שעות רבות ולילות לבנים יצא מסמך שהאוצר מגבה אותו עם תקציב של 340 מיליון שקל, שגם החקלאים נותנים את חלקם."
"ה-350 מלש"ח זה אפילו לא 50% מהעלות. החקלאים נתנו את חלקם בהפחתת מחיר הביצה וגם ניתנה הטבה למי שיעבור ללולי חופש. בסוף נציגי המגדלים ואני ביניהם חתמו על התוכנית. כשהמסמך חזר למשרד החקלאות, מנכ"ל משרד החקלאות הורה לפקידי משרדו שלא חותמים על ההסכם הזה. מהן הסיבות? לא אענה בשמו אבל בסופו של יום המסמך הזה לא נחתם ע"י משרד החקלאות."
"שתבין, האוצר שהוא בדרך כלל אומר לא, לא , לא – הפעם נתן פה כסף ומי שמקבל את הכסף אמר: 'אני לא רוצה לקבל אותו'. מתוך התקציב הזה 50 מלש"ח הוקצו להכשרת שטחים ואזורי גידול שהועברו למשרד ומאז הכסף הזה מושקע. יותר מזה, מגדלים באזורים מסויימים כבר נכנסו להשקעות עתק בהקמת הלולים החדשים.
"מגדלים נכנסו להלוואות של מיליונים, חווה של 200 אלף מטילות נקלעה לעלות של 25 מיליון שקל. מי שכן יכל להתקדם התקדם, אנשים לקחו הלוואות, הקימו לולים, עוד לא אכלסו אותם ובאה הגזירה של הממשלה – לאן אתה לוקח אותם? עכשיו הם הולכים להיכנס לאי יכולת החזרה שלל הלוואות במיליונים. גם באביבים השקיעו לפני כולם."
"כל מי שהשקיע שקע לפי התוכנית החדשה שלהם. הם לא השקיעו על דעת עצמם, הם השקיעו לפי המתווה שקידמו אורי אריאל עם בן אליהו, מתווה שהתחיל עוד בתקופה יאיר שמיר והמנכ"ל שלו רמי כהן, שדחפו ודחפו וזה קורה.
"אלון שוסטר נתן עוד דחיפה, שזה חייב לקרות, ולולי חופש, מפמפמים את הנושא כבר חמש שנים, אנשים כבר הולכים לשם ואז באים ואומרים להם: אתם לא שווים כלום."
"מרגישים נבגדים"
על כביש המערכת מוצבות תמונות החטופים אל מול קיר המגן שבנה צה"ל מאז החטיפה ולצידן האנדרטה שאימו של גולדווסר הקימה לזכרו. ליד האנדרטה עצי מטע ומרעה של זרעית עצי וכמה מטרים משם ממוקמת המנהרה הכי גדולה והעמוקה שבנו אנשי החיזבאללה והתגלתה ע"י צה"ל.
בבוקר מנומנם שלפני החום הגדול, אתה ממשיך לנסוע וחולף על פני קיר הגרפיטי שהוא הגבול: "מנגד אתה רואה את מוצב צה"ל, מצויד באנטנה גדולה, יושב גבוה ומבוצר על ההר, ומשקיף על לבנון," אומר לי שלומי חתן, הרבש"ץ של שתולה. "כאן, ב-2004, נהרגו רס"ר אבישי קוריסקי (24), מנצרת עילית וסמל איתי אילוז (21) מעפולה, על ידי צלף חיזבאללה, שעה שתיקנו את האנטנה.
לא רחוק משם נמצא העיקול הארור בו ב-2006 שיגרו אנשי החיזבאללה את אותו RPG לעבר הנ"נ הצה"לי, פצעו שלושה חיילים קשה וחטפו את אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל." כך אנחנו מסיירים על הגבול, מבקרים לשניה במוצב וחוזרים לשתולה.
וכאן לפני שבוע, הקים יוסי אדוני, לולן ממושב זרעית, אוהל מחאה וערך הפגנת מגדלים קטנטונת, כמה מטרים מעיני אנשי חיזבאללה. די מהר הגיעו למקום קציני צבא וניידת משטרה שהפצירו מאדוני ומאנשיו להפסיק להפגין ולפזר את ההפגנה, כי ההפגנה מסכנת את המפגינים ואת תושבי האזור בשל מיקומה ליד הגבול, מול עיני החיזבאללה ובנוסף, להפגנה אין אישור משטרתי. אדוני ענה: "בבקשה, תפנו אותי מכאן, אני לא צריך רישיון מהמשטרה כדי להפגין בתוך הנחלה שלי." 
