יבול שיא
הרפת והחלב
נוריה לוזינסקי צילום אביטל פלג 2

"זה הזמן להתאהב בווידאו"

6 דק' קריאה

שיתוף:

תפנית שהתרחשה בגיל 32 הובילה את נוריה דינה לוזינסקי – אישה רגישה, שחקנית מסך ("רמזור", "להציל את נטע") וסטוריטלרית – לפתח שיטה לביטוי עצמי אותנטי בווידאו ובחיים עצמם * מלבד המשחק והשיטה המיוחדת שנוריה פיתחה, היא יוצרת ערבי קונספט עם סיפורים אמיתיים שמאפשרים ביטוי עצמי ובטחון

מי שחשב ששחקנים מתקבצים רק בתל אביב ובאזור המרכז – כדאי שיכיר את נוריה דינה לוזינסקי: שחקנית ויוצרת, מאמנת ליצירת וידאו אותנטי. נוריה מתגוררת במושב גבעת יערים ויצרה סדנא בה לומדים כיצד אפשר להגיע אל ביטוי ושיווק נכון, דרך וידאו.  

החוויות של נוריה בעולם המשחק הובילו אותה ללוות באופן אישי, יד ביד, אנשים שרוצים לעמוד מול מצלמה. הליווי מתאים למי שחווה אי נוחות בחשיפה וביטוי מול מצלמה או קהל, ומעוניין להתבטא טוב יותר, ולשווק מסרים באופן אותנטי. 

"תסמונת המתחזה שלי" 

בשיחה על ספל תה מהביל, נוריה מספרת לי על עלייתה לארץ מלטביה כילדה, עד השתלבותה בעולם המשחק ופיתוח סדנה ייחודית בשם 'זה הזמן להתאהב בוידאו'הכוללת שיטה ומרחב בו כל אחד יכול ללמוד איך לעמוד מול מצלמה בביטחון ובטבעיות. 

"נולדתי בלטביה ועליתי לארץ בשנת 89' לפני העלייה הגדולה," מספרת נוריה. "הייתי הילדה הרוסיה היחידה בגן הילדים ברעננה. בגן היו בעיקר 'ילדי שמנת' וילדים עשירים ואני הייתי מאד שונה בנוף. מהמקום הזה החלה 'תסמונת המתחזה' שלי – מבפנים הרגשתי מאד מבוישת ומפוחדת ומבחוץ חייכתי כדי שלא יראו את הפער. בתיכון למדתי בתלמה ילין – תיכון לאומנויות הבמה, וחווית הפער ליוותה אותי כל חיי. 

"תמיד הייתי במסגרות וכלפי חוץ הייתי מאד מלח הארץ: תלמידה בתלמה ילין, מורה חיילת בצבא בבית ספר שדה וכולי, אבל הרגשתי לא מספיק יודעת או לא מספיק שווה. בגיל 32 התקבלתי לסרט שקוראים לו 'להציל את נטע' של הבמאי ניר ברגמן. בסרט גילמתי אישה בשם דנדן, מישהי שיש לה לקות שכלית התפתחותית ובעיית זיכרון לטווח קצר (קרי פיגור קל), יש לה גם צליעה ולקות דיבור. הדמות הזאת עזרה לי להוציא לאור את החלקים שמאד התביישתי בהם. היא החזירה אותי לגיל 5-6, לתחושה שלי בה תמיד הרגשתי מאד שונה.  

"הדמות של דנדן היא דמות מורכבת ומאד מוערכת על הסט וגם בסרט. הייתה למשל סצנה מאד מורכבת. הצטרכתי להתחיל אותה מנותקת ולסיים אותה בוכה, ממש לפרוץ בבכי באמצע הסצנה. כשעשיתי את הסצנה הזאת באודישנים, זה היה מוצלח, אבל ברגע האמת כשהייתי על הסט, ממש חוויתי חרדת ביצוע, שקשקתי! זה היה רגע בו דיברתי עם אלוהים. אמרתי לו שאני צריכה עזרה כי אני לא יודעת איך לעשות את הסצנה. היה לחץ מצד אחד שזה יעבוד ומצד שני שהדמות תהיה משוחררת וטבעית. הייתי בלופ, ופתאום הייתה לי הברקה, ממש הברקה! אמרתי: 'אלוהים, אתה יכול להחזיק בשבילי את הסצנה?!' שמעתי קול שאמר לי 'אל תדאגי, אני לוקח את זה עליי'. ממש רווח לי. הרגשתי שאני כבר לא צריכה לספק את הסחורה ואהיה בסדר."  

