חלוץ ופועל למען החברה והמדינה

דובי בירן הוא ממקימי מושב חצבה וממקימי הישוב תמרת בעמק יזרעאל, שהוקם ע"י קבוצה של מושבניקים * לאחר מלחמת ששת הימים הוענק לו עיטור המופת ושנים ארוכות עבד בשב"כ למען ביטחון המדינה * היום בירן לא מפסיק לעשות למען הקהילה ומתנדב בעמותת אתגרים, במוזיאון משטרת נהלל ומתנדב בקבוצת השבילאים, גינון בר-קיימא בתמרת

דובי בירן כבר לא ילד. בן 76, אך מלא אנרגיות כשל אדם צעיר. בירן הוא גבר שהחלוציות והעשייה שלו היא בעבור האהבה והאמונה שבעשייה – הוא משקיע ומטיב והוא אכן תורם ועושה למען הישוב בו הוא חי, לעמק בו הוא חי וכמובן לארצנו. 

דובי היה מהראשונים שהקימו את מושב חצבה שבערבה. שנים אחר כך, היה מקבוצת הראשונים שיזמו את הקמת תמרת, הישוב הקהילתי שבעמק יזרעאל.  

דובי בירן נולד באלוני אבא, אחד מששת הילדים הראשונים שנולדו וגדלו באלוני אבא. אלוני אבא החל את דרכו כקיבוץ ולאחר ויכוח חברתי הפך למושב שיתופי. בתחילה נקראה אלוני אבא: נווה יער, אך לאחר זמן מה הוחלף השם. אלוני אבא נוסדה בשנת 1948, כשהטמפלרים עזבו את המקום. גם היום הבתים היפים של הטמפלרים ניצבים  ביופיים בישוב.   

דובי: "היתה לי ילדות נהדרת, אהבתי את ימי ילדותי. הוריי היו ממקימי אלוני אבא. זהו ישוב שהוקם על ידי עולים מרומניה. הם היו אנשים צעירים מאד ציוניים. אבי היה פעיל ורכז גרעין בהכשרה בבוקרשט, ומשם עלה יחד עם חבריו לארץ.  

"חמישים חברים הגיעו מרומניה והקימו את הישוב. אבי היה מספר על החיים ברומניה, וכך הכרתי וידעתי על העיירות שם והחיים שהיו לו. הייתה לי ילדות של מרחבים, נוער שגונב את הטרקטורים  ממוסך הקבוץ ,חברים  ביישוביי העמק וכמובן פעילויות נוער של תנועת המושבים. 

"אימי הייתה אחראית על החינוך באלוני אבא. אמא תמיד הייתה לוקחת אחריות. הייתה לוקחת אותי ואת אחותי לטיולים בארץ באוטובוסים. היא הייתה אישה מאד אסרטיבית ואכפתית, דמות מובילה בישוב ועבורי היא הייתה 'אמא נמרה'.  

"כנער יצאנו לטיולים של תנועת המושבים. יוסי יפה (נהגה: יוֹפֶה) היה זה שהוביל את הפעילויות וכמובן את הטיולים של תנועת המושבים. יפה פנה אלינו וקרא ליישב את הערבה. אותה קריאה והאווירה שהיתה הביאה אותי להתגייס לנח"ל לגרעין חצבה. הקמנו את חצבה ובצבא שירתי בנח"ל מוצנח. הלכתי על מסלול צבאי שהוא גם יישוב הארץ וגם מסלול צה"לי קרבי. התגייסתי באוגוסט 1965 ובהמשך השתתפתי במלחמת ששת הימים."  

כאן המקום לספר שבאפריל 73 הוענק לדובי עיטור המופת על גבורתו בקרבות המרים על מוצבי רפיח במהלך מלחמת ששת הימים. כאשר טנק "סטלין" התקדם לעבר תחנת האיסוף הגדודית – דובי בירן ירה בו מטווח של 40 מטר והשמיד אותו. הטנק נעצר ונשרף.  

דובי: "כשהסתיימה המלחמה, יוסי יפה אסף חבר'ה מהמושבים על מנת להקים גרעיני נח"ל להיאחזויות חדשות. יפה היה אוטוריטה, ואני הייתי לפעיל בתנועת המושבים ולמקשר בין גרעיני הנח"ל."  

בשנת 1970 דובי נישא עם נורית, בחירת ליבו. נורית גדלה במושב השיתופי בני דרור, ובהחלטה משותפת הם מחליטים לבנות את חייהם בעמק יזרעאל.

