פרחים בנתיב העשרה

"משתלת בן בן", במושב נתיב העשרה, הינה משתלה ותיקה: לעציצי נוי, המשווקת פרחים וחומרי ריבוי הפעילה לשוק המקומי ולחו"ל  המייסדים הם: יעקב בן יעקב ז"ל ובן ציון פולד ומכאן שם המשתלה  הבנים הממשיכים ערן ואלעד בן ציון לקחו את המושכות ומובילים את המשתלה קדימה  "ההישרדות בעוטף עזה בהחלט לא קלה, מבחינה כלכלית וביטחונית, אך צריך להיות אופטימיים ולצעוד עם הזמן"

פרחים בנתיב העשרה: להיכנס לאחד מבתי הרשת של "משתלת בן בן" במושב נתיב העשרה זאת כניסה מובטחת לעולם מופלא וקסום. די לחזות בים רחב של שתילי הרקפות הפורחות עתה בגווני לבן, ורוד, אדום וסגולים למיניהן. על רקע בנייני הקומות של העיר עזה באופק – הצבע הוורוד והעז מסחרר אותך בגודש אופטימיות ותקווה. זאת למרות המצב הכללי הקשה בחקלאות ולמרות ה"מיני מלחמה" שעברה עליהם בעקבות חיסול בכיר הג'יהאד האסלמי – ירי מאסיבי של מטחי טילים ואזעקות, שיבושים בעבודה השוטפת, ונזקים שעדיין לא הוערכו במדויק. אז הוכרזה הפסקת אש שאכן הגיעה לשפלה ולגוש דן – אבל כאן בעוטף עזה האזעקות נמשכות.

בן ציון (בנצי) פולד: "לצערי, ההתמודדות עם המצב הביטחוני השורר במושב במשך השנים אינו דבר חדש ומפתיע בשבילנו. מיקומנו, במרחק פסיעה מהגבול העזתי, כבר הביא עימו את רוב סוגי התגובות הנקמניות של האויב. כבר ראינו, שמענו וספגנו את רובם. לחיות בקרבה כזו לרצועה ולייצר אווירה נורמלית ושגרתית למשפחתך, לסביבתך ולך – זוהי אכן משימה גדולה. זהו מצב שלא מתרגלים אליו, ואנחנו רק רוצים להאמין שאולי כל אחד מהסבבים הנכפים עלינו כל כמה חודשים, יהיה הסבב האחרון."

הבן ערן פולד מוסיף: "למזלנו, בסבב האחרון לא נפגעו מבנים במושב – רוב הנפילות היו בשטחים פתוחים. אך צמוד למבנה באחת המשתלות שלנו נחת פצמ"ר. כתוצאה מכך נפגעו כמה משטחי תערובת לשתילה שתוכננה ליום הפסקת האש. הפועלים לא עבדו ונשארו סמוך למבנה המוגן. עם כל אזעקה נכנסו העובדים בבהלה למיגוניות סביב למגוריהם. כמובן הלקוחות לא הגיעו מאחר וכל צירי התנועה למושב היו סגורים, לפי הוראות כוחות הביטחון… כל ההשלכות הכלכליות הכרוכות בכך עוד יתבררו ויובהרו בהמשך."

למרות החיים הלא פשוטים בצל הירי הלא נפסק והמבצעים של צה"ל באזור, החליטו שני הבנים: ערן פולד (39) ואלעד פולד (36), להמשיך ולדבוק בדרך החקלאית ולהקים את ביתם ומשפחותיהם בנתיב העשרה. מסלול שאביהם בנצי בחר להקדיש לו את חייו ולהקים יזמות רבת פנים במשתלות בשטח מדברי, המייצאות לאירופה. יוזמה שהפכה למפעל חיים מצטיין, יחד עם יעקב בן יעקב ז"ל. בשנת 2004 הם אף זכו בהוקרה, שזיכתה אותם באות "חקלאים מצטיינים" בענפי היצוא.

אביבה פולד: "אילו ניתנה לי האפשרות לבחור שנית היכן לגור, הייתי שבה ומקימה את ביתי כאן בנתיב העשרה. זאת אני אומרת גם כעת אחרי כמה ימי הסלמה לא פשוטים, ולילות מטורפים. כי באמת אין לנו ארץ אחרת, ומבחינתי זו אינה קלישאה, אני חשה שתושבי נתיב העשרה הם החלוצים של הדור הזה"

מה מגדלים ב"משתלת בן בן"?