עין טובה 

הניסיון הזה של נוריה, להיכנס לדמות מורכבת ולא לקפוא מול מצלמה, הוביל אותה לקריירה שכוללת משחק, ליווי ואימון אנשים מול מצלמה: "לפני הסצנה ישבתי וכתבתי יומן רגשי שזה כלי של שחקנים. שאלתי את עצמי – 'למה אני עושה את הסצנה הזאת בדיוק? איך אני מתחברת אליה ואל הבכי שנדרש ממני בסצנה?'. מהכתיבה הבנתי שאני חוזרת לגן ילדים ברעננה, ומתעמתת עם משהו מאד רגשי.  

"ניר ברגמן הבימאי שאל אותי אם אני מוכנה, ואמרתי לו כן, אבל כשהתחלתי הרגשתי כאילו אני דוהרת ברכבת הרים. כשהסרט יצא וצפיתי בו, כל כולי התאהבתי בדמות הזאת, זאת דמות שהייתה ממש הצל שלי. פשוט התאהבתי והיא שחררה אותי. כשגילמתי את דנדן יכולתי ממש לשחרר, לא ניסיתי להיות שום דבר ואף אחד. אחרי הסרט אפילו הייתה לי בעיית זיכרון זמנית, כי לדמות הייתה לי בעיית זיכרון. החיבור היה מטורף!  

"כשנגמרו הצילומים התחלתי להזמין אליי הביתה אנשים שחווים קושי עם המצלמה. התחלתי לעשות סשנים, בהתחלה לא בתשלום ואז בתשלום. תוך כדי תנועה פיתחתי גישה לעבודה עם אנשים מול מצלמה. אנשים ממש עושים פריצות דרך הדבר הזה. אני מתחילה מזה שאני נותנת להם את הרשות במשך כמה דקות 'לדברר' את כל מה שעובר עליהם ברמה הרגשית, הפיזית והמחשבתית.  

"הם מוציאים את כל הדברים והדיבורים הפנימיים שאנחנו לא רוצים שיראו, כמו 'יש לי דופק מהיר', 'אני קטנה ומטומטמת, 'זה בטח לא יעבוד', כל הדיבור הפנימי שאצור בתוכנו. אני מאפשרת לאנשים לבטא אותו כי זה כבר מאד משחרר. במקום לשבת מתוחים מול המצלמה הם משוחררים יותר. ואז לאט לאט, על ידי כל מיני תרגילים, אפשר להרגיש שהמצלמה כבר אינה עין בוחנת אלא עין טובה שמעריכה אותי. 

"אני מסבירה למה זה מאד נורמלי להרגיש את כל התסמינים האלה מול המצלמה. זה מסע רגשי לעמוד מול המצלמה, כי אנחנו חווים מולה פחד. המצלמה כמו מייצגת אנשים, היא רואה מאד לעומק וגורמת לנו להיות חשופים רגשית, מה שיוצר חוויה מאד קשה של 'עליהום'. בסדנא שלי אנשים לומדים איך ליצור חיבור רגשי ואישי ולדבר עם המצלמה, כמו שאנחנו מדברים עם חברה טובה וקרובה. ברגע שנופל האסימון, זה שלך, ממש כמו לרכוב על אופניים." 

למי אימון כזה מתאים?

"עבדתי עם עשרות אנשים: עצמאיים, פוליטיקאים וחברי כנסת, שחקנים, פרזנטורים, אושיות רשת, ועוד… כולם עשו פריצת בביטוי שלהם, בווידאו ובחיים עצמם. 