"מה אני חושב? ששרי האוצר והחקלאות לא מבינים על מה הם מדברים בכלל," אומר אדוני. "כביכול הרעיון הוא שעם פתיחת היבוא יוזלו הביצים, אבל לצערי התוצאה תהיה הפוכה. יש להפריד בין כל ענפי החקלאות לבין ענף בתכנון כענף ההטלה, כי בהטלה הנזק יהיה בלתי הפיך, ואחרי שיבינו שעשו טעות אי אפשר יהיה להחזיר חזרה את הגלגל – כל אלפי המגדלים יאבדו את הפרנסה שלהם, במקומם מספר בודד של טייקונים יגדלו את העופות בישראל.
כל התושבים ששמו אותם על הגבול ומתגוררים כאן כחיילים ללא מדים – אזרחים ותיקים שעברו את כל מצוקות והתלאות של החיים – פשוט יזרקו אותם לכלבים! אנחנו מרגישים נבגדים וקשה, קשה להסביר את המצב שאנו נמצאים בו.
"להבדיל ממרבית המושבים בארץ אנשים כאן לא קיבלו את 30 הדונם מינימום שחקלאים קיבלו במושבים. אין לנו כמעט אדמות. יש כאן חקלאים שיש להם דונם אחד בודד ויש חקלאים פה שיש להם 10-20 דונם, מזה אי אפשר להתפרנס.
"גם כך קשה מאוד להתקיים אבל מסתדרים איכשהו – אנשים כאן שומרים על האדמות, מתגלגלים אבל גם את הדבר הקטן הזה רוצים לקחת. יש לתושבי זרעית את הכמה שקלים מהמטע הקטן ומכסת ביצים, מזה הם מתקיימים וזה מה שמחזיק אותם במקום.
"יש תוכנית לשדרוג והתייעלות הלולים והוצאתם ממרכזי היישובים, כולל התחשבות במגדלים בגיל הפנסיה, תוכנית טובה שהארגון ואנחנו ישבנו עליה וצריך לקדם אותה. הבטיחו לאנשים מענקים כי למגדלים אין מהיכן להשקיע. על סמך ההבטחות אנשים כבר התחילו לעשות הכנות ולהכשיר תשתיות מחוץ ליישובים, ולפתע כמו רעם ביום בהיר באו שרי האוצר והחקלאות והחליטו למחוק את הכל כאילו לא היה.
"זה פשוט זלזול בתושבים. לדוגמא, יש לנו בזרעית קבוצה של חבר'ה צעירים ומבוגרים, אנשים שכן רוצים להקים את הלולים החדשים, שהשקיעו בתכניות, יש להם שטחים ייעודיים, יש תב"ע מאושרת, יש 34 משפחות עם תוכניות מוכנות – אבל העזרה שהמדינה הבטיחה מתעכבת.
זה המצב שמייאש את כולם פה. באה המדינה ומבטלת במחי יד 60 שנות חיים שהיו כאן ואנשים לא מבינים מה אנחנו עוברים פה בשגרה: תרגילים, חיילים מסתובבים בישובים, אזעקת אמת, לילות עם קטיושות וחשש לחדירות, כל יום יש כוננות, המצב הנפשי של המשפחות, אנחנו חיים את זה יום יום, המציאות גם כך קשה והמדינה באה ובועטת בנו."
"בלי תכנון הענף ייכחד"
את המחאה נגד הרפורמה בחקלאות ובפרט בענף ההטלה מוביל מוטי אלקבץ, יו"ר ארגון מגדלי עופות בישראל, שבסוף יולי, כאשר החקלאים חסמו שמונה צמתים אירגן אלקבץ את חסימת צומת גומא והשליך תבניות של ביצים בצומת. מאז שנבחר השר פורר לשר החקלאות ניסה אלקבץ להיפגש איתו אך ללא הצלחה.
אלקבץ: "הרפורמה לחקלאות כפי שהיא מוצעת עכשיו ע"י האוצר היא תכנית מגירה שקיימת באגף התקציבים מזה שנים רבות ומטרתה בסופו של יום היא לחסל את ענף ההטלה במדינת ישראל. לפתוח את הענף למספר עשירים שיהפכו לעשירים יותר ואז 3,000 משפחות ועוד כאלף משפחות שמתפרנסות משירותים לענף ההטלה יעברו אל מתחת לקו העוני.