הקמת שמרת 

בשנת 1979 התארגנו קבוצה של אנשים על מנת להקים את הישוב הקהילתי תמרת. כאן המקום לציין שרעיון הקמת תמרת החל לפניי מלחמת יום כפור והוקפא עם פרוץ המלחמה. דובי ומספר אנשים מחליטים להקים את תמרת. לא היו עד אז ישובים קהילתיים בארץ.  

"אותה קבוצת אנשים," מספר בירן, "רצו לגור בעמק יזרעאל. עד אז רק בנים ממשיכים במושביי העמק ובני קיבוצים יכלו לגור בעמק. היה זה מאד לא פשוט. מגדל העמק, נצרת ועפולה התנגדו להקמת הישוב. התדפקנו על דלתות שרים והרבה דלתות נסגרו בפנינו. אריק שרון הוא זה שפתח את הדלת ונתן את ברכתו להקמת ישוב קהילתי בעמק יזרעאל.  

"שרון שאל אותנו: 'מה אתם רוצים ילדים?' הוא שלח אותנו לאלון שבות, שהיה ישוב קהילתי-דתי… אחד הדברים שעליהם עמדנו, היה הקמה במימון עצמי, ללא קבלת עזרה משום מוסד ממשלתי. ורדית בר אילן, שהיתה איתי בחצבה וגדלה בבית שערים, יזמה את הרעיון של הקמת ישוב קהילתי במקום. ורדית הביאה את כל החבר'ה שהיו איתנו בחצבה. היא יזמה את המיקום על ההר.  

"תמרת קמה על הישוב שהיה בעבר תימורים. הרעיון היה שיהיה זה ישוב מקשר בין כפר החורש לנהלל. הקמנו ישוב מאפס. לא היה עד אז שום מודל של ישוב קהילתי – אז בנינו מודל של ישוב קהילתי. היינו צעירים ונלהבים. גם מבנה הישוב היה אחד היסודות עליהם עמדנו. האמנו ביישוב הארץ. בנייה  בתוך יער ,שבילים פנימיים וחיי חברה פעילים לכל הגילאים.  הקמנו ישוב מאפס והיינו לחלוצים."

בשב"כ 

שלוש שנים אחר כך דובי החליט להתגייס לשב"כ ושנים רבות תרם ועשה למען בטחון המדינה.  

דובי: "היו אלו שנים מרתקות עם המון עניין וכמובן סיפוק גדול. בזמן שירותי בשב"כ למדתי במסגרת הלימודים האקדמאים קולנוע וטלוויזיה. נכנסתי לשב"כ רגע לפני מלחמת יום כפור. לא רציתי להישאר באלוני אבא וחיפשתי עבודה מעניינת ובעלת משמעות. ראיתי בעיתון מודעה בה חיפשו צעירים לעבודה מעניינת ואתגרית במערך הבטחון, עם רכב צמוד. זה מאד התאים לי – אהבתי את נושא הבטחון. היה לי רקע של תנועת הנוער, אהבתי אתגרים – וכמובן אהבת הארץ היה מרכיב משמעותי.  

"עד 1981 הייתי במחלקה הערבית. היו אלו שנים של פיגועים קשים. כמעט ולא הייתי בבית וכך יצא שנורית גידלה את הילדים ממש לבד. במהות שלי אני איש שטח ואדם של אנשים. השב"כ היה מקום נפלא מבחינה זו. כך גם הקמת תמרת והחיים הקהילתיים  בתמרת.  

מתנדב בנשמה 

בשנים האחרונות דובי מתנדב במספר מיזמים ועמותות.  

עמותת אתגרים מקיימת בנהלל פעילות לאורך כל השבוע. בפעילות זו נכים ואנשים מאוכלוסיות מיוחדות עם מתנדבים יוצאים יחד לרכיבה על אופניים. דובי  מתייצב בליווי והובלה והתנדבות  בפעילות. 

דובי: "כשהייתי בן 60, אימי התלוננה שאני לא מגיע מספיק לבקר אותה. אמרתי לה: 'תקני לי אופניים  ואגיע לבקר אותך מתמרת לאלוני אבא'. כך התחלתי לרכב על אופניים והפכתי זאת לספורט שחביב עליי. כשהייתי בן 65, פנו אליי מעמותת אתגרים להתנדב. הבנתי שזו נתינה ושהגדולה בנתינה זו – זו התמורה שאני מקבל בנתינה ועשייה זו.  