"עבדתי עם מגישי טלוויזיה שמרגישים מאד לא נוח מול מצלמה, גם אחרי הרבה שנים של ניסיון. הם לא נותנים לעצמם להיות הם. אני עוזרת לאנשים להרגיש נוח ובטוח מול המצלמה, ובכך ליצור חווית ביטחון שתעזור לנו להביא את המומחיות שלנו קדימה לאור הזרקורים. אפשר ללמוד להירגע ולעמוד מול מצלמה גם בפגישה אחת, ויש מקרים של מספר פגישות שמובילות לתוצאות.  

"הליווי מתאים לכולם! ממטפלים למטפלות ועד לאנשים שמפתחים גישה חדשה. אני גם עוזרת לסדר את התוכן שהם רוצים להכניס לקטע המצולם. אני  מאמנת לחוויה רגשית מול המצלמה. מצד אחד שהתוכן יהיה קוהרנטי (שם אני עוזרת לסדר את התוכן) ומצד שני שיהיה נגיש.  

"יש אנשים שמפתחים משהו כמו שיטת אימון חדשה או עסק ויוזמה, ומפחדים לצאת עם זה החוצה. למשל, מישהו שהיה אלים רגשית וכעת עוזר לאנשים לצאת מאלימות כזאת. או מישהי שפיתחה גישה לריפוי כאבים, כמו פריצות דיסק. יש גם מטפלים זוגיים ועוד."  

איך למדת את הנושא ופיתחת אותו?

"הכול התחיל כשלמדתי משחק, אבל בעיקר עקב פריצת הדרך המשמעותית הזאת בסרט עם הדמות של דנדן.  מאז אני מציעה במשך חמש שנים את הליווי עם גישה חדשה שפיתחתי. לאט לאט למדתי למפות את זה ולפתח כלים מאד אפקטיביים. אין הרבה אנשים שעושים את זה, ומי שאומר דברים, כמו: fake it till you make it, 'תשתחררי' וכולי, לא תמיד מבין את הקושי או את המקור לפחד.  

"אני אומרת דווקא הפוך! בואו נביא את הפחד, תביאו את הילדים שאתם מתוך המקום שאפשר לפגוש את הפחד. אל תנסי להיות מישהי אחרת. תהיי את. ברגע שאנשים מקבלים את הרשות לעשות את זה, מתחיל השינוי. כשלומדים לעבוד עם המצלמה, כמו למשל עם דמיון מודרך וראיון, ושיטת כמו טיפול בחשיפה, אנשים לומדים לאט לאט איך הם עומדים לפני המצלמה עד שהם מרגישים בנוח."  

מדוע מדובר בכלי חשוב?  

"בעולם דיגיטאלי בו צריך קהל יציב, תוכן בווידאו זה כלי מאד חשוב שעוזר ליצור קשר עם קהלי יעד ולשמור על קשר רציף. ברגע שרואים אותנו בווידאו ואנחנו טבעיים, נוצר אמון. אנחנו, בני האדם, יודעים לזהות מי אמיתי ומי לא. אנחנו מתחברים לאנשים ברמה הרגשית דרך סרטון וידאו ומגיעים אלינו כלקוחות אנשים שראו אותנו והתחברו אלינו."

המצלמה כבר אינה עין בוחנת צילום אביטל פלג
"המצלמה כבר אינה עין בוחנת אלא עין טובה שמעריכה אותי". צילום: אביטל פלג

צחוק וחיבור לקהילה 

מלבד אימון מול מצלמה, נוריה מארגנת ערבי קהילה שיש להם זיקה לכתיבה ומשחק: "לפני שנתיים בערך החלטתי לעשות ערב סיפורי ניסים שארגנתי במושב ובשכונת עין כרם. זה היה מדהים!  

"הקונספט התחיל עם ערבים שאני מארגנת עם 4-5 אנשים שמביאים סיפור והבמה נפתחת לסיפורים מהקהל. מי שרוצה לעלות ולהציג את הסיפור שלו, יכול לעשות זאת. באחת הפעמים הנושא היה 'סיפורי פאדיחות' וזה היה ערב אדיר של סיפורים מצחיקים שקרו לאנשים.  