ערן פולד: "המשתלה מתמחה בגידול וייבוא של צמחים לבית ולגן ומתפרסת על שטח של כ-85 דונם, הכוללים: שטחי גידול ומבנים שונים, בהם מגדלים ומטפחים מספר רב של צמחים, מהארץ ומארצות העולם כצמחים לאקלום."

המשתלה משווקת בסיטונאות לכל רחבי הארץ ולמספר ארצות באירופה. הייחודיות היא במגוון הענק ובאיכות הגבוהה בתהליך גידול עציצי נוי, שתילי עצי פרי, שתילי ירקות, פרחים, צמחי תבלין וחומרי ריבוי למגדלים בארץ ובחו"ל. המשתלה נחשבת חלוצה בענף השתלנות בארץ, מבחינה טכנולוגית ומהיבטים נוספים.

"אנו שמים דגש רב על פיתוח מוצרים חדשים ודוגלים באיכות המוצר. המשתלה שותפה בחברה הולנדית בשם 'חברת בנטל בי. וי' המפיצה את התוצרת לארצות אירופה. בהולנד המשתלה משווקת צמחים ופרחים: כפרח שעווה, ליפוטוספורום, הדסים, מארציניה, טירפטומין, מנדבילאה, בגדלים שונים ועוד. הכמות הגדולה ביותר המשווקת היא של צמחי ההדסים, שמאוד חשובים לנוצרים כאלמנט דתי. הם גם מייבאים תוצרת אירופאית ייחודית לארץ. המשווקת למגוון רחב של משתלות בכל רחבי המדינה."

אלעד פולד: "אנו, בני הדור הצעיר עם ראייה מחשבתית שונה ורחבה יותר, ממשיכים בעצם את החזון של דור המייסדים ועוסקים בחקלאות. כניסתנו למשק הביאה לשינוי תפיסה והרחבת המוצרים גם לפיתוח השוק המקומי. כיום המשתלה התרחבה ועוסקת במגוון גידולים: צמחים רב שנתיים, עונתיים, גאופיטים מגוונים בחממות הגידול ועוד. בנוסף קיימת גם משתלת מכירה במושב, הפתוחה לקהל.

הפינוי מחבל ימית

בן ציון (בנצי) פולד הוא דוגמא לחקלאי, שמהלך חייו הוביל אותו להקים משתלה מובחרת ועסק משפחתי דווקא באזור מדברי.

בן ציון פולד (69), נשוי לאביבה ולהם שלושה ילדים ושמונה נכדים. הבת הבכורה מעיין ושני בנים: ערן ואלעד. כל ארבעת המשפחות מתגוררות בנתיב העשרה ובעלי נחלות. "במקור, רעייתי אביבה ואני עירוניים. הכרנו במסגרת השירות הצבאי בנח"ל שהפגיש אותנו בחבל ארץ מופלא. היינו צעירים בוגרי תנועות נוער חדורי מוטיבציה וציונות. נפגשנו בהיאחזות דקלה שעלתה לקרקע בשנת 1969. שנינו התאהבנו באזור המדברי והחולי – היה בו משהו מאד בראשיתי, בתולי ומאתגר.

"עבדנו בחקלאות ב'דקלה' ומאוחר יותר בהיאחזות נח"ל סיני והרגשנו שאנו מגשימים את הציונות שזרמה בעורקנו הלכה למעשה. השתחררנו ב-1972 ונשארתי באזור, שימשתי כמדריך חקלאי לגידולי ירקות בנצרים במשך שלוש שנים. בשנת 1977 התחתנו ועברנו להתגורר במושב נאות סיני, שהיה מושב בחבל ימית, 5 ק"מ צפונית מזרחית לאל עריש.

