מורשת קרב: כמי שלחם ביום כיפור עורך זוהר ראובני סיורים והרצאות מורשת קרב

מה באמת אנחנו יודעים על מורשת קרב? כמי שלחם במלחמת יום כיפור, עורך זהר ראובני, חבר מושב בית חרות, סיורים והרצאות מורשת קרב על חלקה של חטיבה 679 – עוצבת עקבות הפלדה, בקרבות הבלימה שהתחוללו ברמת הגולן, על מלחמה וכיצד אפשר לתפקד במצב מיוחד ויוצא דופן כמו מלחמה

מורשת קרב: ההיכרות הראשונית שלי עם זהר ראובני היתה דרך הפייסבוק. נכנסתי לדף הפייסבוק שנקרא: "מלחמת יום כיפור, זיכרונות וצלקות". מתוך עניין וסקרנות קראתי פוסטים שונים ובאחד מהם זהר וחבר נוסף כתבו על אדם שהכרתי, אותו ואת מעשיי הגבורה שלו. עקבתי כמה שעות ובשלב מסוים סיפרתי להם על הקשר המשפחתי שהיה בינינו. כך נוצר קשר שהוביל לחברות בפייסבוק ומתפתח וצומח בחיים.

זהר ראובני, בן 71, צעיר נצחי – עובד במשרה פלוס בחברה העוסקת בבניית מפעלים והקמתם, רוכב על אופניים כבחור צעיר, ובנוסף לכך, עוסק ומדריך מורשת קרב ברמת הגולן. זהר נולד בקיבוץ יפעת. אז היה שם הקיבוץ: "קבוצת השרון". כשהיה בן שנה וחצי עזבה משפחת ראובני למושב בית חרות, שבעמק חפר. ילדות של מושב, מרחבים ועבודה עם אביו שניהל את המוסך של המושב. כבר כנער הוכיח כישורים של  מכונאות והלך ללמוד  באורט נתניה אגרומכניקה. במהותו ובכישוריו זוהר הוא איש טכני ואיש של אנשים. עם גיוסו לצה"ל  הוא עובר קורס מכונאי טנקים (צנטוריון) ועם סיום הקורס מסומן להישאר בהדרכה.

הוא נזכר איך מפקדו אמר לו: 'אתה חניך מצטיין לא תקבל, בגלל הפה הגדול שלך – אבל בשל היכולות שבך, תבחר לאיזו יחידה אתה רוצה ללכת'.  "בחרתי ללכת לפלוגת הסיור של חטיבה שבע. הייתי סגן משנה צעיר, מפקד הסיירת היה שלמה באום. מייד עם הגיעי ליחידה, בפגישה עימו, אמרתי כך: 'הרצון שלי הוא להיות קצין בפלוגת הסיור ובתנאי אחד – שאני אהיה כמו כולם, קצין לוחם'. ככה עשיתי קורס סיור, שירתי כקצין חימוש ולוחם  ואף הייתי קמב"ץ בתקופה מסוימת. שירתי ביחידה הנקראת 'דב לבן', השתתפתי ב'מבצע רביב' – שירתתי כקצין בקבע במשך שנתיים.

"כשאדם מציב לעצמו מטרה – והוא מבצע מטרה ומשימה זו – הוא מרוויח את עצמו ויותר מכך. המסר הוא שכל אדם הוא בעל יכולות הרבה יותר גדולות ממה שיודע – ורק במצבים מסוימים הוא נוכח בכך. מלחמת יום כיפור יצרה בי ובחברי חיים דנון, ראש עמותת החטיבה, חוויה ואמירה עליה אנו חוזרים מאז: כל יום בחיינו הוא יום של מתנה"

השכול והחיים

"כשהייתי חייל בסדיר , אחי, ארנון, שגדול ממני במספר שנים, נהרג כאשר עסק בביצורים בתעלת סואץ. אני הייתי זה שהודעתי להוריי את הידיעה הנוראה הזו. בימים ההם היתה הדחקה עצומה של הכאב והשכול. למחרת השבעה על אחי חזר אבי לעבודתו במוסך. המשכנו את חיינו. חזרתי לצבא. למרות השנים הרבות שעברו – אחי מלווה אותי מידי יום. הוא איננו וישנו בתוכי. לבני הבכור קראתי על שמו. "כך השתחררתי והחיים המשיכו. במילואים שירתי בחטיבה 679 כקצין חימוש גדודי. חזרתי למשק במושב, התחתנתי עם תמי והקמנו משפחה.  לתמי ולי שלושה ילדים, נכדים ושבט משפחתי גדל ומתרחב.