"אגף התקציבים חסר חמלה, הוא רואה את הכל דרך 'החור של הגרוש', הערך הציוני של אחזקה בקרקע הוא לא שיקול בעיניהם. אבל גם כשאני בוחן בצורה כלכלית נטו את התכנית שלהם – אני לא מוצא שום בשורה, הציבור לא באמת ייהנה מ'הרפורמה' שלהם.
"רק אתמול פורסם שמחירי הדגים הקפואים יעלו ב-25%30% וכידוע לך, ענף המדגה כמעט הוכחד בארץ לטובת היבוא. אמרו שהיבוא יוזיל את מחיר הדגים לצרכן הישראלי – זה לא קרה כמו שפתיחת יבוא הבשר לא הוזילה את המחיר בישראל.
"יש כאן את ההיבט של ביטחון מזון למדינה שלנו והעולם עומד היום בפני מספר איומים: האחד – משבר האקלים העולמי שהולך ומסכן את היכולת של מדינות לספק את צריכת המזון של אזרחיהן. אם לא יהיה שינוי והמומחים לא צופים שהמצב ישתנה אלא רק ירע – יכולת יצור המזון הטרי לתושבי כדור הארץ תלך ותקטן.
"אם לא נדע בבוא היום לייצר את מנת המזון היומית והבסיסית לאזרחים, ניכנס לתחרות מול כל המדינות על גורמים שכן מסוגלים לייצר ושיעדיפו בראש וראשונה את תושביהן ולא אותנו. זה איום שלאף אחד לא תהיה השפעה עליו. "איום שני שגם השליטה שלנו עליו קטנה הוא משבר הקורונה, שככל שיימשך ויחמיר עם כל מיני וריאנטים גם החקלאים חשופים לפגיעה בבריאותם וגם זה יפגע ביכולת הייצור בעולם ויתגלגל גם אלינו.
"האיום השלישי זה המצב הביטחוני – ישראל היא 'מדינת אי' ובמלחמה נמלי הים והאוויר עלולים להיסגר. היכולת לייבא נפגעת וישראל צריכה לעשות בדיוק את הפעולות ההפוכות מהרפורמה שתפגע בייצור המקומי ותגדיל את התלות שלנו ביבוא ואסור שנגיע לשם."
"האיום הרביעי – החוסן הכלכלי, החברתי והקהילתי של הפריפריה והשמירה על אדמות הלאום – כל זה יתערער. אדמה שלא מעובדת היא אדמה נטושה שמזמינה השתלטות על האדמות ולא לטובת חקלאות.
"אנחנו רואים את זה בנגב וככל שקרקעות יופקרו נראה יותר פלישות לקרקע של גורמים לצרכים שאינם חקלאיים. איום חמישי: המדבור. ישראל היא אות ומופת להתגברות על התנאים האקלימיים הנחותים שלנו. ידענו להתגבר על הקשיים בנגב ולהפיק תוצרת חקלאית. ברגע שהקרקעות יוזנחו המדבר ישתלט ומדינת ישראל תעמוד בפני מצב בלתי הפיך.
"שלוחת ההטלה מפרנסת כאמור 3,000 משפחות מתוכן 2,000 בגבול הלבנון. גם במרכז ובדרום חשיבות הענף מרכזית ומהווה מקור למזון טרי ולעתים מקור פרנסה יחיד, גם במרכז ובדרום ובטח בגבול הלבנון, שם ההזדמנויות לפרנסות חלופיות כמעט ואינן קיימות."
אז לאיפה אנחנו הולכים?
"אנחנו הולכים לקראת מו"מ מול האוצר והחקלאות ונקודת הפתיחה שלנו בלתי מתפשרת – המשך התכנון בענף ההטלה. אנחנו לא רואים אפשרות אחרת כי בלי תכנון הענף יכחד כמעט לגמרי. יישארו מספר מגדלים שהם גדולים מאוד שאולי יצליחו להתחרות מול כל מיני טייקונים שיגדלו באוקראינה, שבה התערובת יותר זולה ויביאו לנו תוצרת נחותה. לכן אין מה לדבר על ביטול התכנון.
"בנוגע להורדת מכסים – לפני שהמדינה באה ורוצה להוזיל את המחיר לצרכן הישראלי ע"י הורדת מכסים כשאנחנו יודעים שהמטרה היא בעצם לסגור את ענף ההטלה בארץ, אז לפני שהיא שולחת יד לכיס של המגדלים שהוא לא עמוק ולרובם אין כיס בכלל – שתחליט כמו במדינת ה-OECD להפחית את המע"מ על הביצים.