"היישוב הצעיר מנה 19 משפחות בלבד, כולם גידלו ירקות ופרחים. שניים משלושת ילדינו נולדו כאן: מעיין וערן. כבר אז חשבתי שהישרדות במקום כזה, אומרת לעשות משהו מעט אחר. היה לנו משק בו גידלנו ירקות וחרציות ולאחר זמן הקמנו חממת זכוכית לגידול וורדים, שהשתרעה על 40 דונם. זה היה פרויקט גדול בכל קנה מידה. עבדתי במשק ובסוכנות היהודית."

כאמור, בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, נאלצו החברים לנטוש את נאות סיני, נטישה הזכורה כפרשת "פינוי גן הירק" – שטח חקלאי מעובד של כאלפיים דונם. שטחי גן הירק היוו את השטח הראשון שפונה בחבל ימית ב-1979. פינוי שלווה בהתנגדות המתיישבים ובוצע תוך מאבק בחיילי צה"ל. "לאחר הפינוי," משחזר בן ציון, "עברנו למושב נתיב העשרה המתחדש. היינו 70 משפחות שעלו על הקרקע ב-1982, על גבעה הצופה לים על הגבול מול רצועת עזה." כך, ממש לאחר הפינוי הטראומטי, מצאו עצמם בני הזוג פולד בקו-הגבול, עם הגבלה במספר הפועלים שחייבה אותם לחשב מסלול מחדש. למרות כל הקשיים הם נטעו חזק את יתדות חייהם במקום. כאן נולד בנם הצעיר אלעד. זהו ביתם, כאן נולדו נכדיהם וכאן מתנהלים חייהם.
אביבה עסקה בחינוך כל השנים ובנצי שימש שנים רבות בעבודה ציבורית בהתנדבות: כחבר ועד, כיו"ר הועד וכנציג המושב במליאת המועצה האזורית חוף אשקלון. השילוב בין עבודה ציבורית וניהול המשק היה תמיד בראש מעייניו ונותן לו את "הדרייב" לחיים.

בנצי פולד: "בשנים האחרונות המשכנו להתפתח ולהתקדם. העובדה שהבנים המשיכו במשתלה בהחלט לא מובנת מאליה, אפשר לומר שגם לא מקובלת במיוחד. הצעירים בכל הארץ לא ממשיכים בחקלאות, וגם לא כאן במושב נתיב העשרה וביישובי הסביבה"

עובד כיועץ

יעקב בן יעקב ז"ל, החקלאי והפעיל הציבורי, שנפטר במפתיע בשנת 2016, היה חבר ושותף להקמת המשתלה. לאחר מלחמת ששת הימים עבר בן יעקב משדות ים לנתיב העשרה שבחבל ימית. "שני הבנים", בן ציון ובן יעקב זיהו פוטנציאל עצום במקום וטוו תכניות לעתיד. בעיניי רוחם הם ראו את המקום המדברי משמש כאסם ירקות ופרחים, מקום שיספק את צרכי ארץ ישראל ואירופה. התוכניות השתנו עם פינוי חבל ימית והשניים נאלצו לשנות את מקום מגוריהם וחייהם. שניהם עם משפחותיהם נמנו על מייסדי נתיב העשרה המתחדשת.

בנצי פולד: "בזמנו שנינו גידלנו פרחים, בשנים שגידול פרחים היה ענף מרכזי בארץ. בן יעקב היה חזק בקטע הטכני ובהקמת החממות ואני השלמתי אותו בשיווק, בפיתוח הרעיונות וביישומם. מבני החממות נבנו בזמנו ע"י חברת 'עזרום', אבל אנחנו בנינו את התשתיות המקצועיות לגידול וריבוי הצמחים מבפנים – לשולחנות הגידול, שולחנות ההשרשה, הקמת מערכות השקיה ודרכי הגישה. כך חסכנו כסף רב.
"כעבור כמה שנים החלה הדעיכה בענף הפרחים, מצב שהביא אותנו לחפש ולפתח אפיקים אחרים, כייצור שתילים והשרשות מורכבות עבור שתלנים ומגדלי פרחים בארץ. במקביל ייצרנו שתילים ועציצי נוי פורחים ליצוא, תחום שאיפשר לנו  לגדול ולהתרחב."