"בחיים האזרחיים הקמתי את המפעל 'הוד לבן', שהיה אז מיזם חדש בעמק חפר ובניתי את חיי האזרחיים במשרות של יזמות וניהול. עם הקמת המשפחה, עם בניית חיי המקצועיים – בכל השנים שירתי במילואים." אנו מדברים על מותו של ארנון והדחקת הכאב אותו חווה ועוברים לדבר על מלחמת יום כיפור, שגם שם היתה הדחקה עצומה של הכאב והשבר הגדול שיצרה אותה המלחמה. "במצבים מסוימים הדחקה הוא תנאי להמשך תפקוד. לכן בהדרכה שלי במורשת קרב יש מידת מה של תרפיה להדחקות שבי. מאז שאני צעיר יש לי שני מוטיבים אותם אני מקיים, כמנהל, כמפקד,  בזוגיות ובמערכות היחסים שלי. הראשון: לא לקחת שום דבר כמובן מאליו! ככה בזוגיות שלי, עם ילדיי ומשפחתי וכמובן בכל מערכיי חיי. הדבר השני: אני שומר על עניין ובכך מעניין ומתעניין בתחומים רבים. כך הגענו לשיחה על אבא של זהר.

זהר  ספר לי על דמות משמעותית בחייך, מי היה, מה לקחת ממנו?

"שם אבי היה דב. הוא היה אדם חכם שדיבר בתמצות ובקצרה. במשפטים קצרים היה אומר תורת חיים שלמה. לדוגמא משפט שאמר: 'אדם מזדקן כשהוא מאבד את סקרנותו'. אני מיישם משפט זה, תמיד שומר על סקרנות ובאופיי אני אוטודידקט בתחומים רבים. "ועוד היה אומר האיש שהיה מכונאי במקצועו: 'האדם הוא מכונה מסובכה. והמבין יבין'. ועוד דבר אמר דב: 'חשוב שכל אדם יהיה מעניין, כי בכך חייו הם כח מניע גדול, ובכך יכולת ההשפעה שלו גדלה'. "אני מיישם את חוכמת החיים של אבי, שומר על סקרנות ועניין בכל תחומי חיי. העשייה שלי במורשת הקרב מעשירה אותי, מעניינת אותי, מפגישה אותי עם קבוצות שונות של אנשים וכך שני התחומים, הסקרנות והעניין מתקיימים ומשפיעים על כל תחומי חיי. אלו הם גם העצות אותם אני מייעץ לכל בן אדם – שמרו על עניין ושום דבר אינו מובן מאליו. אין לי ספק שאם ינהגו ע"פ הכלל – עולמו של כל אחד יהיה מרהיב יותר ומגדיל ומעצים חיים."

מהי מורשת קרב בעבורך?

"מורשת קרב, כמו שכתוב בהגדה: 'והגדת לבנך'… לדעתי אנו חייבים ומחויבים לשמור ולספר על העבר  של המלחמה ההיא, כי הזיכרון הזה הוא שיוצר וייצור את המחויבות של הדורות הבאים לעתיד, לעתידנו ועתידם."

ספר עליכם, קבוצת העוסקים במורשת הקרב.

"במורשת הקרב של חטיבה 679 יש כ-12 אנשים, העוסקים במורשת הקרב ברצף. אנו מרצים ומסבירים על קרבות הבלימה שהתקיימו ברמת הגולן, על הפריצה לנפח במלחמת יום כיפור. "ראש העמותה של חטיבה 679 הוא חיים דנון. אחד הנושאים אותה קבעה העמותה לקיים הוא הנצחת הנופלים ומכאן צמחה העשייה של מורשת הקרב."

וכיצד אתה השתבצת במורשת הקרב?

"לפני חמש עשרה שנים פנה אליי  פנה אליי דודי וגמן, שריכז את מורשת הקרב של חטיבה 679 וביקש שאצטרף לצוות ההסברה. מאז אותם ימים רחוקים של המלחמה ובהמשך, במהלך שירות מילואים ארוך שנים, נרקמו חברויות ומערכות יחסים שהן בדמנו. אנו עורכים סיור לבאים לשמוע על מורשת הקרב של החטיבה, סיור המראה ומנכיח את שהיה. "אחד המאפיינים החזקים ועוצמתיים בקרבות אלו הייתה הנחישות של כל מי שלחם בקרבות אלו. לערך נחישות יש עוצמת חיים בכל מערכות חיינו. היו מצבים בלתי אפשריים בימי הלחימה ורק בעזרת נחישות והמון תושיה יצרנו פתרונות במצבים שנראו אבודים מראש. כל חייל, כל לוחם, היה עם  עוצמה של נחישות, אומץ, תושיה ויכולות בלתי רגילות."