"בעוד שאצלנו המע"מ על הביצים הוא 17% אז ממוצע המע"מ על הביצים בארצות המפותחות (OECD) עומד על 5.1% וזאת, כשהמע"מ הכללי ב-OECD הוא כ-20%. אם המדינה רוצה להקל על השכבות החלשות שהן צרכניות הביצים הגדולות שתפחית את המע"מ הגבוה או שתבטל אותו כמו באנגליה ואירלנד, שם המע"מ הוא 0%.
"היום באוצר יושב שר שהחוק הראשון שרצה להעביר ואני לא מתנגד הוא חוק מתן פנסיה לעולי חבר העמים (ברית המועצות לשעבר). זה בסדר. הוא דואג לתנאים פנסיונים לעולים שבאו ממדינות שאין בהם פנסיה וזה יפה אבל באותה העת הוא פועל כדי לחסל את הפנסיה שלנו החקלאים. אנחנו לא ניתן לזה יד – אנחנו נצא למאבק בלתי מתפשר.
"נצא למאבק שבסופו של יום או שיתעשתו שרי האוצר והחקלאות ויבינו שלמעט העובדה שאנחנו חקלאים אנחנו בעצם חיילים בבגדים אזרחיים, שגרים ומתיישבים באביבים, ובדובב ובזרעית – זה מוצבים מאוכלסים באזרחים שממלאים תפקיד של חיילים באחיזה ובשמירה על הגבול.
"אנחנו יודעים להילחם ולהיאחז בנחישות בקרקע מול החיזבאללה – אנחנו נדע לעשות זאת גם מול שר האוצר ושר החקלאות, שלצערי לא נפגש איתנו ולו רק לדקה אחת, לא ביקר בלול בצפון והוא מכפיש את המגדלים, ההתבטאות של שר החקלאות מעליבות – הוא פשוט עבר את הגבול.
"הוא משפיל אותנו, אני אומר לך, הוא משפיל את כבודנו. אנחנו היום נלחמים לא רק על הפרנסה שלנו, אנחנו נלחמים גם על הכבוד. נאבקים בשר שעוד לא חודש בתפקיד ועוד לא מכיר את העובדות ומתבטא באופן מעליב וגס."
אני רואה כאן בשתולה תשתית מהודקת ומוכנה להקמת הלולים החדשים. מה קרה עם זה?
"ראה, מוטב היה אילו שר החקלאות היה מתייעץ עם הגורמים המקצועיים במשרדו, שכולם כאחד מתנגדים לרפורמה שיזם. כולם מתנגדים והם יודעים למה! אילו שר החקלאות היה פונה לאנשי המקצוע במשרדו היה שומע שבשנה האחרונה מדינת ישראל משקיעה 50 מיליון שקל על אזורי גידול.
תכנית הרפורמה שהוא וליברמן מובילים מייתרת לחלוטין את ההשקעה הזאת, אף מגדל לא ישקיע מכספו בלול חדש כשעתיד הענף ועתיד המשק המשפחתי מוטל בספק.
עם זאת, צריך שהשר פורר ידע שיש מושבים, ביניהם דלתון וכרם בן זמרה, שם המגדלים פעלו וכ-30% מהם השקיעו עשרות מיליונים במעבר ללולים חדשים – קנו מכסות, מכרו נכסים כדי להתבסס על הענף ובא שר החקלאות ואומר: 'חבר'ה התנאים השתנו, שמתם את כספכם על קרן הצבי'.
אנחנו לא ניתן לזה לקרות. שר החקלאות לא יודע לאן הוא נכנס. אני חושב שזה עוד לא מאוחר לעצור, ללכת ולהקשיב וללכת איתנו יד ביד עם ההסכם עליו חתמנו ב-2018 מול האוצר, ומי שסירב לחתום זה היה שלמה בן אליהו, אז מנכ"ל משרד החקלאות, שסירב לחתום.
למרות זאת הסכים שר האוצר דאז, משה כחלון, לחלוט תקציב של 340 מיליון שקל לשידרוג הלולים בשלוחה. זה צריך להיות הבסיס להידברות ביננו."
מדינת ישראל צריכה לחשוב אם היא רוצה מדינה עם חקלאות ישראלית ששומרת על גבולות המדינה או להיות מדינה של יבואנים. מה עוד, שהנפגע העיקרי יהיה הצרכן בישראל אשר יקבל ביצים ללא פיקוח וטרינרי ועם סלמונלה."
הלולנים בגבול הצפון | תמונה: אליהו הנביא אהי