כחלק מייצוא העציצים, חברו יעקב ובנצי לשותפים נוספים והקימו חממה לאקלום ושיווק התוצרת בהולנד עם 'אגרסקו'. כיום העסק בהולנד מקבל את הייצוא הישראלי של צמחי הנוי ואף מייבא תוצרת הולנדית לשוק המקומי בארץ. "אני שמח על העובדה שמאז שהתרחבנו והקמנו את המיזם המוצלח בהולנד – הבנים שלנו השתלבו בעסק ולקחו את המושכות בידיהם," אומר פולד. "ערן שימש כמנהל הפרויקט במשך כתשע שנים ובהצלחה רבה. אלעד, כשהשתחרר מצה"ל, שאל במה יוכל לעזור לעסק. הוא החליט לעסוק בנושא השיווק."

הוא ממשיך ומפרט שבמשך השנים הבנים עברו קורסים שונים, לימודים תיאורטיים והשתלמויות בתחום. כל אלו והעבודה המעשית בשטח הפכו אותם למקצועניים. ערן אחראי על נושא השיווק ליצוא, פיתוח ונושא כוח האדם ואילו אלעד אחראי על השיווק המקומי ותפעול הרכבים לנקודות המכירה בארץ.
פולד: "עכשיו אני עובד אצלם כיועץ וממשיך לחלום בגדול. אדם צריך לעבוד כל עוד הוא יכול ומסוגל. אין כמו לקום בבוקר לצאת לשטח, לראות את הפריחה המרהיבה, כל חממה והייחודיות שלה. זה עושה לי כייף וסיפוק רב. הבת הבכורה, מעיין (40), עבדה במשך שנים במשרד המשתלה. לאחרונה למדה חינוך מיוחד ועובדת באשקלון.

"בשנים האחרונות המשכנו להתפתח ולהתקדם. העובדה שהבנים המשיכו במשתלה בהחלט לא מובנת מאליה, אפשר לומר שגם לא מקובלת במיוחד. הצעירים בכל הארץ כמעט ולא ממשיכים בחקלאות. כילדים הם תמיד עבדו ועזרו במשק. את הידע המקצועי ספגו מגיל צעיר, כיצד לטפל בצמחים, בהשרשות, בגיזומים ובטיפול השוטף של כל גידול וגידול, התאמת מערכות ההשקיה ועוד, אך לבחור לעסוק בכך כדרך חיים, זאת אכן הייתה החלטה חשובה ומכרעת לחייהם. הם מתפעלים את המשתלה במסירות ובאהבה רבה. העבודה המשותפת עם בני המשפחה, מאפשרת סיעור מוחין והתייעצויות לקידום ושיפור הגידולים והשווקים. אביבה ואני מעריכים מאד את חריצותם ויוזמתם לפתח ולטפח את המשתלה באופן כלכלי ורווחי יותר ועם הפנים קדימה. הם מעבדים את האדמות עד הקצה, כאשר גדר המערכת והחומה נבנתה להגן על התושבים מפרידה ביניהם."

כיצד אתם מתמודדים עם המציאות הביטחונית?

אביבה פולד: "אילו ניתנה לי האפשרות לבחור שנית היכן לגור, הייתי שבה ומקימה את ביתי כאן בנתיב העשרה. זאת אני אומרת גם כעת אחרי כמה ימי הסלמה לא פשוטים, ולילות מטורפים. כי באמת אין לנו ארץ אחרת, ומבחינתי זו אינה קלישאה, אני חשה שתושבי נתיב העשרה הם החלוצים של הדור הזה. בשמחה בגאווה ובגבורה הם חורשים, נוטעים ומגדלים עד התלם האחרון שעל קוו הגבול וכן גם היום, החקלאות והביטחון אחד הם.
"אני אוהבת את המקום ושואבת ממנו הרבה כוחות. יש כאן קהילה נהדרת וערבות בלתי חתומה זה לזה. ברוב ימות השנה יש שקט פסטוראלי וחיי תרבות, קהילה, חגים, ובני נוער יפים ותוססים. האורות במגרשי הטניס והכדורסל מאירים עד השעות המאוחרות. שמחת הילדים בחוגים השונים מוסיפים יופי וחן למקום. אני שמחה שילדיי בחרו להקים כאן את ביתם, לגדל את ילדיהם ולהשתלב במשק המשפחתי – וכל מה שאנו זקוקים לו עתה, הוא השקט הביטחוני משכננו שלא מרפים – ומעת לעת מזכירים לנו שהם חלק מהשכונה הזו. בתוך ליבי מייחלת שיבוא שלום אמיתי על האזור."