מה הכח המניע אותך בהדרכות ובהתנדבות במורשת הקרב?

"זה שילוב של שליחות ותרפיה. כנראה שבמפגשים האנושיים האלו, בעבודת הצוות שלנו כמסבירים ובמפגשים עם האנשים, בנתינה שלי – אני יוצר תרפיה של החוויות שחוויתי ומנכיח שליחות עם מסרים שבעבורי ובעבורנו הם יקרים  מפז. יש כאן עולם ומלואו המאגד בתוכו את מערכת הערכים עליה צמחנו, וערכים בסיסיים שלי כאדם וכלוחם.

"מלחמת יום כיפור היתה מאד עוצמתית בכל המובנים. ההרצאות על מלחמת יום כיפור הן הזדמנות  לשתף במלחמה הקשה הזו. במסגרת ימי ההדרכה של מורשת הקרב, מגיעות בשנים האחרונות קבוצות רבות של ילדים ונוער עם מגבלות שונות. המפגשים שלי עם נוער אוטיסטי הם תמיד מרגשים במיוחד. השאלות אותן הם שואלים, הרגישות שלהם, זוויות ההסתכלות שלהם יוצאות דופן." "כשאני מסיים הרצאה ונוער זה בא לומר לי תודה, אני עונה להם, 'תודה לכם  בהיותכם כאן – זה מאפשר לי להתמודד עם עצמי'. אחד המסרים עליהם אני מדבר ומסביר הוא: שכשאדם מציב לעצמו מטרה – והוא מבצע מטרה ומשימה זו – הוא מרוויח את עצמו ויותר מכך. המסר הוא שכל אדם הוא בעל יכולות הרבה יותר גדולות ממה שיודע – ורק במצבים מסוימים הוא נוכח בכך. מלחמת יום כיפור יצרה בי ובחברי חיים דנון, ראש עמותת החטיבה, חוויה ואמירה עליה אנו חוזרים מאז: כל יום בחיינו הוא יום של מתנה."

הייתה המון אהבה

כאמור, ההדרכות במורשת הקרב מפגישות את זוהר עם אוכלוסיות שונות ומגוונות.  "נערים שהם על הרצף האוטיסטי מתייחסים ושואלים שאלות מזווית שונה, שאלות שהן יותר רגשיות ונוגעות. אחד מהם שאל והתעניין באנשי המילואים שעזבו בית ועסק על מנת לצאת למלחמה. שאלה זו לא נשאלה אף פעם מאנשים נורמטיביים כביכול. או: איך תפקדתם כשאיבדתם כל כך הרבה חברים? אלו אנשים שתמיד מרתקים, יש בהם תמימות ונגישות, הם אומרים את מה שחושבים. הראיתי להם תמונה של תמי עם משפט שאומר הכל…"

כאן אומר זהר דברים שנשמעים כאבסורד מוחלט של מלחמה ושירות בצבא. דברים אלו נשמעים אולי כאבסורד אך הם הבסיס האיתן שהיה במלחמה ההיא, הבסיס המוצק של שירות ממושך בצבא והבסיס החזק ביותר, ככח מניע בחיינו במדינה זו וחיינו כפרט. "במלחמה הזו, מלחמת יום כיפור, היתה המון אהבה, כך גם בחינוך וברוח שלנו כחיילים, כמפקדים. חינכו אותנו על אהבה – מעולם לא חינכו אותנו על שנאה. באהבה עליה חונכנו ואותה אנו מקיימים, מתקיימת נאמנות בינינו כאנשים וכלוחמים שהיינו וחברות מאז ועד עולם. "חטיבה 679 הוציאה כובעים בהם מופיע המשפט: 'רק בגלל הרוח' – משפט שאומר הכל, רק בגלל הרוח , רוח האהבה, הצלחנו במלחמה ההיא, רק בגלל הרוח אנו כאן. וכשאנו זוכרים את המשפט הזה – אנו  זוכרים ונזכרים מהי  רוח האהבה וכמה כח מתקיים בגלל הרוח."

שי קוזלובסקי מעמותת לא מפקירים פצועים בשטח מספר על קשיי ההלום