"מצאתי עצמי מוביל טנדים וקבוצות. אופניי טנדם הינם אופניים עליהם יושבים שני אנשים – רוכב מוביל בכיסא הקדמי והנכה במושב האחורי. פעמיים בשבוע אני מתייצב בעמותת אתגרים ומוביל קבוצות לטיולים. אנו עושים טיולים קשים, טיולי לילה בתנאים של בוץ לעיתים.  

"מאז תקופת הקורונה לקחתי על עצמי עוד אחריות. כיום אני מוביל או מאסף, רוכב עם ילדים ונוער ואנשים מבוגרים. יש הרבה קשיים. האנשים אותם אנו מלווים סובלים מחרשות, עיוורון, אוטיסטים… זוהי פעילות שמחייבת התמסרות ולמידה.  

"מבחינתי, הפעילות וההתנדבות הן כמו אוויר לנשמה. הקשר האנושי שנוצר נותן לי משמעות עצומה בחיי. הפכנו למשפחה. בכפר תקווה, מקום של אנשים עם צרכים מיוחדים, אני מתנדב בליווי יחד עם חברים קבוצות רכיבה על אופניים." 

התנדבות נוספת של דובי בירן, היא במשטרת נהלל השייכת למועצה לשימור אתרים. דובי שאוהב תיעוד ועוסק בכך, נרתם להתנדבות בהדרכה במוזיאון, שהוקם במשטרת נהלל ההיסטורית. מידי שבוע הוא מתייצב במוזיאון ומדריך אנשים וקבוצות המגיעות למקום. השירות  בשב"כ, הקמת הישובים והחלוציות, הרקע ממנו הגיע וכמובן האופי שלו ותחומי ההתעניינות, הביאו ללמידה והתעמקות בתולדות המדינה.  

דובי: "ההתנדבות היא חלק מדמי. בכל ההתנדבויות שלי אני מקיים את כל החלקים שבי והפעילות גם שומרת אותי כאדם אנרגטי." 

התנדבות ועשייה קהילתית נוספת של בירן מתבצעת בתמרת.  

דובי: "בתמרת קמה קבוצה, אותה מובילה ורדית בר אילן, קבוצה הנקראת קבוצת השבילאים. אנחנו עוסקים בגינון בר-קיימא של הישוב – פותחים שבילים, מטפלים בעציי האלון ומטפחים את הסביבה הציבורית. אחת לשבוע אני מתייצב ועובד בטיפוח השבילים וטיפוח ופיתוח הנוף של הישוב. 

"זוהי עבודה פיסית ממש, עבודה של הקבוצה שלקחנו על עצמנו כדי לשמור על נוף הישוב. לימודי הקולנוע והטלוויזיה שלמדתי אף הם משרתים את העשייה והנתינה שלי. אני מצלם סרטים בעבור אנשים הרוצים לתעד במשפחותיהם. בכל פנייה שפונים אליי אני מצלם אירועים שיש בהם פן חברתי." 

מהי עבורך ציונות מתחדשת וחלוציות? 

"חלוציות והקמה ראשונית עבורי הן הקמת חצבה והקמת תמרת. הייתה בכך חלוציות והמניע היה יישוב הארץ מתוך ציונות, מתוך אמונה שיש ליישב את הארץ, בעיקר בגזרות הפריפריה. זהו קסם גדול לבנות ולהקים ישובים מאפס. בחצבה היינו חלוצים באוהלים, בתמרת היינו חבורה של מושבניקים שהאמנו ושאפנו להקים ישוב חדש, במודל חדש לחלוטין.  

"אכן, זהו ספור הצלחה בכל הארץ. הישובים הקהילתיים נתנו מענה להרבה מאד אנשים שרצו לחיות בסביבה כפרית בפריפריה והם בעליי מקצועות חופשיים. זהו מעשה ציוני שבהחלט תאם את קריאתו של בן גוריון ליישב את הארץ. הקמת תמרת הייתה ציונות מתחדשת, ולא בתנאים שהיו עם קום המדינה – היו המון קשיים, המימון העצמי היה גבוה – אבל הקמנו ישוב לתפארת. גם היום, ישנם  שטחים גדולים בארץ שברור כי במידה ולא ניישב אותם – קמים ויקומו שם ישובים ערביים." 

דובי בירן מעיד על עצמו שהוא יציר נוף מולדתו. כמו דובי יש עוד רבים וטובים. הלוואי שיהיה מודל לדורות הבאים, מודל של נתינה ויוזמה, אומץ, אהבה ובעיקר צניעות.