בנצי פולד: "ברצוני להתייחס למדיניות הממשלה לגבי מתן הפיצויים על הנזקים שספגנו במשך השנים, מדיניות מאד מאכזבת ולא הגונה. מטרטרים אותנו בים של בירוקרטיה וטפסים ותלך ותבוא ותגיש… אנחנו מוציאים כל כך אנרגיה, סובלים מבלבולי ראש וכאב לב – ומה מקבלים בסופו של התהליך, ובאיזה מועד ואחרי כמה זמן?
"לא פעם אני שואל עצמי, כמו רבים אחרים, למה מגיעה לנו התייחסות כזו? זאת הפרנסה שלנו, למה משחקים ומייגעים אותנו? אנחנו בעצם שומרים על האדמות בסמוך לגבול. האם מישהו מפקידי האוצר, היה מוכן שיפגעו במשכורת שלו? לא מתייחסים אלינו בכבוד ובהערכה המגיעים לנו. היכן כאן המבוגר האחראי, שיבין ויביע את מצבנו? כמה ימים כאלו כמו שעברנו עכשיו עוד יבואו? רק המחשבה שנצטרך שוב לעבור את התהליך המייגע, זה פשוט מייאש. לא אנחנו הזמנו את ה'סיכול הממוקד', אז למה אנו צריכים לסבול?"

ערן פולד: "המציאות הביטחונית בה אנו חיים אינה פשוטה, מקשה ומאתגרת ולא אחת, בשל נפילות טילים או מצבים ביטחוניים שונים בימי הסלמה, קשה מאד לתפעל את המשק. אנו חיים כאן מסבב לסבב. הייתי אומר שלהפעיל משק באזור כמו שלנו, זה עניין לא פשוט. בסבבים הקודמים היו ימים רבים שאזורי הגידול שלנו הפכו לשטח צבאי סגור ולא יכולנו לנוע בחופשיות בין אתרי הגידול. בנוסף, מדי פעם נפגעות המערכות שלנו בשל נפילות טילים, פצמ"רים, בלוני תבערה ופעילות פח"ע שמגיעה מהרצועה."

מה דעתכם על מצב החקלאות?

ערן פולד: "בחקלאות אנו עוברים דרך חתחתים וקשיים יומיומיים – הפועלים הזרים, ההקצאות שלא מספיקות לעבד את אדמתנו, עלויות העובדים וכל מה שכרוך מסביב, בעיות הקצאות המים ושלא נדבר על מחירי המים המאמירים. לצערי, בשנים האחרונות נסגרו כאן מספר משקים וכל משק שנסגר כואב, צובט את הלב ומשקף את המציאות של החקלאות בארץ שהולכת ודועכת.
"אם קברניטי הממשלה לא יתעוררו בזמן – הן בעניין העובדים הזרים והמים והן בעניין מתן הקלות לעידוד החקלאות – משקים נוספים עלולים להיסגר ודור העתיד לצערנו כבר לא יעסוק בחקלאות, שמבחינתי היא חלק מהווייתה ובטחונה של הארץ הזאת."

אלעד פולד: "חשוב לציין שאנחנו רואים את החקלאות כערך עליון ולצערנו, יש זלזול בחקלאים בשנים האחרונות. הראייה לכך היא המשקים שנסגרים והדור הצעיר שלא מוכן לעבוד בחקלאות. לאור היחס ולאור המצב, גם ההורים לא תומכים בילדיהם להמשיך את המשקים שהקימו. "אנחנו רואים את החקלאות כערך עליון כי החקלאות היא ביטחון תזונתי וביטחון טריטוריאלי למדינה, והיכן שלא תהיה חקלאות לא יהיו אזרחים והגבולות יפגעו. בעת מצוקה הגבולות יהיו סגורים ולא תהיה אספקת מזון. רק אז לצערי נבין כמה החקלאות חשובה לביטחוננו. כעת אנו בפתח עונת הרקפות, המראות מרהיבים ואנו מזמינים את הציבור להגיע למשתלת המכירה שלנו במושב וליהנות."