"אני מנחה את הערב ומסבירה איך לספר סיפור. בקהילה עצמה אני יוצרת ערבים של סיפורים אמיתיים בנושאים שונים, וזה משהו שנוצר לאט לאט והתפתח. הדברים שאני עושה קורים כי אני מאד אוהבת סיפורים מהחיים. התחשק לי לספר סיפורים מהחיים שלי שבאמת נשמעים בדיוניים, אבל הם אמיתיים לגמרי. רציתי לשמוע סיפורים מאנשים אחרים וגיליתי שדברים כאלה יכולים לתמוך באנשים. אני רוצה לתת במה, לעזור לאנשים לפתח את עצמם, כי גם אני התמודדתי עם קושי לצאת לאור ולהצליח." 

כמה טיפים 

לסיום, נוריה מספקת לנו מספר טיפים להתמודדות עם מצלמה או להתמודדות עם פחד מול מצלמה. הטיפים מתאימים ליזמים ויזמיות, בעלות ובעלי עסקים, עבור מי שרוצה להיות משפיען ברשת, מי שיש לו/ה ראיון בתקשורת  ועוד. 

טיפ מס 1 – הסרטון הגנוז: הכינו סרטון שבו אפשר להגיד את כל מה שבא לכם, החל מלעשות קולות משונים עד דיאלוגים, וקראו לו 'הסרטון הגנוז'. זה יהיה סרטון גנוז ונוציא בו את כל המוזרויות שלנו. זה תרגיל 'בלה בלה'. בסרטון אפשר להגיד את כל מה שעולה בראש ואז לגנוז את זה. זה מנקה את המערכת.

טיפ מס 2 – דמות מטיבה: בזמן שאתם מול מצלמה, כדאי לבחור ולדמיין דמות חיובית אליה תפנו ותדברו, כדאי לבחור דמות מטיבה שמעריכה אותכם.

טיפ מס 3 – התחלה, אמצע וסוף: כדאי לזכור רק את המהלך של הדברים שאני רוצה להגיד ולא לומר את התוכן מילה במילה. מה שחשוב זה לדעת את המהלך: התחלה, אמצע וסוף.

טיפ מס 4 – הרפו מהעדשה: חשוב לדעת שלא בכול סיטואציה צריך להסתכל אל תוך העדשה. כשמראיינים אותנו אנחנו מדברים אל המראיין או המראיינת, וכשאנחנו רוצים לפנות לצופים, אז אנחנו מסתכלים אל תוך העדשה.

הקורסים של נוריה מתאימים לאנשי עסקים, יזמים, משפיעני רשת, עיתונאים, כתבים, וכל אלה שרוצים להתבטא ולהיחשף לקהל רחב ולעשות זאת בביטחון, בנינוחות ובאותנטיות דרך מצלמה.  

לפרטים נוספים הכנסו לאתר של נוריה: https://nuriavideo.co.il/ או בנייד 054-5319902

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול משק החשמל בקיבוצים הפך למורכב במיוחד והוא כולל אחריות על רכישת חשמל ומכירתו, גביית תשלומים, תחזוקת תשתיות והיכרות עם הרגולציה המשתנה  * חברת משקי רם, שפועלת בכ-40 קיבוצים, מתמחה בכך ותוכל ולחסוך לכם
3 דק' קריאה
הצלם הבינלאומי נפתלי הילגר מגן-נר שבגלבוע נוסע ברחבי העולם, מגלה תרבויות לא ידועות ומצלם נופים ואנשים * בתמונותיו ניכרים סקרנות, רגישות והקשר האנושי שהוא ניחן בהם * מאז ה-7 באוקטובר הוא מקדיש חלק מזמנו
9 דק' קריאה
על הגדות פסח בהתיישבות העובדת  סדר הפסח הוא הטקס הביתי-משפחתי החשוב ביותר בשנה. לאורך ההיסטוריה קיימו אותו בארץ ובגולה, גם בתנאים קשים ובלתי אפשריים כמעט. העיסוק המרכזי הוא קריאה בהגדה של פסח. במאות השלוש-עשרה
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן